newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"אגיע להעיד בבית המשפט הצרפתי למען הזכות לחיות כיהודי הגון"

מחר יפתח בפריז משפטה של אוליביה זמור, פעילה יהודיה שקראה לשחקנית ונסה פרדיס לא להגיע לישראל וכעת מואשמת בגזענות. הבמאי והפעיל אודי אלוני יעיד במשפטה מטעם ההגנה. אלה הדברים שיגיד מעל הדוכן

מאת:

כותב אורח: אודי אלוני

לפני כשבע שנים, קבוצת אקטיביסטים צרפתיים מארגון יורו-פלסטין תומכי המאבק הפלסטיני קראו לשחקנית והזמרת ונסה פרדיס לא להופיע בישראל. לאחר שווידאו מההפגנה שקיימו עלה לרשת לאחרונה על ידי הארגון, ובלחץ לובי פרו ישראלי, החליטה התביעה הצרפתית לתבוע את נשיאת הארגון אוליביה זמור באשמת קריאה לגזענות והסתה לשנאה. העובדה שאוליביה זמור ובעלה הם ממוצא יהודי הופכים את התביעה  לעוד יותר אבסורדית. המשפט יתחיל מחר, ב-19 במרץ בפריז, ואני נוסע להיות עד מטעם ההגנה. העדות שלי ניתנת כיהודי ישראלי, מחבר הספר "מה רוצה היהודי?" וכחבר בוועדה המייעצת של הארגון קול יהודי לשלום, והיא תהיה ברוח הדברים להלן.

אני מתייצב בבית המשפט למען שתי מטרות המשלימות זו את זו: האחת היא להגן על הזכות היסודית של העם הפלסטיני למאבק לא מזויין נגד שלטון האפרטהייד, הכיבוש, ופרוייקט ההתנחלויות של מדינת ישראל. על סיבה זאת לא ארחיב את הדיבור במאמר זה. את זה אעשה בבית המשפט, מלווה בעובדות לרוב. הסיבה השנייה היא תיקון מעומק התרבות היהודית עצמה. באתי הנה כדי להילחם בגל המפחיד והמוזר של אנטישמיות חדשה באירופה, אנטישמיות המנסה למנוע מהיהודים בגולה את הזכות להיות אנושיים ולהילחם בפרקטיקה הקולוניאליסטית של מדינת ישראל, או במילים אחרות הזכות של יהודי להיות סובייקט בעל קולות מרובים ועצמאיים.

> "מדאיג אך לא מפתיע": מנכ"לית 'קול יהודי לשלום' נכנסה לרשימה השחורה

האם ישראל תצליח כמו משטרים חשוכים אחרים לשלוח את זרועותיה הארוכות ולהשתיק את האופוזיציה שלה מחוץ לבית? הפגנת תמיכה בבי.די.אס באמסטרדם (צילום: הדס פארוש/פלאש90)

הרזיסטאנס של העם היהודי

שבעים וארבע שנה אחרי נפילת וישי, בוחרת ממשלת צרפת ברוח המפלצת האיסלאמופובית שמרימה את ראשה באירופה, להכריז מלחמה על הזכות של יהודי לחיות באמונתו, הזכות שלו להאמין שלהיות יהודי זה להיות אדם ברוח כתביו של פרימו לוי, ולא קולוניאליסט ברוח מדינת ישראל של 2018. אני מגיע לפריז למען מלחמת המאסף על זכותי להיות יהודי הגון כפי שלמדתי בבית אמא ובית סבא, אך חשוב מזה – אני נוסע להילחם על זכותו של הפלסטיני לדרוש צדק ושיוויון על מנת לשים קץ לדיכוי רב השנים ממנו הוא סובל.

האם ישראל תצליח כמו משטרים חשוכים אחרים לשלוח את זרועותיה הארוכות ולהשתיק את האופוזיציה שלה מחוץ לבית? האם ישראל היא מעין קולוניאליזם ביי פרוקסי של אירופה? שאלות אלו יקבלו תשובה בפסק הדין של בית המשפט בפריז. זיכוי הנתבעת של תביעת השתקה האבסורדיות הזאת לא יהיה מספק. על בית המשפט לתת עונש כספי כבד לאלו המנסים להפעיל באופן מניפולטיבי את בית המשפט ולהפכו לכלי במהלך האנטי יהודי, האנטי פלסטיני, האנטי צרפתי ובקיצור האנטי אנושי הזה.

אחרי השואה, היה זה אך טבעי שיהודי העולם הפכו לחוד החנית במאבקים אנטי קולוניאליסטים ובמאבקים לזכויות אדם וזכויות אזרח, ועמדו לצד מרטין לותר קינג, נלסון מנדלה ואחרים. העם היהודי הוציא  מקרבו כמסקנה כואבת מהשואה כמה מגדולי ההומניסטים של המאה ה-20,  אנשים כמו פרימו לוי, חנה ארנט ואפילו אימא שלי, שולמית אלוני, אם להזכיר אחדים. לצערנו הרב, מדינת ישראל בחרה בדרך ההפוכה לרוח היהודית ההומניסטית, ובמקום להמשיך את רוח הנביאים היא בחרה את רוח הכיבוש של ספר יהושוע.

אהבתי לפלסטין ואהבתי לישראל אהבה אחת היא. כול עוד האחת לא חופשיה, השניה אינה ראויה לחרות. והנה אני עומד בבית משפט צרפתי כאשר הרפובליקה הצרפתית לא רק מתייצבת לצד הפונדמנטליזם היהודי, אלא היא תובעת בשיתוף איתו אישה יהודיה המאמינה שכול בני האדם שווים.

אנחנו אכן מיעוט בעם היהודי, אך יש לזכור שגם הרזיסטאנס היה מיעוט בזמן שלטון וישי. אנחנו הרזיסטאנס של העם היהודי. אנו נלחמים על עתידנו ועתיד המוסר היהודי. ממשלת צרפת לא רק חייבת לכבד את זכותנו לומר את דברנו, אלא מחובתה של ממשלת צרפת לעזור לנו במשימה סיזיפית זו. לא רק למען הפלסטינים, לא רק למען היהודים הישראלים, אלא למען העולם כולו, כי צדק ושיוויון במזרח התיכון יפיל הרבה חומות איבה בעולם.

אודי אלוני, אמן, אקטיביסט ותיאוריטיקן שעושה קולנוע.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf