newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

תמימי: 8, אזריה: 9, שומר: 0

על פי הדיווחים עהד תמימי שסטרה לחייל, ואמה נרימן ירצו שמונה חודשי מאסר. השבוע קוצר בשליש עונשו של אלאור אזריה שירה בראשו של פלסטיני פצוע. אל"מ ישראל שומר שירה והרג נער פלסטיני שברח ממנו אפילו לא הועמד לדין

מאת:

עהד תמימי בת ה-17 מנבי סאלח תרצה שמונה חודשי מאסר. על פי עסקת הטיעון שהתגבשה בין הפרקליטות הצבאית לעורכת דינה של עהד תמימי, הנערה תודה בארבעה מתוך 12 סעיפי האישום שיוחסו לה (שמרביתם "הודבקו" לה רק לאחר מעצרה בדצמבר האחרון): הסתה, שתי עבירות של הפרעה לחייל ותקיפת חייל. הסעיף האחרון מתייחס לאירוע שבו תועדה בפייסבוק לייב כשהיא מנסה לגרש חיילים מחצר ביתה כשהיא צועקת, דוחפת וסוטרת לאחד מהם ובגללו נעצרה מלכתחילה.

עסקאות טיעון נרקמו גם עם אמה של עהד, נרימן תמימי, ובת דודתה נור תמימי, שצולמה איתה באותו אירוע. נרימן תרצה שמונה חודשי מאסר ותואשם בסיוע לתקיפת החיילים, בהסתה ובאירוע קודם של הפרעה לחיילים. נור בת ה-21 תסתפק בימי המעצר שכבר ריצתה בשל חלקה בהשפלת חיילי צה"ל.

> דו"ח: כך מכשירה מערכת המשפט הצבאית את הפגיעה בקטינים פלסטינים

עהד תמימי בית המשפט, בדיון על הארכת מעצרה (צילום: פלאש90)

עהד תמימי בית המשפט, בדיון על הארכת מעצרה (צילום: פלאש90)

מאז פרצו חיילים לביתה באישון לילה בדצמבר האחרון, כשהיא עוד לא בת 17, הוחזקה עהד תמימי במעצר עד תום ההליכים. זוהי טקטיקה ידועה אליה התייחס גם דו"ח בצלם על מערכת המשפט הצבאית ויחסה לקטינים, שפורסם אתמול. כ-70 אחוז מההרשעות בבתי הדין הצבאיים לנוער מסתיימים בעסקאות טיעון, וכך נוסק אחוז הקטינים המורשעים במערכת המשפט הצבאית ל-95 אחוזים. לנערות ונערים פלסטינים ברור שאם יחתמו על עסקת טיעון יש סיכוי גבוה שיחזרו לשגרת חייהם, למשפחתם ולבית הספר מהר יותר מאשר אם יתעקש לנהל משפט, גם אם יש להם סיכוי לנצח. שכן ההליכים עצמם עלולים לקחת זמן רב יותר – אותו יבלו בכלא – מהעונש שיקבלו בעסקה.

במקרה של בנות משפחת תמימי ניתן להניח שהיה להן ברור שמה שהחל כמעצר ראווה מתוקשר היטב יהיה חייב להסתיים במאסר, ולכן הדרך להסדר הייתה כמעט מתבקשת. גם התעקשותה של מערכת המשפט הצבאית לנהל את משפטה של עהד מאחורי דלתיים סגורות, מוסתר מהציבור, לא העלתה את האמון המועט עד לא-קיים שרוכשות בנות המשפחה למנגנון הצדק של המדינה הכובשת.

הפרסום על עסקת הטיעון מגיע בתזמון שמחייב השוואה. ילדה פלסטינית די לה שתשפיל חייל ישראלי כדי שכל המערכת תתגייס לשלוח אותה ואת משפחתה לכלא. אין בנמצא כמעט מקרים להשוואה שבהם חייל דחף או קילל פלסטיני, כי אירוע כזה אפילו לא נמצא בסקלת הענישה והמאסר. לכן את ההשוואה שלנו נקח מעבירות חמורות יותר, של הריגה.

אלאור אזריה, החייל היורה מחברון, בדיון הארכת מעצר, ואמו (AFP POOL)

אלאור אזריה, החייל היורה מחברון, בדיון הארכת מעצר, ואמו (AFP POOL)

רק בתחילת השבוע החליטה ועדת השחרורים הצבאית לקצר בשליש את עונשו של אלאור אזריה, אחרי שהרמטכ"ל כבר קיצר את עונשו הקצר ממילא, כך שאזריה ירצה בסך הכל תשעה חודשי מאסר. אזריה לא נתן סטירה אלא ירה בראשו של עבד אל פתח שריף, שהיה שרוע פצוע על הקרקע, ולא סיכן אף אחד, לאחר שתקף חיילים בסכין. אם לא היה במקום צלם של "בצלם" אזריה היה מסיים את האירוע כגיבור ש"ניטרל מחבל".

לפני שבוע התקיים דיון בבית משפט השלום ברמלה במשפטם שני החיילים שהרגו את הנער סמיר עווד. המקרה אירע בינואר 2013 בכפר בודרוס. חיילים ירו שמונה כדורים מאחור והרגו את הנער בן ה-16 שניסה לברוח מהם. בגלל מחדלי חקירה שלא הצליחו לגלות מי מהחיילים אחראי לירי הקטלני הם הואשמו רק במעשה פזיזות ורשלנות. עורכי דינם לא הסכימו גם לעסקת טיעון של שלושה חודשי עבודות שירות, ובדיון האחרון הציגו בפני בית המשפט נתון לפיו מתוך 114 חקירות מצ"ח של מקרי הרג של פלסטינים לא חמושים בידי חיילים, הוגשו כתבי אישום רק בארבעה מקרים. כעת שוקלת הפרקליטות לבטל לחלוטין את כתב האישום נגדם.

דוגמה נוספת שכדאי להשוות אליה היא המקרה של אל"מ ישראל שומר, קצין אג"ם של פיקוד דרום. ביולי 2015 ירה למוות אל"מ שומר, ששימש אז כמח"ט בנימין, במוחמד אל-כסבה בן ה-17. הנער זרק אבנים לעבר הג'יפ הצבאי הממוגן בו נסע שומר והחל לברוח מהמקום. ושומר בתגובה החליט לעצור את הרכב והחל לרדוף אחר הנער יחד עם חייל נוסף כשהוא יורה לעברו מאחור. שני קליעים פגעו בגבו של הנער הפלסטיני ועוד אחד באחורי ראשו. לשומר לא נשקפה באותה עת שום סכנה חיים, אבל אולי הוא החליט ללמד את הנער לקח. אל-כסבה נהרג מהירי. למרות זאת – פחות משנה מאוחר יותר סגרה הפרקליטות הצבאית את תיק החקירה נגדו, והוחלט כי הוא לא יועמד לדין.

נשות משפחת תמימי, שהעזו להתנגד באמצעים דלים של צעקות, סטירות וסרטון וידאו לחיילים כובשים חמושים שנכנסו לחצר ביתן, יישבו בכלא יותר מאל"מ שומר, יותר מהחיילים שהרגו את סמיר עווד, ורק קצת פחות מאלאור אזריה. שיעור חשוב על צדק וערך החיים תחת מערכת החוק והצדק של הכיבוש.

> כשהשכול הופך למפעל חיים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf