newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

במקום לפחד מהתיקו הדמוגרפי, אפשר לראות בו פתח לתקווה

ישראל קמה על רעיון ההפרדה בין יהודים לערבים אך מעולם לא הצליחה לממש אותו סופית. השוויון הדמוגרפי בין הים לנהר מעמיד בפניה כעת את הבחירה: אפרטהייד מוצהר, או מרחב שוויוני אמיתי

מאת:

כותב אורח: מרזוק אלחלבי

מדינה שקמה על רעיון ההפרדה בין עמים וקהילות תמיד תעסוק בדמוגרפיה. מדינה הקמה כתוצאה מתהליך קולוניזציה והשתלטות על מרחב המחייה של ילידים תהיה מוכרחה לעסוק בשאלה הדמוגרפית. ומדינה שלא הצליחה לממש את רעיון ההפרדה, גם היא תטבע בדמוגרפיה מעל ראשה. מדינה כמו ישראל שמאגדת בהווייתה את שלושת האלמנטים האלה, בוודאי ובוודאי שתעסוק בנושא.

ייתכן שלעיסוק הישראלי של הימים האחרונים בדמוגרפיה שבין הים לנהר סיבות פוליטיות, כגון הניסיון של מתנגדי הממשלה הימנית לשבש את חתירתה לסיפוח השטחים הכבושים דה-יורה לאחר שסופחו מזמן דה-פקטו. אבל ייתכן גם שהעיסוק הוא אמתי הפעם, כי ישראל עומדת מול משתנה אסטרטגי והוא התיקו הדמוגרפי בין יהודים לפלסטינים בין הים לנהר. תיקו כזה מקבל משמעות אחרת בישראל במקרה של ביטול הקו הירוק המדומה והחלת הריבונות הישראלית על הגדה המערבית. ישראל הרשמית, ללא השטחים הכבושים, ידעה איך לחיות עם כ-20% של מיעוט פלסטיני והצליחה לתמרן אותו ולהשיג שליטה כמעט מלאה עליו. אלא שהחיבור בין מיעוט זה לשאר עמו בגדה המערבית יוצר מציאות חדשה של מיעוט משמעותי של יותר מ-40%! ואם נצרף את רצועת עזה ותושביה למשוואה, נקבל תיקו דמוגרפי ברור.

> פרידה בטרם עת מהזמרת מנצרת שהיתה קולה של פלסטין

צעדת עשור למאבק בלעין מגיעה לחומה ליד ההתנחלות מודיעין עלית (יותם רונן / אקטיבסטילס)

להכיר בתיקו זה, ולהתחיל לנרמל את היחס אליו. צעדת עשור למאבק בלעין מגיעה לחומה ליד ההתנחלות מודיעין עלית (יותם רונן / אקטיבסטילס)

אפרטהייד, קווים לדמותו

יש המשתעשעים במספרים הנוטים לעגל כלפי מעלה, 50:50 יגידו לך. ויש המנסים להקטין את "האיום" הדמוגרפי של הפלסטינים על-ידי ציון מספרים אחרים כלפי מטה. וכאלה שיתווכחו אתך על שיעור הילודה בכל עם במרחב, ועל שיעור התמותה, שיעור הילדים, הצעירים ועוד, זה כדי לחזק את הטיעון הפוליטי שלו וזה כדי להחליש את הטיעון של הצד מנגד. כך או כך, השאלה האקוטית תישאר בעינה: מה ישראל, שנחלה ניצחון אסטרטגי היסטורי מול העם הפלסטיני במישור, המדיני, הכלכלי, התרבותי, הפוליטי הצבאי ועוד, מה ישראל הנהנת מיתרון זה עושה עם התיקו הדמוגרפי? ניתן לשאול את השאלה בצורה שונה: מה תעשה ישראל עם יתרון אסטרטגי שמתגמד מול תיקו דמוגרפי?

הקמתה של מדינת ישראל החוגגת "עצמאות 70" היתה במחיר של עקירת רוב העם הפלסטיני ממולדתו והרס המרקם החברתי הפלסטיני. זוועות רבות נפלו בחלקו של העם הפלסטיני בדרך להקמת המדינה ולאחר הקמתה עד רגע זה, לרבות תחת הכיבוש המתנחלי. למעשה הטרגדיה הפלסטינית ממשיכה להתרחש כל יום, כי ישראל הרשמית מממשיכה להתמודד עם השאלה הדמוגרפית על דרך השלילה. קרי, לא על-ידי שינוי בתפיסה הדמוגרפית כמורשת של רעיון ההפרדה האווילי, אלא על-ידי ניצול ההזמנות של היתרון האסטרטגי כדי לחדש את המורשת של עקירה, טרנספר וייהוד של המרחב. ואם נשפוט לפי המתרחש, פניה של ישראל הרשמית הם לאפרטהייד פר-אקסלנס. השלום הכלכלי הן המלים המכובסות של אפרטהייד זה. "אין בצד הפלסטיני פרטנר לשלום" – זה התירוץ הנבוב של אלה החותרים לקראת אפרטהייד בלי בושה. וכדי לא להשאיר את המלה באוויר או עם משמעות אפריקאית של דרום אפריקה, אוכל למנות כמה מן המשמעויות של אפרטהייד במרחב שבין לים לנהר.

עם הקמתה של חומת ההפרדה – מטעמי הידוק השליטה במרחב ולא לשום מטרה אחרת – 300 אלף פלסטינים נעקרו או נקרעו ממשפחות או מאדמות. כרגע, בגו'ר אלאורדן (בקעת הירדן) מנסים לטרנספר אנשים מכפריהם וממרחבי המרעה שלהם למקומות ששוב ייעקרו מהם. בנגב, כאן בתוך ישראל הרשמית, עוקרים ישוב ערבי כדי לבנות ישוב יהודי. כבר עכשיו חופש התנועה של מיליוני אנשים תלוי ועומד על מוצא פיו של חיל בין 19 במחסומים. אנשים לא יכולים לממש את זכותם לנסוע, ללמוד, לעבד את האדמה, לקבל טיפול רפואי, ליהנות ממים זורמים ומחשמל. וישנם אנשים הנהרגים כל יום ונעצרים כל יום ובתים נהרסים כל יום. אכן, כל יום רק בגלל שהשלטון הישראלי שפעם הוא נקרא מדינה דמוקרטית ושוויונית ופעם כיבוש, תכליתו לממש את השליטה היהודית במרחב הנ"ל. רק כך, במעשים זוועתיים יום יומיים ובהרס משיגים שליטה על עם אחר.

> מסר ממארגני צעדות השיבה בעזה: "רוצים לחיות בשלום עם הישראלים"

נשים ליד ביתו ההרוס של יעקוב אבו אלקיעאן, שנהרג ע"י השוטרים באום אל-חיראן בעת הריסתה לטובת הקמת הישוב היהודי חירן (פאיז אבו רמלה/אקטיבסטילס)

לדמיין מציאות אחרת

לעניות דעתי אותו מפעל חקיקה אימתני המתנהל כאן מזה עשור מתכוון להקדים תרופה למכת התיקו הדמוגרפי. בחקיקה זו מייסדים את משטר האפרטהייד, ומחמת הדמוגרפיה מנסים להוציא את הפלסטינים בישראל מהמשחק הפוליטי. וכאן אני מוכרח לציין שזו לא רק ממשלת הליכוד, הימין או המתנחלים, ישנם עוד שותפים לתהליך זה.

אבל הבה נשתעשע ברעיון מנוגד, מתוך האמונה שחברות ועמים יכולים לשנות בחירות ולבחור דרכים אלטרנטיביות. נניח שהגיעה העת להודות: יש אכן תיקו דמוגרפי. במקום להילחם בו ע"י "דילול", עקירה, טרנספר והשגת שליטה בדרך שחייבת להיות אלימה, תלך ישראל מתוך היתרון שלה לכיוון של פיוס בין שני העמים במתווה של 50 שנים. קרי, להכיר בתיקו זה, ולהתחיל לנרמל את היחס אליו. ובמקום לקרוא לו תיקו דמוגרפי – שם מאיים של איזה שד נוראי – נקרא לתוכנית "לקראת חיים משותפים מלאים". הכוונה בין כל הקהילות החיות במרחב. יוחלט על חתירה לפיוס, ייקבע הצורך ב"צדק מעברי" שיהפוך בתום חמישים שנים ל"צדק מתקן", בהנחה שאין צדק היסטורי. מתווה כזה שייתן תקווה לשני העמים ייפנה משאבים רבים כדי קיים את עקרונות הצדק המתקן וזה המאחה. מודל של חיים משותפים מתקיים במרחב הזה בצורה זו או אחרת, מה שנשאר זה להרחיבו ולהעמיקו ולהפוך אותו לתכלית המרכזית של מדינת שני העמים. מטווה כזה יאפשר צורות רבות של הסדר ופתרונות לגבי סוגיות נלוות כמו ההתנחלויות, הכפרים הלא מוכרים, שאלת פליטי הפנים בתוך ישראל ועוד כהנה וכהנה סוגיות לא קלות.

אני רואה את התקווה לצד האפרטהייד המתהלך לו בבטחה במקומותינו, אני מלא חשש שמא הבחירה בישראל תהיה דווקא בידי גופים מחוץ לישראל, הנשיא האמריקאי השש לקרב, האוונגליסטים, הקהילות היהודיות הרפובליקאיות, הימין באירופה ועוד. ישראל הרשמית נהנית כיום מתמיכת חוגים אלה שמגלים מעורבות יתר במה שנעשה בישראל. חוששני שחוגים אלה יבחשו שוב ושוב כדי לממש את התרחיש של האפרטהייד, כי הדבר מתאים לאידאולוגיה ולתפיסת העולם שלהם, לרבות הגזענית והאוריינטליסטית כלפי עמי האזור. ואז, באפרטהייד כמו באפרטהייד, אנשים מדוכאים ינסו תמיד להתנגד. כמו ללכת לכיוון גדר המכלאה בא הם כלואים כמו שיקרה בסוף השבוע ברצועת עזה. ואז מהומת אלוהים רבתי כפי שאנחנו עדים בימים אלו. באפרטהייד הדבר יתרחש מדי יום או שבוע או חודש ובכמה מוקדים באותה שעה. מפחיד, לא?

מרזוק אלחלבי הוא משפטן, עיתונאי וסופר, בעל טור קבוע בעיתון "אל-חיאת" הלונדוני ועמית בפורום לחשיבה אזורית.

> הצבא מאיים על בעלי אוטובוסים בעזה לבל יסיעו אנשים לצעדת השיבה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf