newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הנאום שלא היה: נתניהו לוקח אחריות על ההדחה מראשות דו"ח העוני

אזרחי ישראל, תסמכו עלי, עוד נשוב ונכבוש את המקום הראשון. עם בית ומטוס חדשים, קצת עזרה מחברים אמידים שייקחו לכם את הפנסיות, ועם תקציבים נוספים להתנחלויות. ישראל הודחה מראשות דו"ח העוני של ה-OECD

מאת:

אזרחי ישראל שלום, ראש הממשלה שלכם מדבר אליכם.

יש לי בשורות איוב. איבדנו את המקום הראשון בדו"ח העוני של ה-OECD, ואני לוקח את האחריות על ההדחה המשפילה על ידי מקסיקו, שרק זו של הנבחרת הספרדית שלשום על ידי צ'ילה יכולה להתחרות בה.

זהו רעם ביום בהיר, לדעתי מדובר בטעות חישוב, והוגש כבר ערעור לאנטישמים בארגון. חשוב לי שתדעו שאנו מתחקרים את המקרה ונדע לבוא חשבון עם האשמים. אך אני רוצה להסביר שבניגוד לספרדים, באמת שנתתי את כל כולי כדי שלא נודח, ואני מאמין שכבר בשנה הבאה נחזור לעצמנו ולא נאלץ להמתין כמוהם, עד המונדיאל הבא.

אמנם מקום שני בכללי, אבל עדיין מקום ראשון בשיעור ילדים עניים!

ראשית אני רוצה להדגיש שלא כצעקתה, וכרגיל התקשורת השמאלנית מנפחת את הכישלונות שלי. אמנם הודחנו, אבל הפסדנו רק בחמש עשיריות. עוד קיצוצון קטן בקצבאות הילדים ונשאיר אותם כל כך רחוק מאחור שנראה רק סומבררו באופק.

יותר מזה, זה לא שהמצב אצלנו השתפר, רחמנא ליצלן, דווקא להיפך. מדד האי-שוויון עלה ב1.6 אחוז ל-0.377 (גבוה בעשרים אחוז מהממוצע) ובשבע השנים האחרונות (שעל רובן אני יכול לקחת קרדיט) העלינו את העוני באחוז אחד, פי שלושה מהממוצע, לא רע תודו.

מקסיקו אמנם עקפה אותנו בסיבוב והצליחה, השד יודע איך, לדפוק את תושביה אפילו יותר ממני, אבל בנתון הכי חשוב שהוא עוני הילדים ניצחנו בנוק-אאוט. אנחנו עדיין צועדים בגאון במקום הראשון בפער ניכר של יותר מעשרה אחוזים מהמקום השני.

זאת ועוד, ולזה תקשיבו היטב כי זו הנקודה הכי מדהימה בדו"ח ולא במקרה הארגון בחר לציין אותנו במפורש. בדומה למגמה האירופית האי-שוויון בהכנסה בישראל קטן, וכך מצאנו עצמנו במקום ה-16 מתוך 34, מקום טוב באמצע. אבל אז הממשלה שלי התערבה.

בעוד שלאחר ההתערבות הממשלתית כמעט בכל אירופה האי-שיווין קטן עוד יותר, לא כך אצלנו. למעשה אצלנו קורה בדיוק ההפך. ההתערבות הממשלתית – כלומר המיסים ותשלומי ההעברה – מבטלת את הירידה באי-שיווין ואף מגדילה אותו. קרי, הממשלה שלי נלחמה בעוז והצליחה לבלום את מעט השוויון שמחאות הציבור והגדלת מספר העובדים השיגו, ולהפוך את הירידה הזאת לעלייה דווקא. וכך אנחנו נכנסים לחמשת הגדולים באי-שוויון ב-OECD. אומת הסטארפ-אפ, כבר אמרו לפניי.

דבר דומה אגב קורה בעוני, שגם הוא היה ממוצע יחסית: 28.5 אחוזים אצלנו לעומת 28 אחוזים בממוצע. אך לאחר ההתערבות הממשלתית אנו מזנקים ישירות לפסגה, וכך שיעור העוני בישראל הופך לכמעט כפול מהממוצע. אם זה לא מאמץ הירואי, אז מה כן?

אם כי יש מקום גם להכאה על חטא, ואני לא לא חף מטעויות. למשל ייתכן כי העובדה שדו"ח ה-OECD מצביע על כך שההוצאה הציבורית על הבריאות בישראל היא הנמוכה בארגון, יכולה לתרום לכך שמלא עניים ימותו וייעלמו לי מהדו"ח. כמובן שזה לא פוגע בעשירים שלהם דאגנו ללשר"פ או בסתם יוזמות עצמאיות של מנהלי בתי חולים.

> הממשלה הצביעה נגד העסקה ישירה

ראש הממשלה. לוקח אחריות (צילום: האיחוד האירופי, פליקר, רישיון CC BY-NC-ND 2.0)

ראש הממשלה. לוקח אחריות (צילום: האיחוד האירופי, פליקר, רישיון CC BY-NC-ND 2.0)

באמת שהתאמצנו אבל כמה גלידת פיסטוק משפחה של אירופים עדינים יכולה לאכול כבר?

ואם זה לא מספיק, הרשו לי לתאר את תרומתי הלא צנועה למאבק. אם מישהו חושב שזה קל לאכול גלידת פיסטוק בעשרת אלפים שקלים, אז הוא לא שמע על Brain-Freeze מעודו. 160 אלף שקלים רק השנה בסופר, וזה לא שאנחנו משפחה של פרענקים שנוהגת לאכול הרבה, ועדיין עשינו מאמץ. תשאלו את אב הבית, שהבאנו באמצע הלילה לעשות לי חביתה, כמה פעמים ביום אני נאלץ לאכול.

רק תחשבו מה עובר על עור הפנים כשמשחקים בלאפר אחד את השנייה בשביל להוציא משכורת חציונית בחודש על זה. זאת ועוד, מילוי הבריכה בקיסריה למרות שאנחנו לא שם, כדי להגיע לחשבון מים גדול פי עשרה מזה של אזרח ממוצע. פעם אפילו לקחנו כביסה מלוכלכת מהארץ לחו"ל כדי לכבס אותה על חשבון המלון, תודו שזה יצירתי.

אגב חו"ל, זוכרים את השלאף-שטונדה המעופף בטיסה של ארבע שעות במאות אלפי שקלים, שלא לדבר על מטוס פרטי ביותר מ-300 מיליון שקל? מי יחזיר לי את שעות החיפוש הרבות אחרי הסוויטה הכי יקרה באסיה, ו-70 אלף שקל ללילה לא הולכים ברגל. נראה לכם שלא מביך אותי להקים ועדה-מטעם שמחליטה לבנות לי עוד בית בעלות של 650 מיליון שקלים בניגוד מוחלט להצהרות המתועדות שלי המוקיעות את המיזם כשחיתות לכל דבר?

עשינו גם מאמצים יותר צנועים כמו לנסות למוטט כמה מסעדות ירושלמיות מקומיות בסעודות גורמה תכופות בצד קימות זריזות בסופן, לכאורה. כל הרשום לעיל באופן טבעי גורר את הצורך בתחזוקה היומית של  עיתון פופולרי-חינמי ושל עורכו, שהרי איכשהו צריך לכסות על זה, עד השעות הקטנות של הלילה אנחנו יושבים ומנסים להמציא סיפורים מופרכים אך מחמיאים כדי למלא אותו. האמת כשחושבים על זה, למה אני בכלל עותב את ההתנצלות הזאת, כשאפשר לשלם מכספי ציבור לדרור אידר מהעיתון שלנו כדי שיעשה את זה במקומי.

 מינוי כסילים כשרי אוצר, וחתולים מתנחלים על השמנת

עכשיו אם נעזוב לרגע את רמת המיקרו, עשיתי גם לא מעט מהלכי מאקרו בכדי לתרום לעוני. ראשון להם כמובן היה למנות כסיל גמור לתפקיד שר האוצר בממשלתי הקודמת שמתקשה מאד באריתמטיקה של גרעון עם זאת יודע היטב להעביר כספים לחבריו ב"פרופיל נמוך". מחזה קורע לב הוא לראות אותו עד היום מסתובב בהפסקות הבורקס ומסביר לכולם איזה רעיון מעולה היה התקציב הדו-שנתי.

ואם זה לא מספיק, אחר-כך עוד החלפתי אותו בכסיל גמור חדש. בגוגל לא הייתם מוצאים כזה שגם זה אגב בגוגל גדול על מידותיו. חיתנתי אותו עם אחיו ממועצת יש"ע כצפוי במקרים של נישואי אחים כל תוצר שלהם יצא, נאמר בעדינות, "מיוחד".

קיצוצים למעמד הביניים כי הרי מישהו צריך לשלם על ה"חגיגה" בשנים האחרונות (רק לא אמרנו להם שאנחנו אלו שחגגנו והם אלו שמשלמים), סגירה של מפעל בנגב ופיטורי עשרות עובדים כי אין שלושה מיליון שקלים, בזמן ששופכים פי עשרה מזה במאבק בהתבוללות.

לראות את שני אלו מספרים כי "מי שעובד לא עני" בזמן שנתונים מספרים שהבעיה היא בדיוק שאלו שעובדים עניים זו פשוט תאווה לעיניים, כמו לשמוע את האח טוען שלעולם לא אכפת מהתנחלויות שנייה לפני שהוא מארגן לנו חרם א-לה דרום אפריקה שמן הסתם העניים יהיו הראשונים להיפגע ממנו.

אבל לא רק את שני אלו אני דאגתי למנות. מה עם מינוי של שר תחבורה שאני לא בטוח שיודע לאיית "רכבת מהירה בתל-אביב" אבל יודע גם יודע לקחת כספים מהדיור ציבורי כדי לבנות כביש בהתנחלויות? ומה נאמר על שר השיכון  שנהנה לזרוק בדיוק את אותם דיירי דיור ציבורי לרחוב כדי לשכן במקומם גרעינים תורניים, ובונה באובססיביות בשטחים?

כך הוא מסלק את החשש למחירים סבירים בארץ שיפגעו אנושות לא רק בערך השלוש דירות פר ח"כ שלנו, אלא גם ימנעו כל סיכוי שהעניים יוכלו להרשות לעצמם דיור סביר. מי יודע מה יקרה אם אנשים לא יסבלו מהיאוש שבהבנה שלעולם לא תהיה להם דירה, אולי עוד תהיה להם תקווה ומשם זה מדרון חלקלק לעבר מדינה סבירה.

גם אחינו ביצהר ובעפרה נושאים בנטל

אבל אם כבר בנייה של עוד פחון במבוא חורון, לא נשאיר בצד את תרומתם של מלח הארץ אחינו, מיצהר ועפרה. אלו  שבאומץ לב נדיר תופסים להם איזה חור בגדה, מרביצים למי שצריך, רק כדי שנוכל לבזבז עוד מיליונים על חיבור הקארוון לחשמל, מים ושמירות מסביב לשעון. אלו שהתנחלותם עקרונית, אבל לא מזיק שיש להם מתנחל בוועדת הכספים שמעביר להם מאות מיליונים פעם בשבועיים.

מי יכול לשכוח את הניסור של בתי האולפנה שאת המיליונים אמנם גזלו על הקרקע הגנובה, אך בתים אין. פועל מת דווקא יש. או את התקציבים הנוספים שאנחנו נותנים להם על הארנונה שהם אולי אבדו כי לא בנו מספיק. אין-סוף למקוריות. אל תטעו הם אולי מעטים מול רבים, אבל תרומתם לא תסולא בפז.

גם השומרים שלהם לא באים בזול. רק השבוע נתנו לצבא עוד מיליארד שקלים לצורך מבצע שלום ההתנחלויות המתנהל בעוז בימים האלו. אבל לא רק עכשיו כמובן, הם תורמים את חלקם בכל שנה, נותנים לנו מלחמה או לפחות איום בכל פעם שמדברים על קיצוץ בתקציב או מחאה.

עם קצת עזרה מהחברים

צריך לציין גם את התרומה של החברים האמידים שלי. ללא הכישלונות הקולוסאליים של דנקנר, איך היינו לוקחים את מעט הכסף שנשאר בפנסיות שלכם? בלי החברה רוסק-עמינח וההלוואות מאיפה הוא היה לוקח את הכסף, ואז לוקח שוב, ואז חוזר חלילה?

אגב עמינח, אם מישהו חושב שזה פשוט להיות מנכ"לית של בנק ששודד לכאורה ניצולי שואה כדי לתרום לדו"ח, שיחשוב שוב. הסיקור החיובי של האחרונים הרי חסר גבולות. להצליח תוך כדי זה גם לקחת 7 מיליון שקל בחודש, זה בהחלט הישג נאה. ולא נשכח גם את בן-דב והמכשף שלו, איפה עוד שמעתם על התעופפות השמיימה של 4 מיליארד שקל בשנה? ואת לזיסר ואחוזת המיליונים בזמן שהוא אומר שהוא חסר פרוטה וחייב מיליארדים.

לאחים עופר מגיע פסל על תרומתם לעוני, או לפחות אגף בהר הרצל, אפילו אני הייתי מתבייש  לשלם 44 סנט תמלוגים כשאני מוכר טונה פוספט ב-190 דולר, שלא לדבר על ים המלח, קודוס כמובן לשרת המשפטים שלי בעניין. במיוחד צריך להודות על מוכנותם לקלוט לעבודה את עשרות פקידי האוצר ורגולטורים שבלעדיהם כל זה רק חלום היה.

אחרון חביב בחלק הזה, אני רוצה להודות ליצחק תשובה. אם הייתם יודעים איזו צמרמורת אימה עברה לי בגוף כששמעתי על גילוי הגז, כבר דמיינתי אפוקליפסת חשמל זול ורווחה, ואז הגיע החבר ו"שכנע" אותנו שאפשר לייצא הכל, לזרוק דו"חות שטענו אחרת. מאיפה הוא הביא את זה שעוד כמה שנים גז עשוי להיות לא יהיה רלוונטי? ממש מעשה אמן.

אבל זה באמת לא רק אני והחברים שלי, זה בעיקר אתם, שדואגים לבחור בי שוב ושוב כדי שכל זה יהיה אפשרי, אני מבטיח בתמורה לכבוש שוב את  מקומנו הרם  בדו"ח הבא. חוץ מזה, לא שמעתם שאסור להעביר ביקורת בתקופות של מתיחות ביטחונית?

שלכם, ביבי.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf