newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

דינה פורת, סוכנת החרש של נתניהו במלחמתו ב"אנטישמיות החדשה"

ההיסטוריונית הראשית של "יד ושם" מסייעת להלבנת חלקה של פולין בשואה ומוכנה גם להתעלם מהידוק הקשרים של ישראל עם אנטישמים מובהקים, כל עוד יש בזה רווח פוליטי לנתניהו. על מה היא לא מוכנה לשתוק? על "האנטישמיות החדשה", כלומר ביקורת על מדיניות הכיבוש של ישראל

מאת:

בשבועות האחרונים התחוללה סערה תקשורתית וציבורית בעניין ההצהרה המשותפת של ממשלות פולין וישראל, שהקריא ראש הממשלה ושר החוץ, בנימין נתניהו. בראיון לרון נשיאל ב"כאן ב", פרופ' יהודה באואר, חתן פרס ישראל ומבכירי חוקרי השואה, הגדיר את ההצהרה "בגידה". באואר אמר כי ישראל קיבלה את הנרטיב הפולני. "הפולנים הונו אותנו, סובבו אותנו על האצבע ואנחנו הסכמנו לזה, כי למדינת ישראל יותר חשובים היחסים הכלכליים-ביטחוניים-פוליטיים עם פולין מאשר עסק קטן כזה, כמו השואה". לביקורת הצטרפו בכירים בממשלת נתניהו, ביניהם שר החינוך, נפתלי בנט, ושרת המשפטים, איילת שקד.

נוסח ההצהרה גובש במחשכים בהובלת פרופ' יעקב נגל ומר יוסף צ'חנובר, כולל, לפי הפרסומים, בפגישה שהתקיימה בבסיס של המוסד. זאת אף שראוי להחליט על הצהרות היסטוריות מסוג זה רק לאחר דיון מעמיק עם מומחים לנושא והציבור. למרות שנתניהו טען כי פרופ' דינה פורת, ההיסטוריונית הראשית של "יד ושם", ליוותה את הכנת ההצהרה, "יד ושם" פרסם הודעה חסרת תקדים בחריפותה לפיה ההצהרה של שתי המדינות כוללת "עיוותים היסטוריים" וגובשה מבלי להתייעץ עם המוסד. לאחר מכן, פורת הסבירה בראיון כי "אפשר לחיות" עם ההצהרה המשותפת, וטענה באופן תמוה שייעצה לצוות הישראלי שמינה נתניהו, "בהתנדבות, באופן אישי וחשאי" ולא בכובעה כהיסטוריונית הראשית של "יד ושם".

כיצד ייתכן שפורת פעלה באופן חשאי מאחורי הגב של "יד ושם" והציבור הישראלי? האם המטרה של העברת עוד שגרירויות לירושלים מקדשת את כל האמצעים, כולל חילול זכר שואת יהודי אירופה? על פני הדברים אין מדובר בתאונה חד פעמית, אלא בהשקפת עולם וסדרי עדיפויות.

חותמת הכשרות שלה למדיניות החוץ של ממשלת נתניהו ממחישה את הסכנה בפוליטיזציה של זיכרון השואה. דינה פורת (מרים אלסטר/פלאש90)

מהי אנטישמיות? תלוי מהו האינטרס השלטוני

"האנטישמיות החדשה" היא מונח עמום של ממשלת ישראל ושותפיה לביקורת אנטי-ישראלית ולתנועת החרם. בעוד שהימין אוהב לגחך על "תעשיית השלום", בשנים האחרונות נוצרה "תעשיית המאבק בדה-לגיטימציה", אשר משתתפים בה פוליטיקאים המנסים לגרוף הון פוליטי, ארגונים מהימין והימין הקיצוני, והיא כוללת חלוקת ג'ובים ותקציבי עתק.

אמנם כמו בתנועות רבות ברחבי העולם, גם בתנועת החרם ישנם גורמים אנטישמים אשר אסור להתעלם מהם, אך קשה לוגית להגדירה באופן גורף כאנטישמית, מאחר שמדובר בתנועה מגוונת ביותר, וכן יהודים רבים בישראל וברחבי העולם תומכים בחרם מלא על מדינת ישראל, או בחרם רק על ההתנחלויות הישראליות ועל מי שמרוויח מהכיבוש. כך גם, למרות מאמצים רבים של ממשלת נתניהו, במרבית מדינות העולם חרם על מדינת ישראל נחשב לחלק בלתי נפרד מחופש הביטוי והמצפון של האזרחים, זאת אף אם הממשלות עצמן לא תומכות בחרם או מתנגדות לו. בפועל, ממשלת נתניהו עושה שימוש במאבק ב"אנטישמיות החדשה" כדי להשתיק ביקורת על הכיבוש ומדיניותה בשטחים הכבושים, כדי לרדוף אחר ארגוני זכויות האדם והשמאל, וכדי לצמצם את המרחב הדמוקרטי בישראל.

באופן לא מפתיע, המאבק של ממשלת נתניהו בתנועת החרם וב"אנטישמיות החדשה" עלה הילוך בשנת 2015, על רקע הסכם הגרעין של איראן עם המעצמות, כאשר היה דרוש למצוא איום קיומי חדש שיאחד את השורות. כדי לשכנע המונים בסכנה קיומית חדשה יש מאין, לא היה ניתן להתבסס רק על אנשי וגורמי שוליים מהימין והימין הקיצוני. לכן הצטרפות פורת למאבק הייתה נכס חשוב ביותר לממשלת נתניהו. כך למשל, מכון קנטור באוניברסיטת ת"א, אשר פורת עומדת בראשו, מפרסם מדי שנה דו"ח בעריכתה על מצב האנטישמיות ברחבי העולם, אשר מתייחס במיוחד לתנועת החרם ולאנטי-ישראליות. בין היתר, הדו"חות מתייחסים גם לתיאור מדינת ישראל כמדינת אפרטהייד כביטוי לאנטישמיות. בדיון בוועדת הקליטה והעליה בכנסת במאי 2015, פורת אמרה כי "ברור שאנטי ישראליות ואנטי ציונות יותר ויותר לובשת נימות אנטישמיות". כלומר, לדעתה גם אנטי ציונות עשויה להיות אנטישמיות.

כאשר מדובר ב"אנטישמיות הישנה" נראה שפורת יותר פרגמטית. הדבר לא רק בא לידי ביקור בהשתתפותה (כדבריה) בחשאי בהכנת ההצהרה עם ממשלת פולין, אלא גם ביחסה למשטרים נוספים עם בעיית אנטישמיות קשה. כך למשל, ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, מנהל מזה שנים קמפיין גזעני ואנטישמי, ואף הביע תמיכה אישית בשליט הונגריה בזמן מלחמת העולם השנייה שהייתה לו אחריות ישירה להשמדת היהודים שם. בעוד שמוזיאון השואה בוושינגטון גינה את אורבן בחריפות, ואלי ויזל החזיר מדליה שקיבל מממשלת הונגריה בשל טיוחה את עברה הנאצי של המדינה, לא שמענו ביקורת מצד פורת על בעיית האנטישמיות החריפה של ממשלתו ומפלגתו של אורבן, נהפוך הוא – אורבן יבקר השבוע ב"יד ושם". לא במקרה, הונגריה היא עוד אחת מהמדינות שנתניהו מנסה לשכנען להעביר את שגרירותן לירושלים.

לא שמענו ביקורת מפורת על החקיקה האוקראינית שבדומה לזו הפולנית מונעת ביקורת על עוזריהם של הנאצים באוקראינה, וכן על כך שמיליציה ניאו-נאצית המשתמשת בסמלים נאצים נקלטה בכוחות הביטחון הסדירים שם. נהפוך הוא, ראש ממשלת אוקראינה ביקר במאי 2017 ב"יד ושם" ונפגש עם שר הביטחון ליברמן כדי לשוחח על עסקאות נשק; להבדיל, מכון שמעון ויזנטל נאבק במאמצי המיליציה לגיוס לוחמים, ומוזיאון השואה בוושינגטון גינה בחריפות את החקיקה האוקראינית. גם לא שמענו ביקורת מפורת על הביקור בישראל שתוכנן אשתקד ונדחה ככל הנראה לחודש ספטמבר הקרוב, של נשיא הפיליפינים, רודריגו דוטרטה, אשר אחראי לרצח אלפים ללא משפט בחשד לשימוש ולסחר בסמים, השווה עצמו להיטלר ואמר כי הוא ישמח לטבוח ב-3 מיליון מכורים לסמים בדומה לטבח של היטלר ביהודים.

שר החוץ הפולני מניח זר ביד ושם, 14 ביוני 2015 (צילום: אייזק הררי/פלאש90)

חותמת כשרות מסוכנת

במכתב תגובה למאמר של עמוס עוז ששלחה פורת לעיתון הארץ, היא ביקרה אותו בחריפות וציטטה מתוך ספרו של עוז "סיפור על אהבה וחושך" את דבריו של השומר בשדות חולדה: "לא מפני שהם עם של רוצחים נירה בהם (אם יופיעו כדי לירות בנו), אלא רק מפני הסיבה הפשוטה שגם לנו מותר לחיות ומפני הסיבה הפשוטה שגם לנו מותר שתהיה לנו ארץ, לא רק להם". מי אם לא פורת הייתה אמורה לדעת כי היגיון משפט זה שימש כדי להצדיק פשעים נגד האנושות ורצח עם בגואטמלה, רואנדה, בוסניה, דרום סודן, בורמה ובעוד מדינות.

בהתאם, לא שמענו את פורת כאשר יו"ר הפרלמנט הדרום סודני, מר אנטוני לינו מקאנה, ביקר ב"יד ושם", בדצמבר 2017, אף שבאותה העת התרחשו בדרום סודן פשעים נגד האנושות ע"י כוחות הביטחון של הממשלה והמליציות הקשורות אליה, וכן האו"ם הזהיר כי המצב שם עלול להידרדר לרצח עם ממש. כך גם לא שמענו את פורת כאשר בספטמבר 2015 ראש החונטה הבורמזית ביקר ב"יד ושם", אף שכוחות הביטחון הבורמזים שהוא עומד בראשם אחראים לפשעים נגד האנושות ולפשעי מלחמה, וכבר בדו"ח של מוזיאון השואה בארה"ב, ממאי 2015, בעניין קבוצת המיעוט המוסלמי הרוהינגה, צוין כי יש בבורמה הפרות זכויות אדם חמורות ותנאים המעידים על סיכון רציני להידרדרות לרצח עם. לכל המדינות המוזכרות מדינת ישראל מכרה נשק, והביקור ב"יד ושם" היה חלק מעסקת החבילה.

כמובן שפורת אינה אחראית למדיניות ממשלות ישראל ו"יד ושם" מזה עשרות שנים, אך חותמת הכשרות שלה למדיניות החוץ של ממשלת נתניהו ממחישה את הסכנה בפוליטיזציה של זיכרון השואה ושל הציניות של הימין הישראלי. נראה כי מרוב עיסוקה ב"אנטישמיות החדשה", פורת שכחה לעסוק ב"אנטישמיות הישנה". אם פורת באמת מודאגת יותר מאירלנד שאישרה חוק לחרם על מוצרי ההתנחלויות מאשר מהונגריה, שבה הממשלה מקימה פסלים לכבוד מי שסייעו בהשמדת היהודים, וכן בכיר במפלגת הימין הקיצוני קרא לבצע רישום של כל היהודים מטעמי שמירה על ביטחון לאומי – עדיף שהיא תפנה את מקומה ב"יד ושם" למישהי ראויה יותר. כך היא גם תוכל לייעץ לנתניהו באופן אישי וגלוי ככול שתרצה.

איתי מק הוא פעיל ועורך-דין לזכויות אדם, הפועל להגברת השקיפות והפיקוח הציבורי על הייצוא הביטחוני הישראלי.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf