newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

צעירה, פמיניסטית, לאומית: הכירו את חברת הכנסת החדשה של המשותפת

בעיכוב של יותר משנה הושבעה לכנסת ניבין אבו רחמון, הנציגה הרביעית של בל"ד בסיעת הרשימה המשותפת. כעת היא נחושה להשאיר מאחוריה את משקעי משבר הרוטציה ולנער את הפוליטיקה הפלסטינית, ומזכירה: הכנסת היא רק כלי, לא המטרה

מאת:

בתוך כל סערת חוק הלאום והמאבק שהוליד, כמעט ללא משים הגיע לסיומו לפני כשבועיים אחד המשברים הקשים שידעה הרשימה המשותפת מאז היווסדה: בעשרה באוגוסט הושבעה ניבין אבו רחמון כחברת הכנסת הרביעית מטעם בל"ד ברשימה המשותפת, ובכך נחתמה פרשת הרוטציה שסחררה את הרשימה מזה כשנה וחצי.

כעת אפשר לברך על המוגמר: הרשימה המשותפת צירפה לשורותיה אישה שלישית (לצד חנין זועבי ועאידה תומא-סלימאן) ובכך תרמה למספר שיא של 35 נשים בכנסת. אבו רחמון (36) היא בת למשפחת פליטים נוצרית מביסאן (בית שאן), מורה לאזרחות במקצועה, מתגוררת בכפר בועיינה עם בן זוגה ושתי בנותיהם: יאפא בת 6 וכרמל בת שנה ושלושה חודשים.

היא אמנם נכנסה לתפקידה החדש במהלך הפגרה, אבל היא כבר הספיקה לגבש לעצמה צוות של עוזרים ויועצים בעלי ניסיון פוליטי מכובד ולהשקיע שעות בסידור הלשכה החדשה בכנסת. "אני עוד לא יודעת איך תיראה השגרה שלי עם תחילת המושב", היא אומרת בהתייחס למרחק שבין הבית למקום העבודה בירושלים. "העבודה היא לא רק בימי הכנסת כמובן, יש המון מה לעשות גם מחוץ לכנסת. אני מכינה לשכה פרלמנטרית בכפר יסיף, אף פעם לא היה באזור הזה משרד פרלמנטרי, חשוב לי להיות במקום בו יש אפשרות לפגוש כמה שיותר אנשים".

"האם אני יכולה להתחבר עם פמיניסטית ציונית? בכנות, לא". ניבין אבו רחמון (דוברות הרשימה המשותפת)

את נכנסת לכנסת בתקופה סוערת ומאתגרת פוליטית, בשיאה של המערכה הפלסטינית נגד חוק הלאום. למרות ההפגנה המוצלחת שוועדת המעקב ארגנה בכיכר רבין, נשמעו גם לא מעט ביקורות על חוסר היצירתיות בתגובה שגם הפעם לא חרגה מגבולות הגינוי-הפגנה-שביתה.

"אני באמת נכנסת בתקופה של אתגרים רבים. זה לא רק חוק הלאום, זה כל המדיניות הישראלית והמערכת הפוליטית בישראל. חוק הלאום הוא באמת סוג של החרפה היסטורית. מדובר במתקפה על עמוד השדרה שלנו כפלסטינים, על הזכות שלנו להגדרה עצמית. התגובה של ועדת המעקב לא מספקת בעיני. אנחנו חוזרים ואומרים שוועדת המעקב צריכה להתנהל פוליטית אחרת, היא חייבת לחשוב אסטרטגית. היתה הפגנה מצויינת בתל אביב, הגיעו אלפי אנשים שלא השתתפו מעולם בהפגנה קודם לכן וזה היה מסר חשוב גם לישראלים וגם לפלסטינים, אבל חסרה לנו עדיין תכנית אסטרטגית-פוליטית לוועדה. לכן בכל פעם אנחנו יוצאים להפגנה וחוזרים לשבת בבית, כי אין תכנית על. אין הפנמה של השלב הפוליטי הזה, שהוא בפירוש לא רק חוק הלאום.

אני כפלסטינית דואגת מאוד לעתיד הבנות שלי, כי העניין האסטרטגי חסר אצלנו מאוד מול הידרדרות המערכת הפוליטית הישראלית. יש כמה שאלות שאנחנו חייבים לציבור שלנו תשובות ברורות עליהן – גם על התנהלות ועדת המעקב, גם זו של המפלגות עצמן. ועדת מעקב חזקה תהיה אפשרית רק אם תלווה במוסדות לאומיים בכיוון אוטונומי, ובבחירות פתוחות של נציגי הוועדה עצמה. אם היתה לנו קרן לאומית משל עצמנו למשל, מצבנו היה אחר. חייבים כלכלה פלסטינית פוליטית שמחוייבת לחזון ולעם, בתגובה למגבלות הפוליטיות שישראל מטילה עלינו. אם יהיו לנו מוסדות ומימון משלנו, זה יאפשר עמדה פוליטית חזקה בהרבה".

בל"ד הציעה שהמשותפת תשעה את פעילותה בכנסת לחודש עם תחילת מושב החורף כחלק מהמחאה על חוק הלאום. לא כל השותפות הסכימו.

"נכון, חד"ש עדיין לא נתנה תשובה. אני חושבת שזה חשוב מאוד. זה חשוב כי חייבים לזכור שההתנגדות לחוק לא יכולה להיות מוגבלת רק לכנסת, ההתנגדות העממית מחוץ לכנסת חשובה לא פחות. להשעות את הפעילות בכנסת בלי התנגדות עממית ובלי לעורר מהלך עממי רחב לא יספיק, אנחנו צריכים את שני המהלכים כדי שנגיע לצורה מושלמת של התנגדות".

ישנה הרגשה שבל"ד נמצאת עם רגל אחת מחוץ לכנסת כבר זמן רב; מצד אחד הרדיפה המתמשכת נגדה, מצד שני חוסר היכולת להניע מהלכים בתוך המשותפת, שלא לומר בכנסת בכלל. ישנם לא מעט קולות במפלגה שקוראים לפרישה מהכנסת.

"השיח הזה נמצא בבל"ד על השולחן מזה עשרים שנה ועולה בכל פעם מחדש גם בוועדה המרכזית, גם בלשכה הפוליטית. זה בהחלט קו חזק בתוך המפלגה. אנחנו תמיד חושבים על הכנסת ככלי ולא כמטרה, אז מן הסתם כמפלגה פוליטית יש לנו אחריות על כלי המאבק שבחרנו בהם, לבחון אותם כל פעם מחדש – האם זה מועיל? טוב? אנחנו כמפלגה נותנים לשיח הזה להתקיים כי חשוב לנו לשמוע ולדבר על זה. אנחנו חייבים לתת תשובות לחברי בל"ד, אם אנחנו מאמינים בכלים שבחרנו. שיח ההחרמה התעצם בעקבות חוק הלאום, זה נכון, אבל הוא לא חדש וחשוב שהוא מתקיים. בסופו של דבר אנחנו מחוייבים להחלטות במוסדות הפוליטיים של המפלגה".

את מאמינה בכלי הזה?

"אני עדיין רואה בזירה הפרלמנטרית זירה יעילה, ועדיין חסר לי תחליף המאבק העממי. אוקי, נניח שנצא מהכנסת, ומה אז? מה התחליף שנציע לאנשים? זה לא אחראי וזאת לא פוליטיקה. אנחנו צריכים להמשיך עם השיח שלנו, אבל אסור לכנסת להפוך למטרה. אנחנו לא שוכחים לרגע שהכנסת היא כלי, וזוכרים גם שיש עוד הרבה כלים בסל מחוץ לכנסת".

"אנחנו נמצאים עשרים שנה עם אותם מנהיגים, זה לא סביר. צריך דם חדש". ניבין אבו רחמון בפאנל על פמיניזם פלסטיני בסניף בל"ד בבענה. (רביע סואעד/ערב48)

כאמור, כניסתה של אבו רחמון לכנסת התעכבה ביותר משנה בגלל הפרה מתמשכת של הסכם הרוטציה בגלל חילוקי דעות באשר לפרשנות ההסכם (שהסתבך עם פרישתו של באסל גטאס), גרירת רגליים ומשחקי כוח שהותירו רשימה מסוכסכת עם הרבה דם רע בין כמה ממרכיביה.

"את כרמל ילדתי במהלך פרשת הרוטציה", היא נזכרת בחיוך. "הייתי בחודש השביעי כשכל הסיפור התחיל, חשבתי שאני הולכת להיכנס לכנסת במהלך הלידה. והנה היא כבר בת יותר משנה. יאפא מבינה יותר כמובן, היא רואה את הראיונות בטלוויזיה ואפילו יש לה הערות, היא יודעת מה זה כנסת, ושאם אני שם זה אומר שאני באל-קודס. היא יודעת שאמא מדברת על החברה הפלסטינית, על פלסטין, על זהות. היא מבינה שזאת עבודה אחרת מבית הספר שבו לימדתי".

הכניסה שלך לפוליטיקה נולדה מתוך דרמה לא פשוטה, איך עברה עליך התקופה הזו?

"הייתי בחופשת לידה שישה חודשים, שלושה בתשלום ועוד שלושה שלקחתי בעצמי. הלחץ היה גדול מאוד. כאמא טריה כל מה שרציתי זה להתנתק מהעולם בחוץ ולא יכולתי, כל הזמן אנשים היו שואלים אותי על זה, ונערכו המון ישיבות במפלגה. אבל הנה, נגמר".

כניסתך לכנסת סיימה את אחד המשברים הקשים שידעה המשותפת. איך את מבינה בדיעבד את ההתנהלות של חד"ש ושל תע"ל? את מאמינה שזה משבר שניתן להשתקם ממנו?

"הסיפור הזה העלה הרבה עניינים שקשורים גם לכבוד וגם לכללי המשחק המשותפים. אבל למרות כל מה שקרה, אני מאמינה שיש עוד אפשרות לחזק את המשותפת והזדמנות לגבש אותנו כקבוצה. אנחנו בזמן לא קל פוליטית ואני עדיין רואה בעבודה המשותפת שלנו את התגובה הנכונה, אחרת לא יהיה טעם לכל הפוליטיקה של המפלגות הערביות. אנחנו חייבים ללמוד את הלקחים מההתנהלות של המשותפת בשלוש השנים האחרונות, לא רק בעניין הרוטציה. איך הציבור הפלסטיני רואה אותנו, איך לחזק אותה. אנחנו עומדים לפני זמנים עוד יותר קשים פוליטית. הציבור הפלסטיני חייב לסמוך עלינו שוב".

ברמה האישית, יהיה לך קשה לעבוד מול האנשים שעיכבו את כניסתך ביותר משנה?

"אני אומרת בכל הכנות – אני לוקחת את העבודה שלי מאוד ברצינות ואני הולכת לעבוד עם השותפים שלי בכל הרצינות. הרוטציה זה סיפור שהיה בין מפלגות, לא עניין אישי. במהלך התקופה אנשים התקשרו ודיברו איתי, גם אם עמדת המפלגה שלהם היתה מנוגדת לנו, אני מרגישה בקשר טוב איתם. עבדתי על עצמי המון, אני לא רוצה להיות בעמדה מתלוננת מול האנשים, אני רוצה להיות שותפה ללקיחת המשותפת למקום אחר – גם כאישה, גם כצעירה. אני עוסקת בסוגיות של זהות פלסטינית ועבודה עם צעירים כבר עשרים שנה. רגע אחרי שהושבעתי כבר התחלתי לעבוד עם הצוות הפרלמנטרי שלי. הרוטציה מאחורינו, צריך ללמוד לקחים וללכת הלאה. ברמה האישית לא נשארת במקום של כעס, להיפך – אני מגיעה עם הרבה אנרגיות כי זאת אחריות עצומה לדבר בשם אלפי אנשים – צעירים, אימהות, מורות, פעילים פוליטיים, הרבה אנשים שרוצים לראות פנים חדשות במשותפת".

כשאני מדברת על אתגרים פמיניסטים אני מדברת כאישה פלסטינית, זה מה שמחבר אותי לאישה בעזה, לאישה באל-קודס. בתקופה האחרונה קיימנו מאבק משותף נגד המצור בעזה למשל, זה פמיניזם פלסטיני. אם פמיניסטית יהודיה יכולה להכיר בי כפלסטינית – בשמחה. אם לא, אם היא רוצה למחוק את הזהות שלי, זה בלתי אפשרי.

את נכנסת לכנסת בתקופה מורכבת לא רק לפוליטיקה הפלסטינית בישראל ולרשימה המשותפת, אלא גם לבל"ד עצמה. ישנם דיבורים על כך שחברי הכנסת הוותיקים של המפלגה לא יתמודדו בבחירות הבאות. האם בל"ד הצמיחה דור חדש שיכול להנהיג את המפלגה מול האתגרים שעוד בפתח?

"ודאי. בוועדה המרכזית יש לנו 17 צעירים, זאת מפלגה צעירה מאוד. צעירים וצעירות עם ניסיון במאבק פוליטי עממי, מהפגנות פראוור ועד היום. אני מהדור החדש הזה. אני בבל"ד מגיל 17, היינו יושבים עם עזמי ועם עווד (עבד אלפתאח, לשעבר מזכ"ל בל"ד. א"נ), למדנו מהם מה זה בל"ד, אלה היו ימים נפלאים. היינו רציניים מאוד, הייתי הולכת לפגישות עם ההורים, אבא שלי היה מחכה לי מחוץ למשרד עד שהיינו מסיימים לקרוא עם עזמי ועווד ספר או מאמר. הם השקיעו בנו, הייתי חוזרת הביתה עם חומרי קריאה וממשיכה ללמוד בבית. השיח הלאומי והדמוקרטי של בל"ד מאוד נטוע בי, גדלתי עם זה, ויש שכבה שלמה כזו במפלגה. זה עניין המשכי – התפקיד של המנהיגים המייסדים לא הסתיים, אבל נבחרת הצעירים כבר נכנסת לתמונה. אני רואה בזה אחריות גדולה, שאני יכולה לחבר בין הדורות במפלגה".

מה על סדר היום שלך כחברת כנסת?

"קודם כל אני מאוד מתעניינת בזכויות ילדים. ואג'נדה פמיניסטית וזכויות נשים, כמובן. יש לכך חשיבות עצומה שיש עכשיו שלוש נשים פלסטיניות בכנסת. אני שואפת לקדם נושאים הקשורים לחיי היומיום של הנשים – דיור, תעסוקה, ביטחון אישי, חינוך, וכמובן זכויות פוליטיות. מאבק בהסתה וגזענות – רדיפות פוליטיות, הפחדת הציבור, לשנות את התרבות הפוליטית פה כתנאי לכך שנוכל להביא לסיום הכיבוש והמצור".

באילו ועדות תרצי לקחת חלק?

"הועדה לזכויות הילד, וזה אני אומרת גם כאמא. מעבר לזה אני עדיין לומדת, עוד לא דיברתי עם איש לגבי זה אז אני אפילו לא יודעת איך מחלקים את החברות בוועדות".

את רואה את עצמך משתפת פעולה עם חברות כנסת מהימין בנושאים הקרובים ללבך?

"זאת שאלה קשה, האם אני יכולה להתחבר עם פמיניסטית ציונית? בכנות, לא. כי פמיניזם הוא עמדה פוליטית. יש לזה השלכות על כל אורחות החיים, הכל קשור לפוליטיקה. קשה לי לעבוד עם מישהי שרוצה לקחת את הסוגיה הפמיניסטית במובנה הצר. סוגיית הנשים איננה נפרדת, היא קשורה בבסיסה לשאלות פוליטיות לאומיות. כשאני מדברת על אתגרים פמיניסטים אני מדברת כאישה פלסטינית, זה מה שמחבר אותי לאישה בעזה, לאישה באל-קודס, אנחנו משלימות אחת את השניה. בתקופה האחרונה קיימנו מאבק משותף נגד המצור בעזה למשל, זה פמיניזם פלסטיני. אם פמיניסטית יהודיה יכולה להכיר בי כפלסטינית – בשמחה. אם לא, אם היא רוצה למחוק את הזהות שלי, זה בלתי אפשרי. הרי לא מדובר כאן בעניין טכני, זאת שאלת זהות במובנה העמוק ביותר, זה כשאני שואלת את עצמי לאן אני רוצה להגיע עם הבנות שלי, איזה עתיד אני רוצה בשבילן".

את אמנם חברת הכנסת השלישית במשותפת, אבל כמעט לא רואים נשים בעמדות הנהגה נוספות בציבור הפלסטיני, זאת עדיין פוליטיקה גברית מאוד.

"קודם כל צריך לציין שעכשיו בל"ד היא עם חמישים אחוז נשים! אבל זה נכון שבוועדת המעקב ובמשותפת יש רק את שלושתנו, וזה בהחלט לא מספיק. צריך לחשוב איך לקדם את המעמד שלנו גם כנשים וגם כצעירים. אנחנו נמצאים עשרים שנה עם אותם מנהיגים, זה לא סביר. צריך דם חדש".

מה העצה הכי טובה שקיבלת לפני שנכנסת לכנסת?

"קיבלתי הרבה עצות, באופי שלי אני חברותית מאוד ויש לי הרבה חברים פעילים מכל הזרמים. העצה הטובה ביותר שנתנו לי היתה 'מה שחשוב זה שתישארי כמו שאת. חלק מאיתנו'. להישאר מחוברת לאנשים. לדבר בקול שלהם. זאת העצה הטובה ביותר שקיבלתי. זה המוטו שלי".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf