newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האם ניפרד היום מהסוכה רק כדי להרוס סוכות של אחרים?

תושבי הכפר ח'אן אל אחמר נדרשו להרוס את הסוכות בהן הם גרים עד מחר. אם לא יעשו כן, תעשה זאת המדינה. היום הזכרנו לאלוהים בתפילתנו שהיינו "כבושים בגולה". מדוע שאלוהים יתחשב בסבל שחווינו, אם לא למדנו לקח כאשר הפכנו לכובשים?

מאת:

החל מראש חודש אלול ועד הושענה רבה, נהוג לומר מזמור כ"ז בספר תהילים (ה' אורי). למרות זאת, היה זה רק לפני כמה ימים ששמתי לב לפסוק כ"ז:ה': "כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ; בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי". הסוכות בהן אנו יושבים ויושבות בחג הסוכות הן בכוונה רעועות וארעיות. ההלכה מציינת כי אם הסכך כה עבה עד שהגשם לא יכול לחדור דרכו, הסוכה פסולה. אנו לומדים להעריך את קורת הגג שמגנה עלינו בשאר השנה. הסוכה גם אמורה ללמד אותנו את הארעיות וחוסר היציבות של כל מה שמעניק לנו הגנה מפני סכנות הטבע והאדם בעולם הזה, אלמלא החסות של אלוהים.

עלה על דעתי שהרבה מעבודתי בעמותת תורת צדק קשורה לזכות הבסיסית לקורת גג, בין אם מדובר על המאבק למען דיור ציבורי; התנגדות להריסת בתים של פלסטינים וערבים ישראלים כי בנו בתים ללא היתר, שכמעט ולא היה להם סיכוי הוגן ושווה ליהודים להשיג; פעילות למען מבקשי מקלט, לקבלת יחס המכבד את ההיסטוריה שלנו; או התנגדות להשמדת כפרים שלמים בשטחים הכבושים ובנגב.

אבל יש משהו אפילו יותר עמוק ובסיסי שאנו חייבים ללמוד מ"יצפנני בסכה ביום רעה".

בתי הכפר חאן אל-אחמר (צילום: פאיז אבו רמלה, אקטיבסטילס)

כדי שתהיה לנו זכות לבקש מאלוהים להיות סוכתנו, עלינו לשמש סוכה לאחרים. הכפר ח'אן אל אחמר (צילום: פאיז אבו רמלה, אקטיבסטילס)

הרב יעקב רימר חיבר כוונה (הקדמה לתפילה) ל"שמע ישראל". אני מתרגם מאנגלית את סיומה:"כי רק אם אנו שומעים אותך

יש לנו זכות לקוות

שתשמע אותנו"

כדי שתהיה לנו זכות לבקש מאלוהים להיות סוכתנו, עלינו לשמש סוכה לאחרים. על אף שרבבות במדינה קראו את מזמור כ"ז מדי יום כבר למעלה מחודש וחצי, אני לא יודע האם הפנמנו זאת.

היום הוא הושענה רבה – היום האחרון בו אנו קוראים את מזמור כ"ז. על פי המסורת, עד יום הושענה רבה עדיין ניתן לשנות את גורלותיהם של יושבי תבל לשנה הקרובה, שנחתמו ביום הכיפורים. וגם את גורלן של קהילות שלמות.

ב"הושענות" היום בבוקר, כדי לבקש עזרה והצלה,  הזכרנו לאלוהים שהיינו "כבושים בגולה". מדוע שאלוהים יתחשב בסבל שחווינו, אם לא למדנו לקח כאשר הפכנו לכובשים?

תושבי הכפר ח'אן אל אחמר קיבלו הודעה הדורשת מהם להרוס את בית הספר שלהם, ואת הסוכות הארעיות בהן הם גרים כל ימות השנה, עד מחר, 1.10.18. אם לא יעשו כן, המדינה תעשה זאת.

מחר גם שמחת תורה. אם עשינו את עבודת חשבון הנפש שלנו, הפנמנו את התורה, ותיקנו את מעשינו, זה הוא היום בו אנו מתאחדים עם התורה, ורוקדים איתה בשמחה.

לא רק שאנו לא ממלאים את חובתנו לשמש סוכה לתושבי חאן אל אחמר ביום רעה, אלא שהיום, לאחר שאנו מפסיקים לקרוא את מזמור כ"ז ורוקדים עם התורה, אנו מאיימים להפעיל את מלוא עוצמתה של המדינה, כדי לחולל בעצמנו את היום הרע ולהרוס את סוכותיהם.

בפעם הראשונה שאמי ז"ל לקחה אותי לבית הכנסת, עמדנו בחוץ. היא אמרה לי שאני יכול להיכנס לבית הכנסת ולהתפלל עד להודעה חדשה, אבל כל תפילותיי יהיו לשווא, אם אצא משם ואתן אגרוף לאדם אחר. אלפי המילים שהתפללנו, בעונה הזו של סליחות ותשובה ושמחה על סוכת אלוהים, אין ספור הפעמים ששיננו מזמור כ"ז, וכל הכבוד המדומה שניתן לתורה בשמחת תורה – כל אלה יהיו בזויים – תועבה וטרחה לאלוהים (ישעיהו א': י"ג-י"ד), אם נצא מהסוכה ומיד ניתן אגרוף אכזרי וחסר רחם לגברים, נשים וטף. אם נצא מסוכתנו כדי להרוס את סוכתו של האחר.

עלינו לשמש סוכה לכל אלו שהעולם מתאכזר אליהם. כפי שקראנו על רבי יהודה בן-בבא ביום הכיפורים, עלינו להטיל את עצמנו "כאבן שאין לה הופכין" בין אלו שמאיימים/ות, לבין אלו שזקוקים לחסות.

המעונייני לשמש אבן וסוכה מוזמנים להירשם למשמרות כאן.

חג שמח.

הרב אריק אשרמן, מנכ"ל עמותת "תורת צדק".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf