newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

רצח חאשוקג'י: מתי ישראל וארה"ב בוחרות להעלים עין מפעולות טרור?

בעוד העולם סוער בעקבות הרצח האכזרי של העיתונאי הסעודי, בירושלים ובוושינגטון בעיקר מקווים שהמהומה תשכך בהקדם האפשרי. עיון היסטורי קצר מעלה דפוס: מאז ומתמיד ההגדרה של שתי המדינות למושג טרור הייתה בהתאם לצרכיהן הפוליטיים

מאת:

בימים אלה הקהילה הבין-לאומית סוערת על רקע הראיות לרציחתו וביתורו של העיתונאי האופוזיציוני הסעודי, ג'מאל חאשוקג'י, בקונסוליה של ערב הסעודית באיסטנבול. חאשוקג'י שהיה במשך שנים מקורב למשפחת המלוכה הסעודית, עבר לפני כשנה להתגורר בוושינגטון כגולה פוליטי, והגיע לקונסוליה הסעודית באיסטנבול על-מנת לקבל מסמך שיעיד שהוא גרוש כדי שיוכל להתחתן עם ארוסתו. על-פי הדיווחים, חאשוקג'י נרצח על ידי חולית חיסול בה השתתפו מקורבים של יורש העצר הסעודי, הנסיך מוחמד בן סלמאן. אחד מחברי החוליה היה פתולוג במודיעין הסעודי, שהביא עימו מסור מיוחד לחיתוך עצמות.

בעוד שהמשטר הסעודי מעדכן על בסיס יומי את גרסתו הרשמית לפרשה החמורה ומסתבך בשקריו, בארה"ב ממשל טראמפ מפוצל בין סוכנויות המודיעין המעריכות כי מדובר במבצע חיסול מתוכנן היטב בידיעת או בפקודת בן סלמאן, לבין טראמפ עצמו אשר שונא להודות בטעויות, מאלתר ובוחן את גבולות הסבלנות של הציבור האמריקאי רגע לפני בחירות קריטיות מבחינתו לקונגרס. השקרים וניסיונות הטיוח של טראמפ נועדו לשמר עבורו את התרנגולת יקרת הערך בדמות בן סלמאן, אשר אמורה הייתה להטיל ביצי זהב של עסקאות מסחר ונשק בשווי מאות מיליארדי דולרים, וכן להוות את מרכז הכובד של המאבק הגיאו-פוליטי נגד איראן.

הנשיא טראמפ והטוען לכתר בן סלמן בפגישה בבית הלבן במרץ 2018 (צילום: הבית הלבן)

התרנגולת יקרת הערך אשר אמורה הייתה להטיל ביצי זהב של עסקאות מסחר ונשק בשווי מאות מיליארדי דולרים. טראמפ ויורש העצר בן סלמאן (צילום: הבית הלבן)

הקריטריונים המשונים של המומחה העולמי לטרור

באופן דומה, במהלך השנים האחרונות ישראל וסעודיה מקדמות את האינטרסים ההדדיים שלהן במזה"ת וכנראה גם מקיימות יחסים ביטחוניים שפרטיהם סודיים. לכן, בדומה לממשל טראמפ, גם מדינת ישראל מקווה שהסערה העולמית סביב רצח חאשוקג'י תחלוף במהרה, על-מנת שתוכל להמשיך ליהנות מפירות הברית עם המשטר של בן סלמאן מבחינתה – יצירת חזית אזורית אחידה מול איראן והכוחות הקשורים אליה, השפעה על המתרחש בסוריה והחלשת התמיכה בעם הפלסטיני ובשאיפותיו לעצמאות.

בספרו "הטרור – כיצד המערב יכול לנצח", נתניהו הגדיר "טרור" כ"פעילות מכוונות ועקבית של רצח, פציעה, ואיום על חפים מפשע לשם הפצת פחד למטרות פוליטיות". בספרו "המלחמה בטרור", נתניהו הגדיר "טרור" כ"שימוש מכוון ועקבי באלימות נגד אזרחים על מנת להפיץ חרדה לשם השגת מטרות פוליטיות". כלומר, גם לפי ההגדרות של נתניהו אין צל של ספק כי רציחתו של חאשוקג'י הינה אחד מאירועי הטרור הבין-לאומיים החמורים בשנים האחרונות. למרות זאת, נתניהו שממתג את עצמו כמומחה עולמי ללוחמה בטרור ונוהג לגנות כל אירוע טרור על ידי פעילי וארגוני האסלאם הקיצוני באירופה ובארה"ב, הפעם שותק שתיקה רועמת, כפי שהוא כבר הוכיח את יכולתו לשתוק ולשכוח את הטענה המטורללת והאנטישמית של אביו של מוחמד, המלך סלמאן, כי המוסד הישראלי אחראי לפיגועי 11 בספטמבר בארה"ב.

מאז ומתמיד ההגדרה של ארה"ב וישראל ל"טרור" הייתה בהתאם לצרכיהן הפוליטיים. שתי המדינות נמנעו מלהגדיר פעילות רצחנית של משטרים במדינות שנתמכו על ידיהן כפעילות טרור, כאילו רק ארגונים לא מדינתיים או מדינות אויב יכולים לבצע פעולות טרור. הדבר נועד להכשיר את התמיכה הצבאית והפוליטית האמריקאית והישראלית בדיקטטורות באמריקה הלטינית, במזה"ת, באפריקה ובאסיה. כך, בשנות ה-70 וה-80, באופן גורף פעולות אלימות מצד ארגוני השמאל, הגרילה והשחרור הוגדרו כפעולות טרור, ואילו רצח, העלמה, אונס ועינויים על-ידי כוחות הביטחון ו"חוליות המוות" שחומשו או אומנו על-ידי ישראל וארה"ב הוגדרו כפעולות הגנה נגד הטרור. בהתאם להגדרה זו, מדינת ישראל תמכה במיליציות נוצריות שביצעו פעילות טרור בלבנון, וארה"ב וישראל תמכו יחד בקונטראס שביצעו פעולות טרור בניקרגואה.

בין היתר, מדינת ישראל עשתה שימוש במידע מודיעיני על האימונים בלבנון שקיבלו מעטים מאוד מתוך קבוצות הגרילה הארגנטינאיות, כאמצעי תעמולה כדי לשכנע חונטות צבאיות אחרות ברחבי אמריקה הלטינית להימנע מהכרה בזכויות העם הפלסטיני. זאת בטענת שווא כי גם קבוצות הגרילה המקומיות קשורות לאש"ף. במקביל, מדינת ישראל חימשה ואימנה את הכוחות הרצחניים של החונטות שם שביצעו פעולות טרור כלפי אזרחיהן.

בין ג'מאל חשוקג'י לאורלנדו לטלייר

ההתנהלות של ארה"ב וישראל בימים אלה, לגבי פרשת רציחתו של חאשוקג'י, מעלה זיכרונות מתגובת שתיהן לפרשת רציחתו של הצ'יליאני אורלנדו לטלייר בוושינגטון. לטלייר היה שר החוץ בממשלתו של איינדה. לאחר ההפיכה הרצחנית שביצע אוגוסטו פינושה, ב-11 בספטמבר 1973, בדומה לבכירים אחרים הוא נחטף והוחזק תקופה ממושכת בשורה של מחנות מעצר ועינויים. בהמשך, בעקבות לחץ בין-לאומי כבד על צ'ילה, הותר לו לצאת לגלות בארה"ב, שם הוא עבד במכון מחקר והיווה קול ביקורתי בולט נגד משטר פינושה. לכן, סוכנים של שירות הביטחון הצ'יליאני, DINA, הטמינו מטען חבלה ברכבו של לטלייר ופוצצו אותו בסמוך לבית הלבן, ב-21 לספטמבר 1976. יחד עם לטלייר נרצחה גם העוזרת שלו רוני מופיט, אשר רסיס חתך לה את הגרון. בעלה נפצע קשה אך שרד את הפיצוץ. משטר פינושה פרסם מיד הודעות גינוי שקריות לרצח וטען כי תמיד התנגד לטרור.

מדובר היה באחד מפיגועי הטרור הבין-לאומיים הראשונים בבירת ארה"ב, וה-FBI לא היה ערוך לטפל בו. למרות זאת, סוכנויות הביון האמריקאיות הגיעו במהרה למסקנה כי מדובר בחוליית טרור שנשלחה בידיעת או בפקודת פינושה עצמו, כחלק מ"תכנית קונדור" של הדיקטטורות בחלקה הדרומי של אמריקה הלטינית לשיתוף פעולה בחיסול מתנגדיהן. בלחץ מחלקת המדינה האמריקאית, באוגוסט 1977 סוכנות DINA פורקה, והוחלפה באופן מלאכותי בסוכנות CNI. היחסים של ארה"ב ומשטר פינושה הצטננו ולא חזרו להיות כפי קודם, אך הממשלים האמריקאים נמנעו כולם מלגנות בפומבי ובזמן אמת את פינושה עצמו ולסמנו כאחראי הישיר לפיגוע טרור בבירת ארה"ב, מאחר שעדיין הוא היה שימושי עבורם במאבקם העולמי האמיתי והמדומיין בקומוניזם.

בשל הטיוח האמריקאי המתואר, נמשך הסיוט של משטר פינושה בצ'ילה עוד כ-13 שנים. רק בתחילת שנות האלפיים החלה ארה"ב לסווג מחדש ולחשוף לציבור מסמכים סודיים, המעידים על הידע המודיעיני שהיה לסוכנויות הביון ולמחלקת המדינה האמריקאיות על "תוכנית קונדור", על האחריות האישית של פינושה לרצח לטלייר, וכי ימים ספורים לפני הרצח מזכיר המדינה האמריקאי דאז, הנרי קיסינג'ר, ביטל החלטה להזהיר את החונטות בצ'ילה, ארגנטינה ואורוגוואי שלא יבצעו רציחות פוליטיות ברחבי העולם.

מדינת ישראל נמנעה מהתבטאות פומבית ביקורתית לגבי פיגוע הטרור של פינושה בוושינגטון. לפי מסמך משגרירות ארה"ב בצ'ילה למחלקת המדינה האמריקאית, מיום 26 באפריל 1979, רכישות הנשק של צ'ילה מישראל ומספר מדינות אחרות הפכו את הסנקציות האמריקאיות לסימבוליות בלבד. לפי דברים של תת מזכיר המדינה האמריקאי, ג'יימס מישל, במסמך של שגרירות ארה"ב בצ'ילה מ-10 באפריל 1984, מדינת ישראל הפכה לאחת מספקיות הנשק המרכזיות לחונטה.

מאחר שברור כי נתניהו וטראמפ מעוניינים לטייח את פרשת רציחתו של חאשוקג'י, ולהמשיך בעסקים כרגיל עם בן סלמאן, על התקשורת והציבור בישראל ובארה"ב לא להרפות ולדרוש הטלת סנקציות על כל מי שמעורבים ברצח, את מיצוי הדין עם האחראים לרצח והכפפת המשך היחסים עם סעודיה לכך. בדומה לפינושה שהיה רוצח ומענה המונים מיום ההפיכה, אך רק על רקע הרצח של לטלייר בשנת 1976 החל להתערער קצת יותר ברצינות מעמדו בוושינגטון, כך גם צריך לנצל את הביקורת המתפשטת על רצח חאשוקג'י, כדי להזכיר כי אין מדובר ברצח "חד פעמי", אלא בן סלמאן אחראי לרצח המונים במלחמה הנשכחת והנמשכת בתימן, בה עד כה נהרגו לפחות כ-10,000 איש ונפצעו כ-40,000 אלף. ההיסטוריה מוכיחה כי רוצח המונים אינו יכול להיות פרטנר של מדינות המגדירות עצמן כדמוקרטיות. רוצח המונים גם לא משנה את עורו מרצונו החופשי.

עו"ד איתי מק הוא פעיל ועורך-דין לזכויות אדם

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf