newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כשהמפגינים הם חרדים, התקשורת אפילו לא טורחת לדבר איתם

הם לא נחמדים, והם קראו לשוטרים "נאצים", אבל בניגוד להודעת המשטרה המפגינים נגד הגיוס בבני ברק לא זרקו אבנים. מי שנקטו באלימות וחטפו למפגינים מגבעות היו השוטרים

מאת:

כלי התקשורת המסחריים שבחרו לסקר את הפגנת הפלג הירושלמי בבני ברק אתמול (חמישי), במחאה על מעצרו של תלמיד ישיבה שמסרב להתגייס, דיווחו על חסימות הכבישים והפקקים שנוצרו באזור, על 13 עצורים וגם על ידויי אבנים של המפגינים. הם גם דיווחו על האיחולים והמילים שהטיחו המפגינים בשוטרים כמו "נאצים" או "ציונים ארורים". אבל בשטח אתמול מה שנראה היה בעיקר אלימות משטרתית קשה שהופנתה כלפי המפגינים. נכון, לא מדובר במפגינים נחמדים, אבל בזריקות אבנים אני וצלמים אחרים לא הבחנו כלל.

אנשי התקשורת החילונית שנכחו במקום במהלך המחאה לא טרחו לדבר עם המפגינים, ולא ראיינו את מנהיגי המחאה. זו לא בחירה מקרית, והיא מצטרפת לגישה הכללית כלפי הציבור החרדי. אולי בגלל זה העיתונאים לא ראו ולא דיווחו על הפעולות הקטנות והמשפילות בהן נקטו השוטרים כלפי המפגינים כמו למשל על הפרקטיקה של זריקת המגבעות של תלמידי הישיבה באוויר או את השוטר שאמר "הלוואי שתתחשמלו".

"מלחמת תרבות"

לקראת השעה ארבע אחר הצהריים, אתמול: עשרות הצעירים מהפלג הירושלמי, שהתכנסו בבני ברק סמוך למחלף גהה, חוסמים את דרך ז'בוטינסקי. השוטרים הרבים, שהוצבו במקום כבר כמה שעות קודם לכן, מתחילים לפנות אותם, ולרגע נדמה שהפעם המחאה נגד הגיוס ומעצר תלמידי הישיבה תסתיים ללא אירועים מיוחדים. אך פחות משעה מאוחר יותר, מאות רבות של תלמידי ישיבה מהפלג הירושלמי מצטרפים למחאה, וחוסמים למשך שעות את דרך ז'בוטינסקי לאורך יותר מקילומטר ואת הגישה למחלף גהה.

ההפגנה נקבעה בעקבות מעצר נוסף של תלמיד ישיבה – ישראל מאיר אלישיב. בווינט כינו אותו אתמול בזלזול "העריק התורן". אלישיב הוא נינו של הרב יוסף שלום אלישיב, שהיה ממנהיגי הציבור החרדי והאחרון שאיחד את הזרם הליטאי – עד לפטירתו בשנת 2012. אלישיב נתפס על ידי לוכדי עריקים בתוך מטה הבחירות של מפלגת הפלג (עץ) בהתנחלות מודיעין עילית בשבוע שעבר. עד אתמול בחר הפלג הירושלמי לעכב את ההפגנות כדי למקד את המאמצים בבחירות המקומיות. לפי ההודעה שפרסמו אנשי הפלג אתמול, בירושלים לא יתקיימו מחאות עד תום הסיבוב השני בבחירות לראשות העירייה.

בעוד בכל מחאה אחרת בישראל עיתונאים נוהגים לראיין מפגינים ולהביא מפיהם ציטוטים – כדי להביא תמונה ברורה של המתרחש או כדי להוסיף "צבע" לכתבות, במחאת הפלג הירושלמי אתמול בבני ברק, כאמור, העיתונאים לא דיברו עם המפגינים ולא פרסמו את דבריהם. למעשה, העיתונאים עמדו בזמן ההפגנה הזאת פיזית לצד השוטרים. אבל למפגינים החרדים חשוב היה שנביא לציבור את המחאה שלהם ואת האלימות שהם סופגים מהמשטרה, והם פנו אלי ולצלמים אחרים וביקשו לדבר.

"חשוב לנו שהציבור ידע שאנחנו לא מרימים ידיים, אלא שהשוטרים הם האלימים", אומר לי בחור ישיבה מבני ברק שבוחר להישאר בעילום שם. כמעט כל מי שאני מדבר איתו, בעיקר צעירים, מתעניינים במה שחושבים עליהם בציבור החילוני ובמה שמדווחים בתקשורת המיינסטרימית. למרות דיווחי המשטרה על זריקת אבנים, בשטח אני לא רואה שום אלימות מצד המפגינים: לא אבנים, לא צמיגים בוערים. המפגינים יושבים על הכביש, משלבים ידיים זה בזה, וקוראים: "נמות ולא נתגייס" ו"לכלא ולא לצבא".

שוטרים חובטים במגינים חרדים מהפלג הירושלמי. המפגינים מוחים על מעצרו על עריק. בני ברק 1 בנובמבר 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

שוטרים חובטים במגינים חרדים מהפלג הירושלמי. המפגינים מוחים על מעצרו על עריק. בני ברק 1 בנובמבר 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

אני מבקש לשוחח עם אחד המפגינים, והנוכחים מפנים אותי לעברו של אהרון שוב, שמבקש לוודא שלא אערוך או אשנה את דבריו. "באנו לכאן להילחם מלחמת תרבות במדינה שחרטה על דגלה את המאבק באברהם אבינו ושרה אמנו", הוא אומר, וממשיך במילים חריפות. "כל העולם כולו, תראו את הגוים האומללים. הבאתם להם מדינה לפני 70 שנה, בשביל מה? הם אמרו שהם מדינת העם היהודי אבל הם נלחמים ביהודים. אנחנו מעדיפים לחזור לגטאות של השואה בגרמניה מאשר לעבור את השואה הרוחנית שעושים לנו כאן".

בזמן שאני מצלם את הראיון עם שוב, אני מפעיל את הפנס בטלפון הנייד שלי ומבקש מאחד המפגינים להחזיק אותו כדי להאיר את פנוי של המרואיין. המפגין הצעיר מסרב "אני לא רוצה שיחשבו שהטלפון שייך לי", הוא מסביר.

"אנחנו נשארנו כמו פעם, לבושים בלבוש של פעם. אנחנו עם ישראל", ממשיך שוב. "תחזירו את האדמה הזאת לערבים, האדמה הזאת שייכת לקדוש ברוך הוא. אם הם נלחמים בתורה, האדמה הזאת צריכה לחזור למי שהיה כאן קודם".

שוטרים משפילים, נהגים זועמים

לקראת השעה שש בערב, המפגינים מצליחים לחסום לגמרי את דרך ז'בוטינסקי לשני הכיוונים ולגרום לפקקי ענק בכל האזור. האלימות שמפעילים השוטרים בניסיון לפנות אותם היא קשה. לא מדובר באלימות שבה נוהגת המשטרה כלפי פלסטינים – אין שימוש בגז או אלות, אין ירי כמובן, והפעם גם אין שימוש בזרנוק מים או בואש. אבל השוטרים, רבים מהם בלבוש אזרחי ואחרים עם קסדות אופנוע לראשם ובלי תגי שם – מפעילים כוח פיזי רב בניסיון נואש לפזר את ההמון. ברור שהקריאות הקשות שמטיחים בהם מפגינים מפעם לפעם, כמו "נאצים", "אתם לא יהודים", משפיעות על השוטרים, וגם על האזרחים שצופים מהצד.

ללא כל הגיון, השוטרים בוחרים קבוצת מפגינים על הכביש ותוקפים אותם בזמן שקבוצות מפגינים חוסמות אזורים אחרים – ואז מוותרים על הנסיון לפתוח את הכביש לשעה קלה וחוזר חלילה. סוסים שועטים לתוך הקהל, ולפחות שלושה מפגינים נפצעים ומפונים לטיפול רפואי לאחר שנרמסו תחת רגלי הסוסים.

שוטרים בצד אחד, מפגינים חרדים בצד שני. איזה צד לקחו העיתונאים? הפגנת הפלג הירושלמי במחאה על מעצרו על עריק. בני ברק 1 בנובמבר 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

שוטרים בצד אחד, מפגינים חרדים בצד שני. איזה צד לקחו העיתונאים? הפגנת הפלג הירושלמי במחאה על מעצרו על עריק. בני ברק 1 בנובמבר 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

אני מבחין בשוטרים שחוטפים את המגבעת לתלמיד ישיבה ומחזירים לו אותה רק כשהוא מסכים לעזוב את הכביש ולעלות על המדרכה. עוד מראה שכיח הוא של שוטרים שחוטפים מראשי המפגינים מגבעות וזורקים אותן באוויר, כמה שיותר רחוק. הם מקווים שהמפגינים יקומו וילכו לחפש אחר הפריט היקר ויוותרו על חסימת הכביש. שוטר אחד אף מוריד נעל למפגין ומשליך אותה במקום אחר. מדובר בפעולות שכמעט קל לפספס ועשויות להיראות שוליות, אך יש בהן אלמנט של השפלה.

גם חלק מהאזרחים שנתקעו בפקקים בוחרים לפעול באלימות כלפי המפגינים. נהגים זועמים מהמכוניות הראשונות שחסמו המפגינים מקללים, בועטים ומנסים לפתוח את החסימה ולפעמים גם לנסוע דרכה. אחד מהנהגים מוציא מהרכב שלו שרשרת ברזל ומנסה להצליף במפגינים. השוטרים לא מתערבים ומאפשרים לנהגים להתעמת עם המפגינים. בניגוד למצב בהפגנות אחרות, פה לרוב המפגינים אין טלפונים חכמים, ובכל פעם שמתחילה אלימות משטרתית, המפגינים צועקים בתחינה לעבר צלמי העיתונות והמפגינים הבודדים שאוחזים במצלמות "תצלמו", "תסריטו". הצלמים-מפגינים עוברים בין השוטרים ומצלמים את מי שאינו נושא תג זיהוי, כפי שמחייב החוק. "תצלם אותי, אין לי תג", לועז אחד השוטרים למפגין שאוחז במצלמה.

אני שואל בחור ישיבה שעומד לצידי על הכביש איך הוא מרגיש עם האלימות שהפנו כלפיהם האזרחים שעברו במקום. "אני מבין שהם כועסים על כך שחוסמים להם את הדרך, אבל הנכים חוסמים כבישים וכך גם עוד כל מיני מחאות. אז גם לנו מותר. בסופו של דבר אם אתה לא חוסם אז התקשורת לא מכסה ואף אחד לא ישמע על המחאה שלך", הוא אומר. גם הוא מצביע על אלימות השוטרים כלפי המפגינים. "לנכים לא מרביצים. מבינים אותם. ותראה מה קורה כאן".

"חשוב שכולם ידעו: במקרה של מחאה על דת אין פשרות. זה הנושא הכי חזק", הוא מוסיף. "תראה מה קרה עם הפלסטינים בהר הבית – הם מחו על המגנומטרים וניצחו את מדינת ישראל למרות שאף אחד לא האמין. גם אצלנו אנחנו לא נוותר". לגבי מכסות הגיוס שנקבעו לציבור החרדי הוא קובע "אנחנו כועסים על המפלגות החרדיות שהפקירו אותנו והסכימו ליעדי הגיוס". למרות שמכסות יפגעו קודם כל בפלגים האנטי ציונים ובישיבות הפחות חזקות ומפורסמות תלמיד הישיבה מתריע כי "זה יפגע גם בהם. בסוף יגייסו גם אותם".

לקראת השעה שבע בערב המפגינים מנסים לצעוד דרך רחובות צדדיים לעבר כביש 4, במטרה לחסום אותו. רק מעטים מצליחים לעלות על הכביש, והשאר נבלמים על ידי השוטרים. זמן קצר לאחר מכן, מעוברת הודעת הרבנים "ויחזור לתלמודו" וההפגנה מתפזרת.

הפגנת הפלג הירושלמי במחאה על מעצרו על עריק. בני ברק 1 בנובמבר 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

הפגנת הפלג הירושלמי במחאה על מעצרו על עריק. בני ברק 1 בנובמבר 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

שוטרים על סוסים שועטים לעבר המפגינים. מחאת הפלג הירושלמי על מעצרו על עריק. בני ברק 1 בנובמבר 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

שוטרים על סוסים שועטים לעבר המפגינים. מחאת הפלג הירושלמי על מעצרו על עריק. בני ברק 1 בנובמבר 2018 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf