newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מערכת המשפט מכשירה קולניאליזם ולכן אסור לסמוך עליה

ההחלטות האחרונות של בית המשפט בדבר כליאתו של מנהיג המאבק נגד הריסת אל-עראקיב ופינוי מאות פלסטינים מסילוואן, מצטרפות לשורת החלטות דומות מהעבר הלא רחוק. מפתיע? לא אם נבין שמערכת המשפט הישראלית היא עוד זרוע של הקולניאליזם הישראלי

מאת:

בית המשפט העליון אישר את החלטות שתי הערכאות הנמוכות יותר, בית משפט שלום ובית המשפט המחוזי, ושלח את שייח' סיאח אבו מדיע'ם, משבט אלטורי ומוביל המאבק של כפר אל-עראקיב, לכ- 10 חודשי מאסר בגין התנגדותו לפינוי הישוב שנהרס והוקם יותר מ- 140 פעמים.

בהחלטה נוספת של בג"ץ מיום חמישי האחרון, נקבע כי יפונו תושבים מסילואן לטובת עמותה קולוניאליסטית. ההחלטה באה למרות שלא היה ברור לשופטים איך הועברה הבעלות על בתי התושבים לעמותה ולמרות שהם ציינו בפירוש אי סדרים בנושא. אלה לא הפעמים הראשונות בהן בג"ץ "מפתיע" אותנו, שוחרי הצדק.

בית המשפט בהרכבים שונים, הוציא מתחת עטו ו/או המקלדת שלו שורת החלטות דומות בעבר, והנה רק חלק מהדוגמאות: כאשר הכשיר במשך השנים ״תפיסת״ (גזל ונישול!) אדמות פלסטיניות פרטיות לטובת המפעל הקולוניאליסטי בגדה המערבית (ולא רק); כאשר הכשיר את המשך האפליה בין פלסטינים ליהודים בתכנון באזור C; כאשר הכשיר בדיעבד פרקטיקות קולוניאליסטיות בלתי חוקיות בשטחים הכבושים; כאשר מנע איחוד משפחות ונתן הכשר להמשך פירוקן של משפחות פלסטיניות משני עברי הקו הירוק או החיות בין גטו עזה לגטו בגדה המערבית, ועוד.

המערכת עוברת טרנספורמציה לכיוון קולוניאליזם בחסות בית משפט עליון. אולם בית המשפט העליון בירושלים (יונתן זינדל/ פלאש 90)

המערכת עוברת טרנספורמציה לכיוון קולוניאליזם בחסות בית משפט עליון. אולם בית המשפט העליון בירושלים (יונתן זינדל/ פלאש 90)

ה״כאן ועכשיו״ שייך לעם היהודי

איש מן השורה יתפתה לראות את ההחלטות הנ"ל כלגיטימיות בשל המשגה משפטית מבית היוצר של מערכת המשפט הישראלית, שממש לא נקייה ממלאכת מכבסת המלים. ונודה שרובנו עושים כך, כי בדרך כלל הדיון מתקיים ומסתיים בשפה וכלים משפטיים שרובנ לא מבינים. בנוסף, נודה כי ארגוני זכויות אדם תמיד ירצו למצות את אופצית בג"ץ במאבקיהם, שמא יוכלו לחלץ מפיו החלטה שתמזער נזק או תמנע אסון.

אני מציע להוציא את הדיון הפוליטי מבין שיניה של השפה המשפטית ולמקמו בשפה אחרת, שפת התופעה הקולוניאלית. החלטות בג"ץ בעניינו של אבו מדיע'ם ובעניין הטרנספר של התושבים מסילואן, באות להזכיר לנו במה מדובר. בשני פסקי הדין, בית המשפט התנהל כבית משפט של החברה הקולוניאליסטית הבא לדון באי אלו זוטות של החברה הילידית שתמיד תנסה כל אמצעי כדי למנוע או למזער את רוע הגזירה.

המשותף לשני פסקי הדין הוא העיסוק בדיני מקרקעין ומקום מגורים. שני דברים שהם בלב הסכסוך בין חברת מהגרים קולוניאליסטים לבין החברה הילידית. הקולוניאליסטים תמיד ירצו לדחוק את רגלי הילידים ולתפוס את מקומם. כפועל יוצא, בתי המשפט שהוקמו על ידי הקולוניאליסט יעדיפו תמיד את הנרטיב ההתפשטותי שלו על הנרטיב של היליד. גישות משפטיות אחרות יקבעו בלא מעט צדק שכל השיח של זכויות האדם הוא יצירה מערבית מעודנת שבאה אחרי העידן הקולוניאליסטי לכפר על עבר משוקץ בעוולות אין ספור כלפי ילידים.

ניתן לקרוא את פסקי הדין הנ"ל כאמירה מאוד ברורה מפיו של בית המשפט העליון בישראל לילידים הפלסטינים. לא חשוב אם הם בנגב או בסילואן שבמזרח ירושלים או בכל מקום אחר, המסר ברור: ה"כאן ועכשיו" שייכים לעם היהודי. הכאן ועכשיו שייך לחברה המהגרת מבחוץ ולא לילידים גם אם הם היו כאן לפני בית המשפט עצמו.

הריבון היהודי יכול לעשות בטריטוריה עליה לקח שליטה ככל העולה על דעתו. ואם לא במהלכים שלטוניים (כיבוש), אז באמצעות ה"חוק" או תיקוני ה"חוק" ובאמצעות בית המשפט. כקורבנותיו של החוק, עלינו להבין כי הוא בא לתועלתו של החזק. האחרון מופיע בצורות מגוונות: כשר כממשלה, כמתנחלים ונערי גבעות, כעמותה התנחלותית וכתורם יהודי אוהב עמו ממרומי מגדל הכספים שלו בניו-יורק.

שפה משפטית יכולה להיות מתעתעת ומטעה. ואנו כאן כדי לא לטעות בדיני חיים ומוות. יש עוד כמה רמות של שפה משפטית שלא מכירים בישראל. לא זו הנגזרת מהריבון הקולוניאליסטי, אלא זו הנגזרת ממשפט צדק. מרעיון הצדק הטבעי, מאמנות בינלאומיות בדבר זכויות מיעוטים ילידים, אזרחים תחת כיבוש, ואיסורים מוחלטים החלים על הכובש בכל הנוגע לנכבשים.

אם יוצאים מנקודת ההנחה כי לא יהיה הסדר בטווח הנראה לעין, וכי האלמנטים הקולוניאליסטיים במפעל הציוני קמים לתחיה וביתר שאת בצל ממשלה ימנית לאומנית, אנו נאלצים לקרוא לילד בשמו. המערכת עוברת טרנספורמציה לכיוון קולוניאליזם בחסות בית משפט עליון. אסור לנו לשתף פעולה עם מפעל זה ועוולותיו, ולא עם מנגנוניו השונים לרבות בתי משפט ושופטים. יש לנו עסק עם פרקטיקות קולוניאליסטיות שלא מביישות את המורשת הקולוניאלית העולמית הנודעת לשמצה. יש מצבים בהם יקראו הילידים לדומיהם לא לסמוך יותר על בתי המשפט של הקולוניאליסט ולא להסתייע בשירותים שלהם כי הם שירותים טמאים מלכתחילה.

כשנחתמו הסכמי אוסלו, אמרתי כי הנה תחילתו של תהליך דה-קולוניזציה של החברה הישראלית-יהודית. הסכמים אלו בישרו דבר מה טוב. אבל כשתהליך זה יורט עם רצח יצחק רבין, וכשהימין הצליח להקים גוש הגמוני ופועל במרץ ובהצלחה כדי לשנות את כללי המשחק מהיסוד, לא נשאר לי אלא לקבוע שאנו בעיצומו של רה-קולוניאליזם יהודי שיש בו היבטים לא מבוטלים של אפרטהייד. מערכת משפטית כזו אינה יכולה להציע שום סעד לילידים וכל דיון בלשון החוקים שלה ייראה כמס שפתיים ומכבסת מלים.

מרזוק אלחלבי הוא משפטן, עיתונאי וסופר, בעל טור קבוע בעיתון "אל-חיאת" הלונדוני ועמית בפורום לחשיבה אזורית

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf