newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הפגנת תמיכה בד"ר הילפריך: רוצים ליצור מרחב בטוח לכולם

שבוע אחרי האירוע, באוניברסיטה העברית כולם עדיין מדברים על התקרית בין המרצה לסטודנטית במדים. "מעבירים מסר לסטודנטים, בעיקר הפלסטינים, שלא כדאי להם להביע את דעתם", אמרה סטודנטית פלסטינית  שבוע אחרי האירוע, באוניברסיטה העברית כולם עדיין מדברים על התקרית בין המרצה לסטודנטית במדים. "מעבירים מסר לסטודנטים, בעיקר הפלסטינים, שלא כדאי להם להביע את דעתם", אמרה סטודנטית פלסטינית

מאת:

גם שבוע אחרי, שיחת היום במסדרונות האוניברסיטה העברית היא התקרית של הקצינה במדים וד״ר קרולה הילפריך. רבים מאוד מטילים ספק לגבי הפרטים הראשונים שפורסמו. "אין לי ספק שזה היה מתוכנן", אמר אחד מעובדי סגל האוניברסיטה לחבריו בזמן ארוחת הצהריים, "אבל אני שומר את זה לעצמי". בשיחה אחרת סטודנט אחד אמר לחבריו "אני חושב שהחיילת לא שמעה בחיים את המילה כיבוש, ואז לא הבינה למה הסטודנטית הערבייה לא רוצה לדבר איתה". שיחות דומות נשמעו לאורך כל היום, בכל פינה.

"אנחנו לא מתרגשים", אומר סטודנט פלסטיני, שלומד בקמפוס וביקש להישאר בעילום שם. "ההתקפות של 'אם תרצו' לא חדשות, הם עובדים עם המון שקרים אבל באופן סיסטמטי, הם רוצים להציב כללים ברורים לגבולות השיח וחופש הביטוי, במיוחד שמדובר בסטודנטים ערבים. זה לא הפתיע אותי. במשך שנים מרצים מותקפים על רקע דעותיהם. הם ממקדים את פעילותם נגד סטודנטים פלסטינים". לדבריו, גם השימוש ב'שתולים' אינו חדש. "בעבר כבר שלחו 'שתולים', אנשים שיודעים ערבית, לאירועים של בל״ד וחד״ש באוניברסיטה. הם ישבו והקשיבו". המסר הכללי לסטודנטים הפלסטינים בקמפוס, הוא אומר, הוא "תעשו את מה שאתם צריכים כדי לסיים את התואר בשקט. לא פעם אומרים לנו 'תתעסקו באירועי תרבות במקום להפגין'".

סטודנטית פלסטינית לתואר שני, המועסקת באוניברסיטה ולכן העדיפה לא להתראיין בשמה, סיפרה שהתאכזבה קשות מהצהרות ההנהלה ש"התנצלה" על האירוע. "זו פעם ראשונה שאני רואה דבר כזה. היו מקרים בעבר, אבל לא בעוצמה כזו", היא סיפרה ל"שיחה מקומית". "כל פלסטיני היה מסרב לשוחח עם חיילת במדים, כך שברור שזה נוגע בנו, ומשפיע על החיים שלנו באוניברסיטה, כשבאים ואומרים שלסטודנטית לא היתה זכות לסרב לדבר עם החיילת. זו זכותה המלאה". לדברי אותה סטודנטית, למקרה יש השפעה רחבה. "זה מעביר מסר לכל סטודנט, במיוחד לפלסטינים, שעשויים לחשוש להביע את דעתם או לפתוח נושאים קשים לדיון", היא אומרת.

זה לא חדש, אבל הפעם זה הגיע בעוצמה גדולה. הפגנת ההזדהות עם דר קרולה הילפריך באוניברסיטה העברית היום (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

זה לא חדש, אבל הפעם זה הגיע בעוצמה גדולה. הפגנת ההזדהות עם דר קרולה הילפריך באוניברסיטה העברית היום (צילומים: אורן זיו / אקטיבסטילס)

בצהריים היום (יום ג') התקיימה הפגנה תמיכה מרשימה בד״ר הילפריך. השתתפו בה יותר מ-200 סטודנטים, מרצים ועובדי סגל. "לא נשתוק ולא נסכים להסתה של גזענים" ו"הנהלה של פחדנים, מחבקים את השקרנים", צעקו המפגינים והמפגינות, השלטים כוונו נגד הכתבה הראשונה שפורסמה בתאגיד השידור ״כאן״. שלטים אחרים יצאו נגד תנועת "אם תרצו" המובילה את הקמפיין בדרישה לפטר את ד״ר הילפריך.

"ההפגנה היא תשובה לפעילות הימין באוניברסיטה", אמר יאיר פולדש, סטודנט בקמפוס וחבר בתנועת "עומדים ביחד". "הימין מבקש לקחת אמירות ולהוציא אותן מתוך גבולות השיח ולרדוף אנשים פוליטית, סטודנטים ומרצים כאחד. זה לא החל היום. כבר שנה הם רודפים מרצים בקמפוס ויצאו בקמפיין השתקה מסיבי. זה אחד המהלכים בתוכנית האסטרטגית שלהם לחסל את חופש הביטוי באקדמיה" .לדבריו, הנוכחות בהפגנה היא הוכחה לכך שסטודנטים, מרצים ועובדים "לא יקבלו את ניסיונות ההשתקה ואת החנופה של הנהלת האוניברסיטה לארגוני הימין בקמפוס".

"הגעה במדים לקמפוס זו אמירה", אמרה ל"שיחה מקומית" נעמה שרון, יו"ר תא מרצ באוניברסיטה. היא סיפרה שרבים מהממשתפים בהפגנה משרתים במילואים בעצמם, אבל "זה דורש מודעות של אותו לובש מדים, יש כאן הרבה סטודנטים וסטודנטים פלסטינים שפחות נוח להם עם זה, וצריך לקבל את זה. בסופו של דבר אנחנו רוצים ליצור פה אווירה של שוויון ושאף אחד לא יחווה כאן פחד, אנחנו רוצים ליצור מרחב בטוח לכולם".

בעוד להפגנת התמיכה בחופש הביטוי הוקצה שטח קטן, ממול הפגינו, בשטח מגודר אך גדול ומרווח בהרבה, כ-15 פעילי ימין מתא לביא. הם הניפו דגלי ישראל, וקראו "חופש ביטוי רק לשמאל". במקביל, מספר פעילים של ״אם תרצו״ הגיעו במהלך ההפסקה, לבושים במדים, לכיתה שבה היה אמור להתקיים השיעור השבועי של ד״ר הילפריך והתיישבו מסביב לשולחן הגדול במרכז החדר. משום שמרצה אחר מהחוג החליף אותה, והשיעור הועבר למקום אחר, הפעילים חיכו במקום כרבע שעה ולאחר מכן עזבו את המקום.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf