newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המועמדים בבחירות מציעים פתרונות סרק לבעיות סרק

התנערות המדינה מאחריותה לאזרחיה. משבר האמת והמידע. הפערים בין המערב לעולם השלישי. אלו הנושאים "המשעממים" שבהם מערכת הבחירות לא תעסוק

מאת:

הבחירות האלה הן על הנושאים הלא נכונים. השאלות מי יותר ימני, מי ינצח את ביבי, מי הרג יותר מחבלים, במי מתעמרת התקשורת או מי יגרום לישראל לחזור "לנצח" הן הסחות דעת עלובות. כמו שאי אפשר לנצח צבאית בלי לקבוע מטרה מדינית, אי אפשר להוביל את המדינה בלי לדעת לאן. השאלות שאמורות לעמוד בפני מנהיגים של מדינה צריכות לעסוק בפרקי זמן ובסדרי גודל אחרים לגמרי. הפתרונות שמנהיג צריך לספק עוסקים בתהליכים, בבעיות ובמטרות אסטרטגיות. הדיון היום אפילו לא מגיע לרמה של טקטיקה.

חמש בעיות מרכזיות עומדות היום בפני ישראל, בדומה למדינות מערביות אחרות: מערכת כלכלית מבוססת אשראי וצריכה, ויצירת כסף יש מאין בענפי הפיננסים, השוחקים עד דק את המעמד הבינוני והנמוך. הפרשים גדלים והולכים בין השכר למחירים; התקרבות לנקודת האל-חזור בתחום האקלים. התחממות גלובלית מעשה ידי אדם; פערים גדולים וגדלים בין העולם המערבי לעולם השלישי; משבר והתפרקות בתחום האמת, בהשפעת המדיה המשודרת והדיגיטלית. הצפת מידע מול קריסה בידע; התנערות המדינה מתכליתה להבטיח באופן פעיל את זכויותיו הבסיסיות של האדם והאזרח. חשיבה של המדינה על עצמה במונחי רווח והפסד. הפיכת המדינה לנטל.

בתגובה לכל אלה חלה ברוב העולם המערבי עלייה בלאומנות, ירידה באמון הציבור במנגנוני השלטון הלאומיים והצטברות של זעם, שכבר החל להתפרץ במקומות אחדים. בבחירות בישראל, כמו באלה האחרונות בצרפת, בבריטניה ובארה"ב, בוחרים הפוליטיקאים לא לעסוק בשאלות גדולות ומשעממות כמו אלה שמניתי. במקום זה, יעדיף הפוליטיקאי "לרכוב" על הגל, להציע פתרונות סרק לבעיות סרק, כאלה שהציבור יכול לקבל בקלות, לחזור עליהם כמנטרה, ולבחור בהם בקלפי.

לא מנהיגים. גולשי גלים. (פלאש 90)

במקום מנהיגים, גולשי גלים. (פלאש 90)

הציבור לא טיפש, אבל הוא בוחר מתוך מה שמוצע לו. אין לו יכולת לדרוש מהמדינה דברים שלא עומדים על הפרק. הציבור בישראל יודע שדופקים אותו בטווח הארוך, וגם בטווח הקצר. כל פרסומת ללבנת פורן ברדיו מזכירה לו שהביטוח הלאומי קרס, כל דקה בפקק מזכירה שאין תחבורה ציבורית וכל מכתב מהבנק מעלה את מפלס החרדה. הציבור עוסק בהישרדות כלכלית, ובהישרדות פיזית מול איומים דמיוניים מתחלפים. הציבור גם שם לב שאין לו באמת פנסיה, ושמסדרון בית החולים הצפוף מחכה לו כשיזדקן, אבל אף אחד לא מציע לו פתרונות לבעיות כאלה ותשומת הלב שלו נגנבת בקלות למחוזות מידיים יותר.

מנהיגות שתעסוק בבעיות עמוקות כמו אלה שמניתי מתבססת על ההנחה, שלא תמיד מתאמתת, שהציבור יודע להעריך פעולה אמיתית לטובתו גם אם יש בצידה מחיר בטווח הקצר. יושרתו של המנהיג וגם של איש האופוזיציה שמולו עומדות למבחן כשמנסים להניע תהליכים משמעותיים אמיתיים, ופעמים רבות נכשלות במבחן הזה. קל להבין את נטייתם של המנהיגים הפוטנציאליים לדרך קלה יותר כשרואים שהתכונות הדרושות כדי להיבחר להנהגה בעת הזאת שונות לגמרי מהתכונות הדרושות כדי להנהיג באמת.

הניסיון להחזיר את השעון לאחור, לזמנים פשוטים יותר, נידון מראש לכישלון. העולם השתנה, הזהות האישית שלנו כבני אדם וכ"חברי שבט" מורכבת יותר מאי פעם, פתרונות וסדרים שנראו פשוטים, "טבעיים" ומתבקשים בעבר הופכים לבלתי נסבלים. כבר עשרות שנים מספרים לנו הפילוסופים והאמנים על משבר האמון ב"מטה-נרטיבים", באמת, במדע, בסמכות, ולאט לאט המשבר הזה יוצא מספרי העיון אל המציאות הפוליטית והיום-יומית. אנחנו מנסים לפתור את הבעיות הגדולות הנוכחיות בעזרת תובנות של מלחמת העולם הראשונה כמו לאומיות מול סוציאליזם, כשאת משמעות השנייה עדיין לא סיימנו לעכל, ואת אופייה האחר של זו שמתרחשת כרגע אנחנו לא יודעים אפילו לקרוא. בעולם המערבי כולו זוהי תקופה קשה ומלאת אתגרים, ודרושים אנשים מתאימים למשימה כדי להוביל אותנו דרכה.

לישראל יש תהליך ארוך של ריפוי לעבור, שבו היא תצא לאיטה מהפוסט-טראומה שבה היא שרויה ותתחיל לשאול את עצמה מהם הערכים שבהם היא רוצה, ולא נאלצת, להשקיע. כדי שזה יקרה אנחנו צריכים לדרוש מהמנהיגים שלנו עמדות ערכיות, חשיבה אסטרטגית ונכונות לקבל החלטות. מנהיגות חסרת דרך כמו זאת של 25 השנים האחרונות, וכמו זאת שמסתמנת בבחירות הקרובות, מרחיקה אותנו מהמטרה. לא בטוח בכלל שיש לנו זמן להתרחקות כאת.

יהונתן בצר הוא דוקטורנט לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf