היהודייה מהנהגת 'צעדת הנשים' בארה"ב: לא לאנטישמיות, כן לשמאל

אחרי הירי ההמוני ב-11 יהודים אמריקאים בבית הכנסת "עץ החיים" בפיטסבורג ב-27 באוקטובר בשנה שעברה, האדם הראשון שהתקשר לסופי אלמן-גולן, מנהלת התקשורת של "מצעד הנשים", היתה לינדה סרסור, אחת ממנהיגות התנועה, אמריקאית ממוצא פלסטיני. סרסור בכתה, שאלה את אלמן-גולן "מה אנחנו הולכים לעשות" וסיפרה ששיחת הטלפון הבאה שלה תהיה ל"מרכז האיסלמי" בפיטסבורג כדי לדבר עם אנשים על הדרכים לסייע לקהילה היהודית.

אף שבימים ובשבועות שאחרי הטבח, חלק גדול מתקשורת המיין-סטרים דיווחה על השיעורים הגבוהים לאין-שיעור של האלימות הלבנה באמריקה, תשומת הלב נעה חזרה לכישלונה של תנועת "מצעד הנשים" לגנות באופן ישיר את לואיס פראחאן, מנהיג "אומת האיסלם", על האנטישמיות שלו, במיוחד אחרי שהתייחס ליהודים כאל "טרמיטים" בנאום בסוף השנה שעברה.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

"מצעד הנשים" הוא אחד מארגוני השמאל הבולטים באמריקה היום. הוא קם מייד לאחר בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות בנובמבר 2016, וארגן בינואר 2017 את המצעד הגדול ביותר בתולדות ארצות הברית. טענות בדבר אנטישמיות בתוך הנהגת הארגון התגברו לאחר שהמגזין היהודי-אמריקאי "טבלט" פרסם דיווח ולפיו מקורות לא-מזוהים טענו שהנשיאות השותפות של הארגון, טמיקה מאלורי וכרמן פרז, אמרו שיהודים שיחקו תפקיד מרכזי בסחר העבדים מאפריקה ושהן דיברו בגנותה של ונסה וֶרוּבֶּל, אחד ממייסדות המצעד, בגלל זהותה היהודית.  "מצעד הנשים" הכחיש את שתי הטענות.

בתור פלסטינית-אמריקאית ובתור תומכת של BDS, סרסור נמצאת במוקד תשומת הלב מאז שהצטרפה ל"מצעד הנשים". אבל בניגוד למאלורי ופרז, לסרסור אין קשרים עם פראחאן והיא עבדה באופן צמוד עם קהילות יהודיות במשך שנים ארוכות.

ההאשמות נגד מאלורי ופרז הובילו לקריאות להנהגת "מצעד הנשים" להתפטר. השיא היה כשכמה ארגונים שותפים פרשו מהמצעד האחרון שנערך ב-21 בינואר.

הפכה לסוג של מתווכת בין "מצעד הנשים" לקהילה היהודית. סופי אלמן-גולן (צילום: קישה ברי)

אלמן-גולן, 26, היא חברת הצוות הבכירה היהודית היחידה ב"מצעד הנשים" בתוך צוות קטן המונה כתריסר נשים, ולכן נמצאת במצב לא קל. במובנים רבים היא נטלה על עצמה את האחריות לשמש מעין מתווכת בין הארגון – שהפך לסמל לכל מה שהוא שמאל באמריקה – ובין הקהילה היהודית המגוונת, שהקיטוב בה גדל. בהזדמנויות שונות, אלמן-גולן הביעה רצון שהארגון ינקוט עמדה נוקשה יותר כלפי פרארחאן. "כמו רבים הקהילה היהודית, ממש התייסרתי אחרי הטבח בפיטסבורג והרגשתי צורך עמוק ש'מצעד הנשים' יראה וידבר עם הכאב היהודי מתוך אהדה באופן שחשבתי שהקהילה שלנו זקוקה לשמוע".

אלמן-גולן, שהתחילה את פעילותה ב"יהודים למען צעדק גזעי וכלכלי" בניו יורק, אמרה שפיטסבורג פתחה "פצע שבקושי הגליד" בקהילה היהודית, פצע שיצר סירובה של מאלורי לגנות את פראחאן. אלמן-גולן אומרת שהיא לא תמיד שלמה עם ההחלטות ומודה שנעשו "טעויות לא מחויבות" בטיפול בנושא מאז שצץ לפני כשנה. "כולנו יודעים זאת: זה לא בסדר להגיד את הדברים האלה. זה לא בסדר לקרוא לבני אדם 'טרמיטים'. אני חושבת שזה דוחה. אם אנחנו מתרכזים רק בכך, יש לנו תשובה ברורה. אבל אם השאלה היא מי משמש איום של ממש על התנועה הזו, גם לכך יש תשובה ברורה."

אלמן-גולן היא אחת היהודיות והיהודים הראשונים שמאלורי שוחחה איתה אי פעם על אנטישמיות ואחת היחידים שמאלורי עומדת אתה בקשר עמוק. אלמן גולן מכירה את סרסור, מאלורי ופרז מאז 2015, אז צעדה יחד איתן מאות קילומטרים במחאה על הריגתו של אריק גארנר, צעיר אפרו-אמריקאי שנהרג בידי שוטרים ומותו הפך לסמל. ביוני 2017, כמעט שנה לפני שהפרסומים השליליים בתקשורת התחילו באופן ממשי,  שמעה אלמן-גולן את מאלורי אומרת בפני אולם מלא בפעילות ש'יהודים טובים עם כסף'. אלמן-גולן ביקשה באותה הזדמנות לדבר עם מאלורי באופן פרטי והסבירה לה למה האמירות שלה הן מטרידות ופוגעניות. אלמן גולן אומרת שלמאלורי לא היה מושג שזה כך.

במהלך שיחה שארכה שעתיים, העניקה אלמן-גולן למאלורי עותק של "העבר לא נעלם", חוברת רבת-תפוצה שכתבה הפעילה היהודית-אמריקאית אפריל רוזנבאום ב-2007 על האנטישמיות בשמאל. זה היה תחילתו של תהליך שאלמן-גולן מתארת אותו כ"לימוד מחדש". "אפשר ללמוד מחדש ולהתמודד עם אנטישמיות", אומרת אלמן-גולן. "לא אצל כולם זה תו אופי שלא ניתן לשנותו. יש סיכוי טוב יותר להתמודד עם האנטישמיות בשמאל כאשר פעילי שמאל יהודים פועלים באופן צמוד עם פעילי שמאל לא-יהודים".

"מצעד הנשים" הפך לכל מה שהוא שמאל באמריקה. לינדה סרסור, טמיקה מאלורי וכרמן פרז (שנייה, שלישית ורביעית משמאל) ב"מצעד הנשים" בינואר השנה (צילום: קישה ברי)

אלמן-גולן אומרת שההתמודדות בשמאל עם האנטישמיות מעמיד את היהודים במצב פגיע. אבל היא גם מתוסכלת מחוסר היכולת של רבים בקהילה היהודית לראות את הפעילות שנעשית בשטח, בצומת שבין גזענות נגד שחורים ובין אנטישמיות, ובעיקר לראות את העבודה שלה כפעילה יהודית וחברת צוות ב"מצעד הנשים". "הסירוב לראות את המאמצים המחושבים הוא מרתיח. כן, כמובן שצריך לבוא איתנו חשבון במקומות שטעינו בהם. אבל המחיקה המתמדת של המאמץ שנעשה – ושל עצם הקיום שלי – הוא מכה בבטן."

לא לחזק את הדימויים האנטישמיים בשמאל

אחד החששות הגדולים שלה בשנה האחרונה היה שהקהילה היהודית תרגיש מנותקת מ"מצעד הנשים", ובה בעת לא-יהודים יקראו את הסיטואציה הזו כאילו יהודים רבי-כוח מנסים להפיל את התנועה, מה שיחזק את הדימויים האנטישמיים שקיימים בשמאל. "אנחנו נמצאים בנקודת משבר במתח הזה כך שדברים המתרחשים עכשיו יכולים לקבוע את שיח היחסים בין הקהילה היהודית לקהילה השחורה לעשרים השנים הבאות", אומרת אלמן-גולן.

בשיחת הטלפון שלי אתה, דיברה אלמן-גולן על האיזון המאתגר והכואב שהיא מנסה לשמור בין תשומת לב לכאב יהודי אמיתי וממשי – שהיא עצמה חשה בו – ובין מה שנראה כמו מאמץ משולב של קבוצות בימין לשים כל הזמן את הדגש על פראחאן.

הדבר הכי פשוט עבור אלמן-גולן הוא פשוט לקום וללכת. אבל אחת הדאגות שלה היא שבכך תיתן עוד תחמושת לימין. יש בסיס מוצק לדאגות האלה. ניסי ג'ייקובס, מייסדת "נשים למען כולם", המציג את עצמו כאלטרנטיבה רחבה ל'מצעד הנשים", האשימה את אלמן-גולן שבכך שהיא לא באמת יהודייה, משום שאמהּ, רבה ופרופסור לדתות, המירה את דתה מקתוליות.

בבלוג באתר "Times of Israel", שעירער על הלגיטימיות של יהודי כהי -עור, אף האשימו את הרַבָּה אלמן שהיא 'יהודייה מתחזה' המקדמת אנטישמיות. "אלמן גידלה את בתה על אותם ערכים מעוותים", כתבה דבי הול, בעלת הבלוג.

אלמן-גולן מאמינה שחל שינוי מהותי והוא היה ניכר במצעד האחרון, כאשר קבוצה של נשים יהודיות כהות עור הוזמנו לשאת נאומים ולצעוד בראש הצעדה, תוך שהן נושאות ספרי תורה, לצד מנהיגות המצעד – פרז, מאלורי, סרסור ואחרים. בשנה האחרונה, מאלורי ואלמן-גולן ערכו כמה סעודות משותפות עם האימהות שלהן.

בליל שבת שלפני המצעד, מנהיגות המצעד ערכו טקס הדלקת נרות שאותו הובילו יָבילה מקקוי ואבּי סטיין, שתיים משלוש היהודיות שהצטרפו לוועדת ההיגוי של "מצעד הנשים". אלמן-גולן אומרת שזו היתה הפעם הראשונה שהיא הרגישה שמכלילים אותה באופן מכוון כיהודייה. "כל כך הרבה מתחיל בחיבור מחבק ובקבלת פנים שמחשבה מאחוריה", היא אומרת.

כשנשאלה אם המַראֶה של נשים יהודיות כהות עור הנושאות ספרי תורה במצעד לא עלול להיתפס כפיצוי-יתר על המחלוקת, אמרה אלמן-גולן: "לפעמים דברים צריכים להיות ייצוגיים ועם פיצוי יתר, אבל ככה הדברים מתחילים. לתקן שגיאות ולהציג חזון חדש או גרסה חדשה של איך הדברים צריכים להיות. זהו הצעד הראשון".

בלילה לפני שהופיעה בתוכנית רדיו פופולארית, פנתה מאלורי לאלמן-גולן ואמרה לה שהיא רוצה לנצל את ההזדמנות שהיא פונה לקהל שחור ברובו ערב המצעד, כדי לדבר על סטריאוטיפים של יהודים וכמה הם מזיקים. ביום השואה הבינלאומי צייצה מאלורי: "אני נמצאת במסע משלי כדי ללמוד על האחיות היהודיות שלי ועל ההיסטוריה שלהן. אני נרגשת מעומק הלב שלי. אני מחויבת היום יותר מתמיד לעמוד לצדם ולהגן על העמים כולם".

אלמן-גולן אומרת שהפעולה הזו, שחוצה תרבויות ומחברת קהילות, היא בדיוק מה שגורם לה להרגיש בטוחה בעשייה שלה. "זוהי תנועת האופוזיציה האפשרית היחידה, בין אם אנשים אוהבים אותה או לא. זה המצב. היא חייבת לכלול יהודים כי היא חייבת לכלול יהודים, אבל גם בגלל שהיא לא תצליח, אם לא תכלול אותם. השמאל זקוק ליהודים בדיוק כמו שהיהודים זקוקים לשמאל".

מרב זונשיין היא עיתונאית עצמאית, עורכת וכותבת במגזין 972+, שם פורסם במקור הפוסט באנגלית. תרגום: מירון רפופורט