newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"פרגמטי? אני דווקא רואה את עצמי כמהפכן"

קדנציה אחת הוביל איימן עודה את הרשימה המשותפת לפני הפיצול. בשיחה גלויה הוא מדבר על טעויות עבר, שולל כרגע גוש חוסם, וכן, עדיין מאמין בברית השקופים ובהידברות עם הציבור היהודי. "רוצה לפעול למען עמי, לא למען הפופולריות שלי"

מאת:

"אתה קיצוני ואני מתון, נכון?", שואל אותי איימן עודה בטלפון, יום לפני הראיון שקבענו ב"פאתוש", בית קפה פלסטיני ידוע בחיפה. "אז אני מבקש ממך לעשות את המעשה הקיצוני ולהגיע מחר לנצרת במקום חיפה. אנחנו באמצע הכנות לקמפיין בחירות פה, ואני חייב להזיז דברים". רציתי לראיין את איימן עודה דווקא במגרש הביתי שלו, חיפה. במקום זאת, אנחנו נפגשים בלב העיר נצרת, לאחר שעודה סיים להצטלם לקמפיין שלטי החוצות של חד"ש-תע"ל, שיתפרסם בקרוב.

אם לפני הבחירות הקודמות הייתה אווירה אופטימית בקרב הציבור הפלסטיני בשל הקמת הרשימה המשותפת, הפעם אווירת הבחירות שונה לגמרי. חוק הלאום שעבר בקיץ, פירוק הרשימה המשותפת והחלטת נציגי הציבור הפלסטיני לרוץ בשתי רשימות: "חד"ש- תע"ל" ו"בל"ד-רע"ם", יקשו הפעם על כל הנציגים הערבים, שיתאמצו לזכות באמון הציבור.

עד לפני ארבע שנים, איימן עודה היה שם אנונימי למדי בציבור הישראלי ודמות מוכרת בעיקר בקרב פעילים פוליטיים בציבור הפלסטיני. הוא היה מזכ"ל מפלגת חד"ש, אמנם, אבל זה לא בדיוק תפקיד שעושה אותך לכוכב. כיום, לאחר קדנציה אחת בלבד בכנסת בה שימש כראש הרשימה המשותפת (המנוחה), עודה הוא אחת הדמויות המרכזיות בציבור הפלסטיני.

איך אתה מסכם את הקדנציה הראשונה שלך?

"התמודדנו עם הממשלה הגזענית, המסוכנת והמסיתה ביותר בתולדות המדינה. במקביל, אני חושב שהייתה לנו נוכחות יותר גדולה מאשר בעבר – גם ברמת הרחוב הישראלי וגם ברמה המדינית. הקדנציה שלנו תיזכר כנקודה היסטורית, כמו יום האדמה ואוקטובר 2000".

עודה מתעקש להסתכל על חצי הכוס המלאה, אך לא בטוח שציבור הבוחרים הפלסטיני יסכים איתו. הקמת המשותפת אולי תיזכר כדבר חיובי, אך לא כך סיומה.

"בסוף אנשים יבינו את מה שאני מנסה לעשות. אני מאמין שתוך שנתיים שלוש זה יתפוס ואנשים יבינו. אני חוצב בסלע, אני יודע". איימן עודה ויוני שלום בנצרת. 5 במרץ 2019. (אורן זיו / אקטיבסטילס)

"בסוף אנשים יבינו את מה שאני מנסה לעשות. אני מאמין שתוך שנתיים שלוש זה יתפוס ואנשים יבינו. אני חוצב בסלע, אני יודע". איימן עודה ויוני שלום בנצרת. 5 במרץ 2019. (אורן זיו / אקטיבסטילס)

גנץ יגיע לנצרת, לא אנחנו לתל אביב

אחת הקלישאות החבוטות אותן הייתי שומע לפני כל מערכת בחירות, עוד בהיותי ילד, הייתה "אם הנציגים הערבים יתאחדו, כולם יצביעו והם יקבלו יותר קולות". אז ב-2015 קרה הלא ייאמן והיוזמה של אביגדור ליברמן להעלות את אחוז החסימה הביאה לאיחוד המיוחל. אחוז ההצבעה עלה, ו-95 אחוזים מהבוחרים הערבים נתנו את אמונם ב"משותפת". מפח הנפש בשל פירוק הרשימה, חוסר יכולתה להוביל קו אחיד וברור לציבור הבוחרים ומשבר הרוטציה, חיסלו את הקלישאה הישנה.

הניסוי הזה בסוף לא הצליח. מה היה הכישלון הכי גדול שלכם?

"המשותפת הגיחה לאוויר העולם בזמן שבו העם הפלסטיני מפולג לגמרי. בין אם בשטחי 67' ובין אם בכל מקום. היא לא נולדה לאחר אירוע היסטורי חשוב לציבור הערבי, כמו למשל יום האדמה. לבסוף, כשקמה הרשימה, כל משקעי העבר היו קיימים גם בה. עשינו הרבה טעויות שהשפיעו על אנשים ואכזבנו אותם, כמו במשבר הרוטציה למשל. אין שום סיבה אמיתית ומספקת לפירוק המשותפת".

חוק הלאום עבר ואין יותר רשימה משותפת. דווקא עכשיו, במקום ללכת ביחד יצרתם לבוחר הערבי בחירה בין שתי אופציות במקום בחירה קלה אחת: אתה וטיבי שנתפסים יותר פרגמטיים, ובל"ד והאסלאמית כעקרוניים ואידיאולוגיים.

"יש לי הערה על עניין הפרגמטיות הזה שאתה מדבר עליו. אני דווקא רואה את עצמי כמהפכן. יש אנשים שרוצים להיות מהפכניים תוך התעלמות מהמציאות, ויש אנשים שרוצים לחולל מהפכה דרך המציאות. מה יותר מהפכני מתמיכה בהקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים, תמיכה בזכות השיבה והכרה בנכבה? מה יותר מהפכני מזה שאני רוצה לשנות את ישראל כולה? אני אדם סוציאליסט. אני לא יושב בסלונים של בתים, אני רוצה לשנות דרך עבודה. לבוא ולהגיד אני רוצה שותפות ערבית-יהודית, זו רק 'פרגמטיות' כמו שאתה קורא לזה או רצון אמיתי לשינוי? אנחנו בונים שותפות על בסיס ארבעה דברים בסיסיים: שלום, שוויון, צדק חברתי ודמוקרטיה. כערבים לבד אנחנו לא יכולים לשנות, אבל בלעדינו אי אפשר לשנות. זה דיבור מהפכני, ולא רק פרגמטי".

ניסית לשמור על המשותפת?

"בכל רמ"ח איבריי. הנושא הזה כואב לי מאוד ועל הרגע האחרון פעלתי למניעת הפירוק. לצערי הרב, בקשות מיותרות מפה ומשם, היעדר צניעות ואגו גדול מדי מפה ומשם הוביל לפירוק שלה. אני רוצה להוסיף שהברית בין התנועה האיסלאמית לבל"ד עשרה ימים לפני סגירת הרשימות בטח שלא עזרה. ובכל זאת, לא יהיה בקמפיין הבחירות שום לכלוך נגד אף צד ואני יודע שגם הם לא יפגעו בנו".

לא אהבה גדולה. טיבי ועודה מכריזים על הרשימה החדשה שלהם. (דוברות חד"ש)

לא אהבה גדולה. טיבי ועודה מכריזים על הרשימה החדשה שלהם. (דוברות חד"ש)

ובכל זאת, מצאת את עצמך עם אחמד טיבי. לא רק שידוע שאין אהבה גדולה ביניכם, הרי הוא זה שפירק את המשותפת. איך זה קרה?

"זה מאוד ברור. בל"ד והאסלאמית הלכו ביחד. ביום רביעי בבוקר היינו לבד, וביום חמישי בבוקר (יום מועד הגשת הרשימות לכנסת. ר.י) עדיין היינו לבד. אנחנו מתמודדים עם עסקת המאה האמריקאית שבפתח, חוק הלאום שעבר ועוד חוקים גזעניים שבדרך, ואחמד טיבי נשאר לבד. הצענו לבל"ד מקומות 2, 4, 7 ורוטציה בין המקום השישי והמקום השביעי. מבחינתם זה לא הסתדר, אז בסוף הלכנו לבד".

תפנו לקהל המצביעים שלהם?

"אנחנו נפנה לכל הקהל הפלסטיני במדינה, בצורה חיובית. ננסה לשכנע אותם למה רשימת חד"ש-תע"ל היא הבחירה הטובה ביותר. אנחנו נבליט את הנושאים בהם נתעסק, שהם ענייני היום יום ובמקביל עניינים לאומיים. זה מה שמייחד אותנו. יש לנו רשימה חזקה ונבליט את הייחוד של כל אחד. נתנהל בגישה חיובית מאוד".

אז אתה תתנהל בגישה חיובית, אבל ראש הממשלה אומר לאנשים "או ביבי או טיבי". מבחינתו אתה "מחבל", וזה מה שהוא אומר לקהל המצביעים שלו.

"יש פה ניסיון דה לגיטימציה שלנו, אין ספק. בנוסף לגזענות, הרי יש פה אסטרטגיה. בשנות התשעים השפענו על הממשלה יותר מפעם אחת. כשהיינו גוש חוסם בזמן ממשלת רבין. ומי היה ממולנו יו"ר האופוזיציה? נתניהו. אם אז לא היינו איתנים נגדו, הוא היה הופך להיות ראש הממשלה. בשנת 99', אם היית מנכה את קולות הערבים אז נתניהו היה ראש ממשלה ולא ברק. אז יש פה ניסיון שלו לקחת מאיתנו את הלגיטימיות. במקום להשיג רוב של 65 אחוז, אם אנחנו מחוץ למשחק הפוליטי, מספיק לו רוב של 51 אחוז. זו האסטרטגיה שלו ולשם הוא מכוון.

"זאב שטרנהל, מומחה עולמי לפאשיזם, שכתב לפני תקופה ב'הארץ' שישראל עוברת מפאשיזם לתחילת הנאציזם, אמר לי פעם שהגזענות מחולקת לשני חלקים. השלב הראשון הוא שלב ההכלה, ואז כשההכלה נכשלת, מכים בך. כלומר, אתה ואני ילדי פלאחים ועובדים. כשאבא שלי ושלך עבדו בקיבוצים אצל יהודים, המעסיקים שלהם התייחסו אליהם בליברליות, לכאורה. ואז, כשבן הפלאח או העובד מצליח ומתחרה מול בנו של האשכנזי, הוא יפסיק להתייחס אליך בליברליות ויתקוף אותך. אנחנו חיים את התקופה הזאת".

איימן עודה: "פעם, נתניהו שאל אותי שאלה בכנסת - מה אני אומר על השחיתות ברשות הפלסטינית. אתה קולט את האבסורד? האיש המואשם בשחיתות חמורה רוצה שאצא נגד שחיתות ברשות". בנימין נתניהו בכנס הליכוד (תומר ניוברג / פלאש 90)

איימן עודה: "פעם, נתניהו שאל אותי שאלה בכנסת – מה אני אומר על השחיתות ברשות הפלסטינית. אתה קולט את האבסורד? האיש המואשם בשחיתות חמורה רוצה שאצא נגד שחיתות ברשות". בנימין נתניהו בכנס הליכוד (תומר ניוברג / פלאש 90)

נחזור למשותפת. במה היית הכי גאה?

"קולנו נשמע, והתקציבים שהצלחנו להשיג לרשויות המקומיות בתוכנית 922. אם אתה רוצה להעשיר את הריאיון הזה, תתקשר לשלושה ראשי מועצות מקומיות באופן אקראי ותשאל אותם על התקציבים שהם קיבלו מהמדינה בשנתיים האחרונות הודות למאמצים של כל חברי המשותפת ואיימן עודה. השגנו משהו חשוב לציבור הערבי. אגב, השאלה המעניינת היא איך עם ממשלת ימין כזו גזענית הצלחנו להשיג כאלה תקציבים. אחת מהשאלות הפילוסופיות החשובות במאה ה-19 היא מי ינצח במקרה של התנגשות בין גזענות לבין קפיטליזם. אני, אתה ואורן (זיו, צלם אקטיבסטילס, ר"י) יושבים פה בנצרת. לידנו יש את נצרת עילית שנבנתה במטרה לייהד את האזור, כלומר הרציונל מאחורי הקמת העיר היה גזעני. ומה קרה? 31 אחוז מתושבי נצרת עילית הם פלסטינים. למה? כי השוק מנצח את האידיאולוגיה".

דווקא הדוגמה אותה עודה בוחר להביא, מקרה העיר נצרת עילית, היא דוגמה מעולה לאחת הבעיות הגדולות הקשורות לתוכנית הממשלתית 922 – החלטה משנת 2015 על העברת 10 מיליארד שקל לחברה הערבית. בימים אלה מתחילה לקום מחאה בקרב הציבור הפלסטיני נגד התוכנית לבניית "טנטור", הרחבה של הישוב ג'דיידה-מכר שהיא למעשה עיר ערבית חדשה שאמורה לקום במסגרת התוכנית, על אדמות הכפרים ג'דיידה ומכר. שימו לב לנתון המדהים הבא: בעוד העיר נצרת עילית מכילה 40 אלף תושבים על 33 אלף דונמים, טנטור מתוכננת להכיל 70 אלף תושבים על כ-5,500 דונמים בלבד. לא זאת בלבד שהמדינה מתכננת להפקיע אדמות פרטיות מכפרים ערבים כדי לבנות את העיר הערבית הראשונה, היא מתכננת לדחוס פלסטינים אזרחי מדינה בסוג של פבלה מודרנית.

"נושא התכנון והבנייה הוא נושא אידיאולוגי ציוני העוין את האוכלוסייה הפלסטינית", אומר עודה. "מאז 1948 הוקמו 700 ישובים ליהודים, ואפס לערבים. בכלל, נושא טנטור מרגיש לי די פטריארכלי-מתנשא: מתייחסים אלינו כאל חסרי ישע או קטינים שלא יכולים להיות שותפים בקבלת החלטות. אנחנו דוחים את ההתנהלות המתנשאת הזאת ולא מקבלים אותה. רוצים לתכנן עיר? אנחנו רוצים להיות שותפים. המילה 'שותפות' היא המילה החשובה ביותר. אם ימשיכו להתייחס אלינו בחוסר כבוד, לא נקבל אף תוכנית. אנחנו נגד תוכנית טנטור: לממסד יש שתי מדיניויות – מינימום ערבים על מינימום אדמה, ואם זה נכשל: אז מקסימום ערבים על מינימום אדמה. 41 אחוז מתושבי עכו ערבים והמדינה רוצה לשמור על רוב יהודי בעכו, אז החליטו לבנות לידה ריכוז של אוכלוסיה ערבית גדול כדי 'לשמור על עכו'".

"המערכת הפוליטית הישראלית לא בוגרת ואחראית מספיק כדי שאנחנו נהיה גוש חוסם". הרביעיה של גנץ (נועם רבקין פנטון / פלאש90)

"המערכת הפוליטית הישראלית לא בוגרת ואחראית מספיק כדי שאנחנו נהיה גוש חוסם". הרביעיה של גנץ (נועם רבקין פנטון / פלאש90)

אני שואל את עודה לגבי השמועות הגורסות כי טיבי והוא מתכוונים להקים גוש חוסם ביחד עם רשימת "כחול- לבן" של גנץ ולפיד. "יש את עניין ההמלצה לנשיא על מי ירכיב את הממשלה הבאה ויש את עניין הגוש החוסם", הוא אומר. "עכשיו, אני כבר רואה את השאלה בעיניים שלך – תבוא ותגיד 'האם יש הבדל בין הימין הנוכחי למי שמציע את עצמו כאלטרנטיבה?'".

שאל כל פלסטיני, והם יגידו לך שגנץ, יעלון ואשכנזי הם פושעי מלחמה. ולא שהשותף שלהם, יאיר "לא אשב עם הזועביז" לפיד הוא הרבה יותר טוב מהם.

"נתניהו בקדנציה האחרונה שלו החליט לשלוט על 'המדינה העמוקה' ולגמור את הסיפור הפלסטיני. שלא לדבר על ההסתה נגדנו. בגלל זה, חייבים להפיל אותו כי זו תהיה מכה לעסקת המאה ועצירת המפולת לכיוון הפשיזם.

"אנחנו רוצים להתנקם בנתניהו על כל ההסתה והגזענות שלו. האם האלטרנטיבה היא טלית שכולה תכלת? ממש לא. אנחנו רוצים להיות חזקים כדי שגנץ ולפיד יזיעו כדי שנמליץ עליהם. אם נהיה חזקים, אני אכריח אותם להגיע אלינו פה לנצרת ולדבר איתנו, לא שאנחנו נלך לתל אביב. אנחנו נדרוש שוויון ושלום. יש פה שלושה נושאים שאדרוש שיתחייבו אליהם: ביטול חוק הלאום, הכרזת מלחמה על האלימות והפשיעה בחברה הערבית, והפסקת הריסת הבתים. רק אז נעשה את השיקולים שלנו ונשקול להמליץ עליהם ברצינות.

"בנוגע לגוש החוסם, לצערי עברו יותר מדי מים בנהר הגזענות מאז שנות התשעים והיום אנחנו מבחינתם לא לגיטימיים. המערכת הפוליטית הישראלית לא בוגרת ואחראית מספיק כדי שאנחנו נהיה גוש חוסם, לפחות בשלב הראשון. איך שאני רואה את העניינים, אי אפשר להיות גוש חוסם כרגע".

כלומר לא דיברתם עם גנץ ולפיד על הקמת גוש חוסם?

"לא".

יום לאחר שקיימנו את הראיון החליטה ועדת הבחירות לאשר את מועמדותם של נציגי הכהניסטים בן ארי ובן גביר ולפסול את רשימת בל"ד ומועמדותו של ד"ר עופר כסיף, מספר חמש ברשימתו, חד"ש-תע"ל. עודה הגיב להחלטה ואמר כי "מדובר בהשתקה פוליטית של מי שמתנגד למשטר מפלה וגזעני. הדלת לכנסת ישראל פתוחה לרווחה לכהניסטים אבל לא לחזית דמוקרטית לשלום ולשוויון".

לא עושה הצגות

בתקשורת הישראלית אוהבים לפמפם כאילו נבחרי הציבור הערבי עסוקים בענייני כיבוש אדמות 67', במקום להשקיע את זמנם בשירות הבוחרים שלהם – הפלסטינים אזרחי המדינה. כתבה שהתפרסמה לפני שנה בערוץ עשר דווקא הראתה את ההפך: מבין 3,500 הצעות חוק בקדנציה של המשותפת, רק 95 עסקו בנושאים לאומיים. ולא שזה עזר יותר מדי. "הקושמריזם" של אולפני החדשות ממשיך לדקלם מסרים משרי הממשלה נגד נבחרי הציבור הערבי. בסופו של דבר, זה מחלחל פנימה ופלסטינים רבים הפנימו את השקר.

אני מצטט את בפני עודה את האינטקטואל פרנץ פאנון, שכתב פעם כי המדוכא לבסוף יפנים את מסרי המדכא, ושואל אותו כיצד עליו להתמודד עם זה. הוא קוטע אותי לפני שאני מסיים את השאלה. "למה אתה מצטט לי את פאנון? הרי אבן חלדון (אינטלקטואל ערבי מהמאה ה-14. ר.י) אמר את זה לפניו".

ובכל זאת, מה תאמר למי שמאשים אותך שאתה ועמיתיך מתעסקים יותר מדי בנושאים הקשורים לגדה או לעזה?

"שלכבוד הוא לי! חוסר הכבוד הוא לא להגן ולדאוג לאוכלוסיה שהיא חלק בלתי נפרד מאיתנו, העם הפלסטיני. זה הרי משגע אותם שאנחנו רואים עצמנו חלק מכל העם הפלסטיני, והנסיונות האלה לצייר אותנו ככאלה שלא דואגים למצביעים שלנו הם חלק מנסיונות יצירת ה'ערבי הישראלי' שהם כל כך רוצים, הערבי שזוכר היסטוריה רק עד שנת 1948. לא חביבי, אנחנו פלסטינים. באותו זמן, כמו שאמרת, אנחנו נמשיך לטפל בנושאים אזרחיים המפריעים לאוכלוסיה שלנו. שני הדברים הולכים יד ביד והם ממש לא נפרדים. בכל זאת, יש לי שתי הערות: מעל שמונים אחוז מהזמן שלנו הולך לטפל בנושאי הציבור שלנו, ועל זה יעיד כל ראש רשות מקומית ערבית או כל ראש ארגון אזרחי פלסטיני. וחוץ מזה, מי מתעסק הכי הרבה בכל נושא הגדה? הממשלה! מי בונה התנחלויות ומאחזים? הממשלה! מי לוקח לי ולך תקציבים ונותן אותם לצבא ולמלחמות נגד עזה, אנחנו או הממשלה? הרי יש שרים שגרים בהתנחלויות. לצערי, זה אכן מחלחל גם לערבים".

איימן עודה בהפגנה נגד חוק הלאום. יש צורך בתנועה עממית רחבה של מאות אלפי יהודים וערבים (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

איימן עודה בהפגנה נגד חוק הלאום בתל אביב. (צילום: תומר נויברג / פלאש 90)

שתי הופעות של עודה בתקשורת הישראלית נחקקו בתודעת הציבור הפלסטיני, ולא באופן מחמיא במיוחד. הראשונה היא המתקפה הזכורה נגדו של עלי סלאם, ראש עיריית נצרת, לאחר הפגנה בעיר. סלאם, שנסע ברכבו, עצר ליד עודה שהתראיין אז בשידור חי לערוץ 2. סלאם קרא לו בצעקות לעזוב את נצרת וללכת להפגין בחיפה. עודה השתתק ורק הביט בו. המקרה השני הוא הראיון שנתן לדנה וייס ב"אולפן שישי" לאחר מעצרו של ח"כ באסל גטאס והאשמתו בהברחת טלפונים לאסירים פוליטיים בכלא. באותו ראיון, עודה נראה לא בטוח בעצמו וגינה את מעשהו של גטאס. אני מזכיר לעודה את שני המקרים האלה וטוען שהם ממש לא תרמו לפופולריות שלו בקרב הבוחרים הפלסטינים.

"לגבי מה שקרה בנצרת: אני גאה בכל צעדה או הפגנה למען העם הפלסטיני בה אני נמצא, בין אם זה בנצרת ובין אם זה בתל אביב. בנוגע לזה שלא עניתי לו – אני ראש הרשימה המשותפת והוא ראש העיר הפלסטינית הגדולה ביותר. מול המצלמות של ערוץ שתיים, אסור שיהיה מפגן צעקות ועימות בינינו. אם הייתי משיב לו זה לא היה מוסיף לעם הפלסטיני שום כבוד.

"בנוגע לדנה וייס, טעיתי. הייתי פשוט צריך ללכת לאולפן לראיון של כמה דקות, וזהו. אבל היא התלוותה אליי יום שלם, ומה יצא בסוף? משש או שבע השעות שהיא צילמה, בסוף היא לקחה שתי דקות שהיא רצתה והוציאה אותן מהקשרן והתעלמה מדברים אחרים שאמרתי. זו הייתה טעות טקטית, תקשורתית ולא מקצועית מבחינתי. כל השעות האלה, ובסוף לשאול אותי שאלה קשה בזמן שאני עייף ולא מרוכז. זו הייתה טעות שלי".

לפעמים אתה פשוט עדין מדי מול התקשורת הישראלית. למה אתה לא תוקף בחזרה כשתוקפים אותך?

"האסטרטגיה שלי היא כזו. אנחנו עשרים אחוז מהתושבים, נכון? אני מדבר אל 30 האחוזים בציבור הישראלי בעלי יכולת ההקשבה. אני פונה רק לשליש ורוצה שיגידו בסוף 'אנחנו לא מסכימים עם הכל, אבל יש משהו במה שהוא אומר'".

שלושים אחוז? אתה אופטימי! אני הייתי אומר חמישה אחוזים, אולי.

"אתה בכלל לא צודק. אני לא נמצא בכנסת כדי לדבר רק עם ערבים, או כדי שחבר'ה צעירים יתלהבו ממני כשיראו אותי מתנגח בתקשורת. לא בשביל זה אני שם. אני רוצה לפעול למען עמי, לא למען הפופולריות שלי. אני רוצה לייצג את הציבור שלי ולא להעלות הצגות בפני הציבור שלי. אני אוהב את פלסטין, לא את הסוגיה הפלסטינית. כי יש אנשים שמרוויחים מהסוגיה, אבל אם הם יאהבו את פלסטין, הם רק יפסידו. בחרתי בדרך יותר קשה ואני יודע את זה".

אבל זה מה שמביא קולות, איימן.

"בסוף אנשים יבינו את מה שאני מנסה לעשות. אני מאמין שתוך שנתיים שלוש זה יתפוס ואנשים יבינו. אני חוצב בסלע, אני יודע".

זה לא מעייף?

"בטח שזה מעייף. זה גם מעצבן ומתיש. אך בסופו של דבר זו הדרך שלי ואני מאמין שהיא הדרך הנכונה".

"היכן שיש קיפוח, שם נמצא עמי". מחאת יוצאי אתיופיה נגד אלימות משטרתית, מאי 2015 (אקטיבסטילס)

"היכן שיש קיפוח, שם נמצא עמי". מחאת יוצאי אתיופיה נגד אלימות משטרתית, מאי 2015 (אקטיבסטילס)

בבחירות הקודמות, בעימות שניהלה יונית לוי, הצעת לאריה דרעי את ברית השקופים. הוא דחה את זה מכל וכל, די בחוצפה. למי תושיט יד הפעם?

"לא דיברתי אל דרעי, אלא אל הציבור של דרעי. יש את השקופים ויש את המזרחים. אני מאמין בברית של אלה הנמצאים בשוליים. כשהלכתי למחאה של האתיופים, תקפו אותי בציבור הערבי. למה? מה פסול בלעמוד לצד מי שנורה בידי שוטרים? מה פסול בלעמוד איתם מול הדיכוי והאפליה? האמרה המפורסמת אומרת 'היכן שיש קיפוח, שם נמצא עמי'. עכשיו בטח תגיד לי שזה פרגמטי, אבל זה לא. זה צ'ה גווארה. הרי התנועה הציונית גם עיוותה את הזהות של המזרחים. איזה עיוות עשו להם, ממש שחטו אותה. גרמו להם להתבייש במורשת ובמסורת שלהם. סלמאן נאטור כתב פעם על שיח הסלון ושיח האמבטיה. מזרחים יושבים בסלון ומדברים דיבור ציוני קלאסי, אבל באמבטיה הם ישירו פריד אל אטרש. הם מקצינים והולכים ימינה כדי להוכיח את השייכות שלהם".

אבל אולי כבר אי אפשר לדבר איתם? אולי מאוחר מדי?

"תאר לעצמך שני חיילים צרפתים במחתרת בשנת 1944, כשהרייך יושב בפריס. אם אחד היה אומר לשני 'עוד שבע שנים אנחנו נקים שוק אירופי משותף עם הגרמנים'. היו שולחים אותו לפסיכיאטר. אם היית אומר למלקולם אקס או מרטין לותר קינג שבעוד ארבעים-חמישים שנה יהיה לארה"ב נשיא שחור, הם גם לא היו מאמינים. תבוא ותגיד לי אבל המצב שלנו שונה, אבל מה זה משנה? באמצע שנות התשעים, בזמן אוסלו דיברו על שלום, מי היה מאמין שהיינו מגיעים למצב הזה בכלל?".

איימן עודה: "אני רוצה לייצג את הציבור שלי ולא להעלות הצגות בפני הציבור שלי. אני אוהב את פלסטין, לא את הסוגיה הפלסטינית. כי יש אנשים שמרוויחים מהסוגיה, אבל אם הם יאהבו את פלסטין, הם רק יפסידו. בחרתי בדרך יותר קשה ואני יודע את זה".

כראש מפלגה המשתייכת למחנה שמאל, עודה מפתיע כשהוא ממעט להתייחס לנושאים הקשורים לערכי שמאל או ליברליות אוניברסליים. למען האמת, נדיר למצוא פוליטיקאי פלסטיני המסכים לתת תשובה ברורה בנושאים אלה. גם הפעם, הוא מסרב להגיב כשאני שואל אותו על להט"בים פלסטינים, אך הבטיח שהוא יתייחס לסוגיה בעתיד.

מחמוד עבאס. מה היה התפקיד שלו בדחיפה לאיחוד שלכם עם טיבי? השמועה אומרת שהוא די היה שושבין של העסקה.

"לא נכון בכלל. הוא בכלל רצה רשימה משותפת, כמוני".

בכל מקרה, יש בעיה איתו. אני יושב עם חברים בבית קפה ברמאללה, מאתיים מטר מהמוקטעה, וכולם מקללים אותו ואת התיאום הביטחוני. הוא שולח שוטרים שיפוצצו סטודנטים במכות רק כי אלה תמכו בעזה.

"אני חבר בפרלמנט שכובש את העם הפלסטיני. ממקומי, אעמוד כל הזמן עם ההנהגה הפלסטינית נגד הכיבוש ונגד נתניהו. פעם, נתניהו שאל אותי שאלה בכנסת – מה אני אומר על השחיתות ברשות הפלסטינית. אתה קולט את האבסורד? האיש המואשם בשחיתות חמורה רוצה שאצא נגד שחיתות ברשות. אני לא אשב בפרלמנט הישראלי ואתקוף את עבאס. עכשיו, כן יש לי ביקורת וכן יש לי הערות. אז מה אני עושה בדרך כלל? אני מרים אליו טלפון ואומר לו אדוני הנשיא, ככה וככה".

אתה רוצה להגיד על מה הביקורת שלך?

"לא".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf