newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הסרטונים שאפילו עוצמה יהודית היו גונזים

מחנות הפליטים מלוכלכים, ערבית זה דבר מפחיד, הפלסטינים הם סרטן וצריך לתחום אותם בגדרות. ארגון "מפקדים למען ביטחון ישראל" שמבקש לקדם הסדר מדיני הפיץ סדרה של סרטונים שמפחידים מפני סיפוח השטחים. בן ארי - המרכז הקיצוני מאחוריך

מאת:

אם מחנה הימין בהגדרתו הצרה – ליכוד, המפלגות הדתיות והחרדיות, זהות, ישראל ביתנו וכולנו – ינצח בבחירות הקרובות, כמעט ודאי שהדבר הראשון שיעמוד על סדר היום של הממשלה החדשה יהיה סיפוח מלא או חלקי של הגדה המערבית. לא צריך להיות קצין זוטר או בכיר כדי להבין זאת. מנהיגי הימין, מבצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר ועד נפתלי בנט, גדעון סער ויולי אדלשטיין, אומרים זאת בגלוי.

תוכניות הסיפוח למיניהן הן למעשה תוכניות של אפרטהייד ממוסד ואולי אפילו של גירוש. סמוטריץ' מציע לתת לפלסטינים בגדה מעמד של תושבות בלי יכולת להצביע, פייגלין מבקש לדחוף אותם להגר, שניהם מציעים יד קשה מאוד למי שלא יהיה מוכן לקבל את ההצעות הנדיבות האלה, בנט מציע לספח רק את שטחי סי ולהפוך את שאר השטחים הפלסטינים לאיים קטנטנים, מופרדים, בלי יכולת קיום.

סיפוח לסוגיו השונים, השולל את זכותם הטבעית של הפלסטינים להגדרה עצמית, עלול בהמשך גם לפגוע בזכותם של היהודים להגדרה עצמית משום שהם עשויים למצוא את עצמם כמיעוט בשטח בין הים לירדן. זהו מהלך המנוגד לחוק הבינלאומי, נעשה באופן חד צדדי, לא מטפל בשאלות היסוד כמו התנחלויות, פליטים וירושלים ועוד שלל פגמים אחרים. בקיצור, לכל ישראלי, יהודי וערבי, יש סיבות מצוינות להתנגד לסיפוח.

בימים האחרונים פרסם ארגון "מפקדים למען ביטחון ישראל", המאגד מאות בכירים לשעבר במערכת הביטחון שמבקשים לקדם הסדר מדיני שיביא פתרון לסכסוך, סדרה של סרטונים שעוסקים בהתנגדות שלהם לסיפוח. אלה סרטונים שאין דרך אלא להגדירם כגזענים, מעצימים את הרגשות האפלים ואת הדעות הקדומות בציבור היהודי בישראל כלפי הפלסטינים. מירי רגב, עם נאום ה"סודנים הם סרטן", נראית כמו מדריכה בצופים לעומת הסרטונים האלה. נדמה שאפילו ב"עוצמה יהודית" היו מהססים לפרסם סרטונים בנוסח הזה מחשש שבג"צ יפסול לא רק את מיכאל בן ארי אלא את המפלגה כולה באשמה של הפצת גזענות ושנאה.

"מפקדים" פרסמו כששה-שבעה סרטונים כאלו. חלקם מציגים אוסף ציטוטים של אישי ימין לגבי רצונם לפעול למען סיפוח בקדנציה הקרובה. סרטון אחר רץ אל העתיד ומדמיין מהדורת חדשות הנפתחת בידיעה על הסיפוח שייכנס לתוקף היום ויוסיף לישראל "2.6 מיליון פלסטינים". עצם השימוש בנתון הזה – 2.6. מיליון – הופך את הפלסטינים מבני אדם למספרים במטרה להעצים את הפחד מפניהם. יחד עם מוזיקה דרמטית, הרגע הזה מתואר כיום הדין של הישראלי (היהודי) שיתעורר לבוקר הזה.

"מפקדים" לא מסתפקים בהפחדה הזו. באחד הסרטונים הם יוצאים לראיין פלסטינים, ושואלים "מה הם חושבים על סיפוח". למעשה המרואיינים נשאלים האם הם מעדיפים מדינה אחת על שתי מדינות. יש כאן הטעיה ברורה והתעלמות מהמציאות שבה ישראל היא זו שממשיכה בכיבוש והיא זו שמסרבת להקמת מדינה פלסטינית, כך שיותר מבחירה בפתרון המדינה האחת, יש כאן ייאוש מהסיכוי להגיע לשתי מדינות. גרוע מכך: תשובות אנושיות להפליא כמו "נוכל לנסוע לים", או "נוכל להצביע" או לקבל ביטוח לאומי מוצגות כחלק ממזימה פלסטינית לפגוע בישראל. הכותרת המלווה את כל הסרטונים – "סיפוח זה טוב לפלסטינים" – יוצרת בדיוק את הרושם הזה.

אלה עוד הסרטונים הטובים. סרטון אחר (ראו למטה) מתחיל בתקריב על שלט דרכים ועליו מתנוססת המילה הנוראה "עיסאוויה". "אלה פלסטינים ממזרח ירושלים, לכולם יש תעודות זהות כחולות", אומר הקריין, "העוני וההזנחה דוחפים אותם לשכונות יהודיות כמו הגבעה הצרפתית וגבעת זאב". כאן מדובר כבר בגניבת דעת. גם הגבעה הצרפתית וגם גבעת זאב נמצאות במזרח ירושלים והוקמו על שטחים שסופחו במלחמת 67'. אבל גרוע מכך. כדי להבהיר למה הפלסטינים ממזרח ירושלים עוברים לשכונות היהודיות, אנחנו רואים ילדה פלסטינית בבגדי בית ספר ליד ערימת זבל גדולה, כשחתול מתנגב לתוך התמונה. אמנם, עדיין לא הגענו לעכברים נוסח ה"יהודי זיס", אבל המסר ברור: הפלסטינים חיים בזוהמה, בין הררי זבל, ולכן הם רוצים לעבור ל"שכונות היהודיות". העובדה ששכונות כמו עיסאוויה נמצאות בריבונות ישראלית כבר 52 שנה, ואם יש מישהו שאחראי לזוהמה הפושה בהן אלה הן ממשלות ישראל לדורותיהן – לא מוזכרת במילה.

נמשיך הלאה. כדי להדגיש את הסכנה, מרואיין יהודי אנונימי מספר שברחוב ממול, בגבעת זאב, "כולם שם ערבים". בהמשך מוצגת תמונה של הגדה המערבית צבועה באדום, ואז, הכתם האדום הזה חורג מתחומי הגדה ומתפשט ומכסה אט-אט את כל מדינת ישראל. זהו הדימוי שנבחר כדי להסביר מה יקרה ביום שבו "הפלסטינים יקבלו תעודות זהות כחולות ויבחרו היכן לגור". אם החתול בתחילת הסרטון היה ביטוי לזוהמה, כאן הפלסטינים מדומים ממש למחלה המתפשטת בגוף. אריה פלמן, לשעבר סגן ראש השב"כ וחבר ב"מפקדים", מסביר למצלמה כי "אנחנו בשב"כ ובצה"ל עשינו מאמצים כדי לתחום את הפלסטינים בגדה המערבית". לשם כך, הוא אומר, הוקמה חומת הביטחון. הפלסטינים מדומים כאן לצאן ש"תוחמים" אותו מאחורי גדרות. חומת ההפרדה מעולם לא תוארה באופן נפשע יותר.

שיא הקמפיין מגיע בסרטון הבא שבו שורה של מרואיינים יהודים נשאלים מה הם חושבים על סיפוח. כאן יוצאות כל הדעות הקדומות החשוכות באופן שהפוליטקלי קורקט העלים מהשיח הציבורי בישראל. "הם עושים חמישה, עשרה ילדים, אנחנו עושים שניים", אומר מרואיין אחד (זהו שקר, שיעור הילודה של הפלסטינים בגדה מתקרב לשיעור הילודה של היהודים בישראל). מרואיין אחר מדבר על כך ש"שניים וחצי מיליון פלסטינים" – המספר ממלא את המסך כולו – "זה כמו המספר של ערביי ישראל (שוב לא אמת, מספר הפלסטינים בישראל נמוך במיליון), "זה ישבור את המדינה לשני חצאים". "מי "מי צריך אותם פה", אומר מרואיין שלישי. "אנחנו נעבוד והם יקבלו כסף", אומר מרואיין רביעי, ומרואיינת אחרת, האשה היחידה בסרטון, מהדהדת את דבריו של נתניהו ואומרת "יש להם מספיק מדינות, לנו יש רק מדינה אחת". אבל השיא מגיע באמצע הסרטון. "למה לספח אנשים שהם האויבים שלנו", אומר המרואיין, "זה להכניס סרטן לתוך הגוף". המילים האלה ממלאות את כל המסך. הערבים הם סרטן. חד וחלק.

ב"מפקדים" מאמינים כנראה שבאמצעות הירידה למכנה הנמוך והגזעני הזה הם יצליחו לגייס את הציבור היהודי להתנגד לתוכנית הסיפוח, תוכנית מסוכנת כשלעצמה. אבל יש כאן שלוש בעיות קשות. הראשונה היא שזה פשוט לא עובד. במשך שנים ארוכות, חלקים נכבדים בשמאל-מרכז הציוני אימצו את לשון ההפחדה הדמוגרפית. זה לא הביא להם בוחרים חדשים. אולי משום שהרוב היהודי בישראל מרגיש כל כך חזק היום שהוא לא נרתע מהפלסטינים. הם נראים בעיניו חלשים, והסיפוח נתפס כאישור למצב הקיים שבו ליהודים, בתוך ישראל ובגדה המערבית, יש זכויות פוליטיות, ולפלסטינים בגדה ובמזרח ירושלים – אין. הבוחר הישראלי-היהודי לא חושב שסיפוח רשמי ישנה את המצב הזה.

אבל גרוע בהרבה מכך: הצגת הפלסטינים כמי שחיים בזוהמה, כמי שצריך "לתחום" אותו בגדרות, וכ"סרטן" בגוף מדינת ישראל מעצימה את השנאה והפחד ומרחיקה אפשרות להסדר מדיני על יסוד שתי מדינות, ש"מפקדים" טוענים שזהו היעד הסופי שלהם. שהרי כל ישראלי שרואה סרטונים כאלה אמור לומר לעצמו: אם הפלסטינים הם מלוכלכים, אם הם דומים לסרטן, למה ש"ניתן להם" מדינה עצמאית? למה שנעשה איתם שלום?

וזה לא עוד הכול. הסדר לא יבוא מחר בבוקר כנראה, אבל כבר היום ישראל היא חברה מעורבת לכל דבר, עם מיעוט של מיליון וחצי אזרחים פלסטינים. המרואיינים בסרטונים, והקהל הצופה בהם, לא ממש מבדילים בין פלסטיני ממזרח ירושלים, מהגדה המערבית או מסח'נין או לוד. אם הדימוי הכללי של הפלסטינים הוא של מחלה המאיימת לכלות את הגוף הישראלי, הרי צודק נתניהו שמתאר את המפלגות שלהם ככאלה הרוצות "להרוס" את מדינת ישראל, צודקת הססמה "טיבי או ביבי", צודקת "עוצמה יהודית" בהסתה האנטי-ערבית שלו. מיכאל בן ארי נפסל מלהתמודד לכנסת על אמירות דומות. הסרטונים של "מפקדים" נותנים לו דלק.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf