לעצור את האש עכשיו – לא לעוד מלחמת בחירות

הפגיעה הקשה בבית במרכז והלחץ של הבחירות עלולים להוביל את נתניהו להסלים את האלימות באופן שלא ראינו כבר שנים. אם רק זוכרים את ההקשר הרחב של הכיבוש ואת הפגיעה השוטפת של ישראל בפלסטינים - אפשר לזהות גם דרך אחרת

מאת:
השאירו תגובה
א א א

התקפות כמו זו שקרתה לפנות בוקר על בית ביישוב משמרת מתקבלות בישראל בהפתעה. מצד אחד, זו הפתעה סבירה ומובנת. אנחנו לא רגילים לירי רקטות מעזה שמגיע כל כך רחוק, וגורם לכל כך הרבה נזק. התקפה כזו על אזרחים, על משפחה שישנה בביתה בחוסר ישע מוחלט, מחרידה לגמרי, מזעזעת לגמרי, ובצדק.

אבל מצד שני, זו הפתעה רק אם מנתקים אותה מכל הסיפורים שלרוב נדחקים לשולי החדשות: ממפגינים לא חמושים שנורים למוות על הגדר בעזה כמעט כל שבוע (רק לאחרונה נורה שם למוות ילד בן 14, בשישי האחרון נורו למוות שניים), מחשדות להוצאה להורג של חשודים בגדה, מהמלחמה שהכריזה ישראל על מעט הזכויות שיש לאסירים הפלסטינים (שממילא מופלים בהשוואה לאסירים יהודים, כך שזורק אבנים או מארגן הפגנה פלסטיני מוחזק בתנאים קשים מאלה של רוצח יהודי), לרבות הפגיעה בכספי הקצבאות והתקנת מכשירים שמשבשים קליטה סלולרית ומנתקים את האסירים מכל קשר למשפחותיהם שבחוץ. כשמדברים על התוקפנות הפלסטינית, מי בכלל זוכר שרק מתחילת 2019 הרגו כוחות הביטחון 30 פלסטינים בעזה ובגדה המערבית, כפי שמזכירים היום ב"בצלם"?

זו הפתעה רק אם אנחנו נותנים לעצמנו לשכוח את ההקשר הרחב עוד יותר של מציאות הכיבוש היום-יומית בגדה המערבית (כמו מעצר של ילד בן 10 בתוך בית ספרו על ידי חיילים חמושים, או התקפות בלתי פוסקות של מתנחלים על פלסטינים בגיבוי הצבא), או של מציאות המצור, והעוני וחוסר התקווה שהוא גוזר על תושבי רצועת עזה.

ההקשר הזה לא מצדיק פגיעה באזרחים ישראלים, אבל הוא צריך להזכיר לנו שישראל היא זו שפוגעת באזרחים פלסטינים יום-יום, כל הזמן, ואנחנו חייבים להביא את זה בחשבון כשאנחנו מדברים על הצעדים הבאים.

בית המשפחה במשמרת שנפגע מרקטה מעזה (אורן זיו)

בית המשפחה במשמרת שנפגע מרקטה מעזה (אורן זיו)

בהיעדר מקום מכובד ורציני להקשר הזה בשיח הציבורי, קל לראות איך – במיוחד בשיאה של מערכת בחירות – המתמודדים במרוץ מתחרים זה בזה בקריאות הקרב שלהם. "נגיב בעוצמה", אמר נתניהו בסרטון שצילם בארה"ב, לפני שקיצר את ביקרו שם. אלי בן דהן, שר הכלכלה, שהגיע הבוקר לבית שנפגע מרקטה במושב משמרות, תיאר את האפשרויות העומדות בפני הממשלה: להמשיך בירי "על מחסנים ריקים" בעזה, לכבוש את עזה או לחדש את ההתנקשויות. הוא ועוד מספר שרים כמו רגב וכחלון תומכים באפשרות האחרונה. יו"ר הימין החדש, נפתלי בנט, אמר ש"את חמאס צריך להכות ולהכריע – לא להכיל". גם בני גנץ פרסם הבוקר הודעה לפיה "מי שאינו מגיב בתוקפנות וכוח ומשלם פרוטקשן לחמאס, מתייחס בביטול להתקפות על תושבי הדרום, וזלזל בהתקפה על ת"א מקבל כעת טילים על השרון", וגם אבי גבאי דיבר על הצורך לפעול נגד חמאס. בימין הקיצוני בכלל קראו "לשטח את עזה".

מנגד, דווקא ביישוב עצמו דיברו בקול אחר. יוני וולף, שמשפחתו גרה בבית שנפגע מהרקטה, אמר בשקט לכתבים הרבים שהתאספו סביבו שהוא בעיקר בשוק והוסיף שצריך "להחזיר לישראל לא רק את ההרתעה, אלא גם את השפיות". תושב אחר בישוב סיפר על פלסטיני מעזה שעבד אצלו לפני שנים, ושהבוקר התקשר לשאול לשלומו. "לא כולם שונאים אותנו", הוא אמר.

מאז צוק איתן ב-2014 ראינו כבר כמה סבבים כאלה: הסלמה באלימות הגלויה מול ישראל (במקביל לאלימות הקבועה מצד ישראל), הפצצות בעזה, ירי רקטות בחזרה, ואז שוב הפסקת אש בתיווך מצרי או אחר. אמנם מבורך שלא כל סבב כזה הופך למלחמה בהיקף מלא, אבל לאף אחד – לא ישראלים ולא פלסטינים – לא מגיע לחיות ככה. זה לא בר קיימא.

הסכנה היא שעכשיו, לאור הפגיעה הקשה בבית בשרון (ושאף אחד לא יגיד לכם שממשלת הימין מתייחסת באופן שווה לפגיעות בדרום או במרכז), לאור הלחצים במסגרת קמפייני הבחירות, ובנסיון לשמר את תדמיתו כ"מר ביטחון" – נתניהו יגרר לסבב של הרג וחורבן גדולים מאלה שראינו בשנים האחרונות (לאחרונה רק לפני כשבועיים).

וזו לא הדרך. ויש דרך אחרת. אפשר לעצור את האש. אפשר שלא לצאת לעוד מלחמת בחירות. אפשר להפסיק לדבר בסיסמאות שכולם יודעים שהן מופרכות לגמרי, על מיטוט החמאס או על המכה הכואבת האחת שתפתור את כל הבעיות. אלה שקרים, ותמיד היו שקרים. מה שצריך דווקא עכשיו, לקראת הבחירות, זו הנהגה שתדבר על שלום כפתרון היחיד. על משא ומתן, על סיום הכיבוש והמצור, על כבוד ושוויון וחירות וביטחון לכל יושבי הארץ.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מטה הרשימה המשותפת בנצרת, 17 בספטמבר 2019 (צילום: סמאח סלאימה)

מטה הרשימה המשותפת בנצרת, 17 בספטמבר 2019 (צילום: סמאח סלאימה)

"המצב יותר טוב מאפריל, אבל זה לא מספיק"

בקלפיות בחברה הערבית המצב מעורב. בכפר טורעאן, הצביע מדד קיוסק הפלאפל על שיפור בשיעור ההצבעה. בכפר כנא המצב היה הפוך. בנצרת שיעורי ההצבעה היו טובים לעומת אפריל, אך לא לעומת 2015. ובמטה הרשימה המשותפת חוששים כי היהודים מצביעים בשיעור של 2:1 לעומת הערבים, והמצב מסוכן

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf