גם בימין מבינים שבלי הסרת המצור אין פתרון לעזה

שנה לאחר תחילת "צעדות השיבה הגדולות", ולפחות מטרה אחת השיגה המחאה – העלאת המצב בעזה על סדר היום הישראלי והבינלאומי. ההפגנות, ובמידה רבה גם העימותים האלימים, הביאו לכך שמדברים על עזה ועל המצור בכל ימות השנה, ולא רק בימי מלחמה או טילים. על פי הדיווחים נתניהו עצמו מבקש להתנות את הפסקת האש הנוכחית בהפסקת ההפגנות או ריסונן, וגם בסבב האלימות הקודם הרגיעה הגיעה לאחר שהוסכם על כך שההפגנות יהיו ללא שימוש בעפיפונים, בלונים ומטענים מאולתרים.

בהפגנה בצומת ניר עם ליד שדרות ביום שלישי האחרון, התכנסו עשרות תושבים מקיבוצים בסביבה ומשדרות כדי למחות על המצב. בסבב הקודם יצאו מפגינים כדי לחסום כבישים במחאה נגד הפסקת האש ובדרישה להיכנס לעזה, אך הפעם הקולות שונים מאוד. "הדרישה שלנו היא לשקט וביטחון והמפתחות נמצאים אצל ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון", אמר לי איתי מכפר עזה, שביטא תחושה של רבים איתם שוחחתי. "אין לא מעשים ולא פתרונות. אין אסטרטגיה. נתניהו החליט לא להחליט שום דבר". הוא רוצה "שתהיה מדיניות, אם צריך המקל והגזר. לתת כסף ופתרונות עבודה לאנשים המסכנים שם".

"מהממשלה הזאת אני לא רוצה כלום, אין לה סיכוי לעשות כלום בזמן שנותר לה", אמרה בתיה מכפר עזה לעיתונאי מקומי במהלך ההפגנה. "אני רוצה שנחליף את השלטון את הרקוב במישהו ש…", לפני שהיא סיימה את המשפט הכתב קטע אותה ושאל, "ונכנס לעזה?". "לא, אני לא רוצה שנכנס לעזה", היא ענתה בנחרצות. "אני רוצה מישהו שיתחיל לחשוב עלינו, שיראה אותנו ויקשיב לנו. הכניסה לעזה היא לא פתרון". צריך לדאוג שתהיה הידברות, היא הסבירה לכתב. "אומרים לא לדבר עם חמאס, אבל ביבי מדבר איתם כל הזמן. הוא מעביר להם מזוודות עם כסף, אז לדבר איתם הוא לא יכול? צריך לחשוב איך שני הצדדים יכולים לחיות ביחד. לא בשלום, שזו מילה גדולה, אלא בהבנה".

הפעם בהפגנה לא נשמעו קריאות לכבוש את עזה, או צעקות "מוות לערבים", כמו ששמעתי בהפגנות שהתקיימו באותו מקום בנובמבר, אחרי סבב האלימות הקודם בדרום. גם מפגינים אחרים איתם שוחחתי הדגישו יותר מהכל את המחסור בתוכנית פעולה: "אין מדיניות, אין אופק, זה לא יגמר", אמרה מאיה מאור הנר. "כל כמה חודשים קסאמים, ואז מצרים מתערבת", סיפרה ברכה ממושב נאורה שתומכת בכניסה לעזה, אך סייגה את דבריה "כואב לי על החיילים. צריך למצוא פתרון שלא יפגעו חיילים והתושבים יוכלו לישון בשקט".

נתניהו הצהיר היום (חמישי) שנכנס למערכה רחבה בעזה "רק אחרי שנמצה את כל האפשרויות". מהן בדיוק אותן אפשריות? מלבד לומר שהצבא "הידק את טבעת הביטחון מסביב לעזה", נתניהו כרגיל לא אמר דבר. אך נראה שהניסיון לשמור על הסטטוס קוו – מה שעובד יחסית טוב בגדה המערבית, קורס פעם אחר פעם ברצועת עזה.

נתניהו לא רוצה לקיים מגעים ישירים עם חמאס, לא רוצה לאפשר לרשות לפעול בעזה, ולמרות הקולות מימין – הוא לא רוצה להיכנס למלחמה רחבה שבועיים לפני הבחירות. אפילו בליכוד לא מיהרו להצדיק השבוע מבצע רחב היקף. השר יריב לוין אמר כי "כל אזרח בישראל צריך לדעת שאם נצא למבצע כזה – הוא יהיה המוצא האחרון. כך הנהגה אחראית צריכה לנהוג". בכירי הליכוד ניסו להגיב לביקורת מימין על כך שהתגובה לירי הטיל למושב משמרת לא היתה "חזקה" מספיק, אף אחד לא דיבר שם הפעם על כיבוש הרצועה והפלת שלטון החמאס.

לאחר שנה של הפגנות, עם מאות הרוגים ועשרות אלפי פצועים – נראה שמה שלפני 11 שנים היתה דרישה של השמאל הרדיקלי בלבד, הופך למיינסטרים. כן, גנץ מתגאה בכך שהחזיר את עזה לתקופת האבן, ומפלגת העבודה מתרפקת על זכרון החיסולים הממוקדים – אבל גם שם נשמעים יותר ויותר קולות שמדברים על הצורך ב"מדיניות המקל והגזר".

מכיוון שבמקל משתמשים נגד עזה לאורך כל השנה, נשאר לדבר על הגזר – "הסדרה". כזו שתכלול מתן זכויות בסיסיות לתושבי עזה. הסדרה שבסופו של דבר תצטרך לכלול את הסרת המצור וההגבלות השונות על הרצועה, כולל הקשר עם הגדה המערבית.

למרות שבחודש האחרון היה נראה לרגע שסדר היום של הבחירות מוכתב על ידי נושאים אחרים – "מדינת כלל אזרחיה" של רותם סלע, פרשת הצוללות והשחיתויות של נתניהו והטלפון של בני גנץ – האירועים השבוע בדרום מוכיחים שהסוגיה הפלסטינית בכלל ועזה בפרט, משפיעות יותר מכל על כל מערכת בחירות בישראל.

בעוד שהאירועים השבוע לא מסייעים לנתניהו להגן על ההישג העיקרי שלו בעשר שנים האחרונות, שימור התדמית שלו כ"מר ביטחון", אי אפשר להתעלם מהעובדה שהמתיחות, הטילים וההתקפות בעזה עזרו לו להזיז מסדר היום את פרשת הצוללות, החקירות והראיון המביך בערוץ 12. ייתכן שבסוף השבוע מזג האוויר הגשום, כמו כל דבר אחר, יגיע לביבי בתזמון מושלם – ויהפוך את המחאה לקצת פחות סוערת. בהנחה שנתניהו ינצח את הבחירות, אחריהן האופציות ישארו זהות. מצד אחד, מדיניות הסטטוס קוו שלו בעשור האחרון מבוססת על הפרדה מוחלטת בין הגדה לעזה, באופן שמונע כל אפשרות, אפילו תיאורית, לדיון על הסדר מדיני. מצד שני, בלי הסרת המצור, גם נתניהו יודע שאי אפשר להתחיל לדבר על פתרון.