קריסת השמאל הציוני: הגיע הזמן להקים גוש ערבי-יהודי

עת פרסום המדגמים אמש (ג׳) בעשר בלילה, באולם בצוותא שבו התכנסו פעילים ומועמדים של מרצ נשמו לרווחה. בשעות שלפני המדגמים, היה חשש שמרצ לא תעבור את אחוז החסימה. המדגמים הראו שהיא בפנים.

זמן קצר מאוחר יותר, כשהמדגם של ערוץ 12 עדיין הראה על תיקו בין הגושים ועל אפשרות של מהפך, הגיעה לאולם יו"ר מרצ תמר זנדברג, ישר מכפר קאסם. "ראיתי בכפר קאסם את העתיד של המהפך ושל השמאל הישראלי", אמרה זנדברג. ״שותפות יהודית ערבית. בלי שהפוליטיקה תתייחס לכל אזרחי המדינה באופן שווה, אין לה תוחלת ואין לה עתיד".

מהפך לא קרה בסופו של דבר. ועם פרסום תוצאות האמת, התברר שהשמאל הציוני בכנסת כמעט נמחק. בכנסת הקודמת העבודה ומרצ קבלו 29 מנדטים ביחד, וכיום שתי המפלגות סופרות עשרה מנדטים. ב-92׳ אותו גוש בדיוק (מרצ והעבודה), זכה ללא פחות מ-56 מנדטים. על רקע הקריסה הזו, הדברים של זנדברג על הצורך בשותפות יהודית-ערבית מקבלים אולי משמעות חדשה.

לשבת עם עבאס? שישבו קודם עם זוהיר בהלול

את הקריסה של השמאל הציוני מקובל לסמן בשנת 2000, אחרי חזרתו של אהוד ברק מוועידת קמפ דיוויד וההכרזה שלו ש"אין פרטנר פלסטיני". האינתיפאדה השנייה דחפה את הציבור בישראל עוד יותר ימינה. אך לא ניתן להטיל את כל האחריות על מהלכים של ברק מלפני 20 שנה, או על הצבעה אסטרטגית לגנץ ביום הבחירות.

בזמן נאום בר אילן של נתניהו בעד פתרון שתי המדינות ב-2009, רוב המפלגות הכנסת עמדו מאחורי רעיון זה. כיום המצב בכנסת שונה בתכלית. ספק אם תוכנית הסיפוח שנתניהו התחייב אליה בקמפיין הבחירות תצא לפועל כל כך מהר, אך עובדה היא שמלבד מרצ, העבודה והמפלגות הפלסטיניות אין מפלגות אחרות בכנסת שתומכות היום בהסדר מדיני. זנדברג עצמה היא היחידה שהלכה לפגוש את מחמוד עבאס לפני הבחירות, ואפילו במפלגת העבודה כמעט לא דיברו על הנושא הפלסטיני במהלך הקמפיין. ״גבאי לא יכול להיפגש עם זוהר בהלול", אמר לי איש שמאל ותיק אחרי פרסום התוצאות. "אז איך הוא ייפגש עם אבו מאזן?״.

לפני הבחירות דחה גבאי דחה את ההצעה של מרצ לרשימה משותפת לשתי המפלגות. הבוקר כבר נשמעו קולות שונים. שלי יחימוביץ׳ כבר אמרה שיש לשקול את המהלך, אבל אופציה אחרת מתחברת יותר לדברים של זנדברג אתמול: הקמת מפלגה "סוציאל דמוקרטית" חדשה, שתכלול את האגף השמאלי של העבודה, את מרצ וחלקים מ- או את כל חד"ש-תע"ל. רשימה כזאת תצטרך לפעול קודם כל להגנה על אזרחי ישראל הפלסטינים ולסיום הכיבוש. למרות שאיחוד כזה נראה כמעט בדיוני לפני הבחירות, כיום הוא עומד על הפרק ורבים איתם שוחחתי מעלים את האפשרות של רשימה כזו.

התפרקות הרשימה המשותפת והעובדה שעד הרגע האחרון רבים מהציבור הפלסטיני בישראל לא יצאו להצביע, יכולה ללמד שדווקא במצב חירום – כאשר ברור כי ממשלת נתניהו החמישית תמשיך בהסתה, בסיפוח דה פקטו של הגדה ובמצור על עזה- יש צורך במפלגה שתציע אלטרנטיבה. אך לא רק ברמת המסר אלא גם בלקיחת אחריות על כשלונות השמאל עד כה.

מפלגה שלא תחשוש להשתמש במילה כיבוש. אפילו במרצ מיעטו לעשות זאת בקמפיין הנוכחי. ״המנגנונים הקיימים לא מדברים אל הציבור״, אמרה לי הבוקר גורם בכיר במרצ.

מועמד מתבקש להוביל מהלך כזה הוא דב חנין עם תנועת עומדים ביחד שהיה שותף להקמתה. בעומדים ביחד שלחו הבוקר מייל לרשימת התפוצה שלהם בו הם קוראים להצטרף אליהם לבניית כוח ו״ליצור משיתוף את השינוי״. יהיה מעניין לראות בחודשים הקרובים, אם אותו כוח יתורגם לכוח פוליטי פרלמנטרי ואת מי הוא יכלול.

גם עמי וטורי מכוח לעובדים כתב הבוקר: "קיוויתי שהשלב שבו ארגוני השטח הסוציאליסטים וארגוני העובדים יצטרכו לקחת אחריות ולהקים באופן רשמי כוח סוציאליסטי- דמוקרטי יהודי ערבי ועממי, יגיע יותר מאוחר. אך נראה שהמועד הוא עכשיו״.

למרות שמוקדם לדמיין איחוד כזה, אי אפשר לשים בצד את הנושא הציוני. מפלגות השמאל מרצ והעבודה מחויבות להגדרה הזו ואף גאות בה. מנגד, בשמאל הרדיקלי רואים בחיבור בין ״שמאל״ ל״ציוני״ פרדוקס. שהרי אי אפשר לדבר על שוויון אמיתי ושותפות מבלי לפרק את הפריבילגיות וזכות היתר שהציונות מקנה ליהודים בישראל.

יתכן כי עם תחושת החירום האמיתית הנוכחית, יוכל להיווצר לראשונה אי פעם איחוד בין מפלגות ציוניות ללא ציוניות. אך מהלך כזה יצטרך להתגבר על המכשול המדובר. לא ברור בכלל באיזו דרך. במובן הזה, השתחררות של המפלגות הציוניות מהצורך להוכיח שהן נאמנות ופטריוטיות כמו המכרז והימין עשויה לאפשר לבנות חיבורים חדשים, שיפעלו בכנסת ומחוצה לה.