בואו נדבר על עזה, על שדרות, ועל תמחור גזעני של דם

השיח התקשורתי בישראל כמעט אף פעם לא חורג מהתבנית הקבועה "פלסטינים ירו רקטות, צה"ל הגיב בהפצצות". זה לא מספיק. צריך לדבר על עזה ועל שדרות, על פחד ועל עוני, על יאוש וגם על תקווה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בואו נדבר על עזה. בואו נדבר על רצועה קטנה של אדמה שאולי אלוהים לא שכח, אבל אנחנו בהחלט מנסים לשכוח. בואו נדבר על האוכלוסיה הצפופה ביותר בעולם, או שליתר דיוק צריך להגיד המצופפת ביותר בעולם, כי עד 1948 רובם חיו ביאפא, בביר א-סבעא, ובמאות כפרים קטנים שנמחקו מאז ולא הותירו מהם זכר. בואו נדבר על מה זה אומר לחיות בכלא הפתוח הגדול בעולם, בואו נדבר על מיליון וחצי בני אדם שממשלה זרה שולטת על האוויר, היבשה והים שלהם, מחליטה מתי יקבלו תרופות, מלט, חשמל, כוסברה, ומתי לא. בואו נדבר על בני אדם שהממשלה שלנו רוצה שנאמין שאנחנו לא כובשים אותם, אבל שומרת לעצמה את הזכות לשלוט על כל הגבולות, היבשתיים, הימיים והאוויריים שלהם, ולהעניש אותם קולקטיבית בהתאם לגחמותיה.

ובואו נדבר על שדרות. מעברה, שזה שם יפה למחנה פליטים, שהפכה ל"עיירת פיתוח", שזה שם יפה לפריפריה מוזנחת ומקופחת, שהפכה ל"קו עימות", שזה שם יפה ללזרוק את המזרחים לסְפַר שבין האשכנזים לערבים, קטגוריית ביניים רעיונית בין לאומיות ציונית ואתניות מזרח תיכונית, שנהפכה לחוצץ פיזי "ביננו" לבין "האוייב", ולמטרה נוחה להתקפות הנואשות מהצד השני, בדיוק כמו מוסררה לפניה. בואו נשאל למה שלוש עשרה שנים של הפצצות נגד אזרחים בשדרות לא הזיזו לממשלה שלנו כמו שני טילים על המרכז.

> קולות מהדרום: תחושה של ערב מלחמה

שדרות (ויקימדיה)

שדרות (ויקימדיה)

בואו נדבר על תמחור גזעני של דם. כי בשוק הדמים הציוני, הדם הזול ביותר הוא הדם הערבי. אותו אפשר לשפוך כמו מים, להפציץ, לירות, לגדר, לחנוק, לשרוף בעזרת בנזין או זרחן לבן. דם זול פחות, אבל עדיין די זול, הוא הדם של כל מי שלא הצליח להתברג למועדון האקסקלוסיבי של "מלח הארץ", מזרחים, אתיופים, רוסים, אנשים שנוסעים באוטובוסים וגרים בדירות עמידר שחלקן מסוכנות גם אם הן לא ממוקמות בטווח הרקטות. ואז נדבר על דם יקר. דם שדורש נקמה. דמם של מי שמותם הוא סיבה לאבל לאומי, מי שנולדו לא רק יהודים, אלא יהודים מהסוג הנכון, מהצבע הנכון, מהמקום הנכון.

ובואו נדבר על זה שהתמחור הגזעני הזה פועל על כל היהודים, גם המודעים והנאורים והשמאלנים ביותר. כי פצוע יהודי בהפגנה נגד הגדר ילכד אותנו במופע סולידריות שאלפי פצועים ועשרים הרוגים פלסטינים לא סחטו מאיתנו. ואם השמאל היה מגיב באותה הצורה שבה הגיב לחדשות על מות שלושת הנערים המתנחלים, לחדשות על כל אחד מ-1,520 הילדים הפלסטינים שישראל רצחה מאז שנת 2000, הוא ודאי היה כבר טובע למוות בצער והודעות הגינוי הנחרצות של עצמו.

> עברתי כבר מתקפות ישראליות, אבל מתקפה ברמדאן זה חדש

בואו נדבר על פחד. בואו נדבר על ילדים שבוכים מאזעקות ורצים למצוא מרחב מוגן תוך 15 שניות, ובואו נדבר על ילדים שבוכים כשהבית שלהם מתנדנד כמו מטוטלת שאיבדה שליטה מעוצמת ההפגזות ואין שום מרחב מוגן לברוח אליו. ובואו נדבר על 350 ילדים וילדות שכבר לא בוכים ולא צוחקים ולא משחקים ולא גדלים כי הם התפוצצו לחתיכות או נשרפו חיים או נקברו תחת הריסות בתיהם יחד עם כל המשפחה שלהם בטבח שנהוג לכנות כאן "מבצע עופרת יצוקה".

בואו נדבר על עוני. בואו נדבר על אוכלוסייה שחיה בחסדי סיוע הומניטרי בינלאומי, בואו נדבר על 60% אבטלה ועל הפסקות חשמל ועל זקנים וילדים שמתים בגלל מערכת בריאות קורסת, מוות לא פוטוגני או דרמטי, כזה שלא נספר בדו"חות. בואו נדבר על הנמל, שדה התעופה, מפעלי המלט, ותחנת הכח שישראל הפציצה כדי לדאוג לייצר את העוני המחניק הזה. ובואו נדבר על שר כלכלה שמזיין את השכל על כמה הוא אח של כולם, אבל הוא לא אח מספיק כדי להציל את מפעל נגב טקסטיל מסגירה, ועל אמהות שילדיהן לא צריכים ללכת לבית הספר כשהקסאמים נופלים, אבל הן כן צריכות ללכת לעבודה, ואף אחד לא יחזיר להן את המשכורת על הימים שהחסירו.

בואו נדבר על יאוש. יאוש של עם כבוש שנתון במצור ולא רואה שום דרך להשמיע את קולו בעולם שלא רוצה לשמוע, חוץ מלירות רקטות קצרות טווח על שכניו בצד השני של הגדר. ועל היאוש של השכנים שחיים כבר שלוש עשרה שנים עם הרקטות והאזעקות ויודעים שלאף אחד גם לא אכפת מהם. בואו נדבר על ראש העיר אלון דוידי, פולש אשכנזי בן גרעין שנשלח לפריפריה כדי להאיר אותה באורו הנפלא והחיוור, שבמקום לייצג את האינטרסים של תושבי עירו, מנצל את יאושם כדי ליישר קו עם מכונת המלחמה והטבח הישראלית ולדרוש עוד דם זול מהצד השני, בזמן שהדבר האחרון שרוב תושבי שדרות היו רוצים עכשיו הוא להיות מוקרבים בשם עוד סבב של הסלמה.

ואז, בואו נדבר על תקווה. בואו נדבר על לשבור את המצור הבלתי חוקי ובכך להפסיק את ירי הרקטות. בואו נדבר על שפה משותפת, על מאבק משותף, על חיים משותפים, על מדינה שלא מבקשת למחוק את הערבי מעל פני האדמה, ולכן גם לא צריכה למחוק את זכר התרבות הערבית של היהודים המזרחים. בואו נדבר על היום שאחרי הכיבוש והמצור והשנאה והרעב וההשפלה, בואו נדבר על צדק לעזה ועל צדק לשדרות, שלא באים אחד על חשבון השני. בואו נשבור את המצור, האדישות והגזענות, ונחליף אותם באנושיות.

פוסט זה פורסם גם באנגלית באתר 972+.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
נשיא ברזיל לשעבר, לולה דה סילבה, ב-2006 (צילום: Marcello Casal Jr/ABr)

נשיא ברזיל לשעבר, לולה דה סילבה, ב-2006 (צילום: Marcello Casal Jr/ABr)

ברזיל: הימין הקיצוני משתולל, אך השמאל מקבל תקווה חדשה

שחרורו של הנשיא לשעבר לולה דה סילבה מהכלא עד למיצוי הליכי הערעור בעניינו נותן זריקת מרץ לשמאל הברזילאי המשותק. האם זה מה שיציל את המדינה הגדולה והמשפיעה באמריקה הלטינית מאימת הניאו-פאשיזם?

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf