newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ישראל היא "דמוקרטיה מתגוננת"? די לשקר הציני הזה

השופטת, שאישרה את הרחקתו של פעיל זכויות אדם מישראל, התבססה על "זכותה של דמוקרטיה להגן על עצמה". אבל לטיעון הזה אין רגליים. ישראל היא לא דמוקרטיה והיא זו שמפעילה אלימות קבועה נגד מיליוני פלסטינים

מאת:

בלב פסק דינה של השופטת תמר בזק רפפורט, המאשר את הרחקתו מישראל של נציג HRW עומר שאקר, מונח שקר מתקרבן: ישראל כ"דמוקרטיה מתגוננת". השופטת, כמובן, לא המציאה דבר. היא רק פסעה בדרך שסללו לה חברי הכנסת שחוקקו, הפרקליטים שגיבו, ולבסוף שופטי בג"ץ שאישרו ופירשו. ובכל זאת, פסק הדין שכתבה הוא מסמך שראוי לקוראו, בבחינת צוהר הצופה אל פשיטת הרגל, המוסרנית והמתבכיינת, של ישראל 2019.

שניים הם דברי החקיקה עליהם מבוסס פסק הדין, כפי שכותבת השופטת: "חוק הכניסה לישראל מפנה להגדרת החרם על מדינת ישראל בחוק למניעת חרם, דבר המלמד על הזיקה בין שני דברי החקיקה המתבססים שניהם על דוקטרינת הדמוקרטיה המתגוננת וזכות המדינה להתגונן ולהגן על אזרחיה."

ומפני מה "מתגוננת" המדינה? מפני "חרם פוליטי-מדיני מטעם גורמים חוץ מדינתיים המבקשים לערער את יסודות קיומה של אותה מדינה בה מדובר".

אלא שישראל איננה דמוקרטיה, והיא אינה מתגוננת, והסיכון ליסודות קיומה נובע מהריקבון המוסרי שהיא שקועה בו. לא "מטעם גורמים חוץ מדינתיים".

ישראל איננה דמוקרטיה, בדיוק כפי שהבחירות מוקדם יותר החודש שבו והוכיחו. דמוקרטיה היא שלטון העם – לא שלטון עם אחד על עם אחר. כאשר מועצת יש"ע חגגה לאחרונה "למי מצביעים המתנחלים" היא הקפידה לחגוג את העובדה ש"גם התושבים ביהודה, שומרון ובקעת הירדן שלשלו את מעטפות הבחירה שלהם לקלפיות המוצבות ביישובים". אבל לא "התושבים" שלשלו את מעטפותיהם – אלא רק אזרחים יהודים. מיליוני תושבים, נתינים, לא-אזרחים פלסטינים – שאותו שלטון מכריע גם את חייהם שלהם – אינם מצביעים. את אלו איש אינו סופר. לכנות זאת "דמוקרטיה", זהו כזב תלוש מהמציאות.

וישראל אינה מתגוננת. כמה אטימות לב וציניות צריך כדי לכנות את האלימות הקבועה שהיא נוקטת נגד הפלסטינים שבחייהם היא שולטת "התגוננות"? ישראל לא מתגוננת כאשר חייליה הורגים נערים פלסטינים בירי ממרחק בעזה ובגדה. ישראל לא מתגוננת כאשר היא הורסת בתים של פלסטינים בתירוצים של "אכיפת החוק", לאחר שהקפידה לייצר עבורם מציאות שבה קבלת היתר בנייה היא אפשרות דמיונית בלבד. ישראל לא מתגוננת כאשר מתנחליה, בשיתוף הצבא, פושטים על כפרים פלסטינים בגדה. ישראל לא מתגוננת כאשר היא מנהלת מבחוץ את הכלא הפתוח הגדול בעולם – רצועת עזה. וישראל לא מתגוננת כאשר היא שולטת, בשרירותיות מוחלטת, בכל היבט של חיי הפלסטינים. שליטה, נישול, אלימות ועריצות אינם "התגוננות": הם תוקפנות מאורגנת ומתמשכת.

שליטה מוחלטת בעם אחר היא לא התגוננות. זו תוקפנות מאורגנת. פלסטינים במחסום קלנדיה (יונתן זינדל/ פלאש90)

שליטה מוחלטת בעם אחר היא לא התגוננות. זו תוקפנות מאורגנת. פלסטינים במחסום קלנדיה (יונתן זינדל/ פלאש90)

"דוקטרינת הדמוקרטיה המתגוננת" היא שקר, חף מכל יושרה אינטלקטואלית. לישראל יש פרויקט לאומי אלים, רחב היקף. המדינה לא רק מבקשת להגן על הפרויקט העריץ הזה מפני ביקורת אפקטיבית, היא גם אינה מוכנה לשלם שום מחיר על טיפוחו. את המחיר אנחנו משאירים לפלסטינים: זו נחלתם הבלעדית. כדי להשיג זאת, המדינה לא רק מנהלת משטר עריץ מעברו השני של הקו הירוק, היא גם מחוקקת חוקים עריצים מהעבר הזה. אין לחוקים הללו תוקף מוסרי, ובינם ובין "דמוקרטיה מתגוננת" אין ולא כלום. אבל ישראל מבינה שמבחינה תעמולתית, משתלם להוסיף ולאחוז במותג "דמוקרטיה", שכן הוא מביא, מצידו, רווחים כלכליים, דיפלומטיים ותדמיתיים שמנים. מותג זה מאפשר לדחות בקלות את ההשוואה של ישראל למדינות כמו קובה, צפון קוריאה, סודאן, איראן או ונצואלה, שגם הן מונעות גישה לצוות HRW.

פסק הדין של שופטת בית המשפט המחוזי אינו מסמך משפטי. הוא מסמך תעמולתי, הנסמך על מסמכים תעמולתיים קודמים בדמות פסקי דין של בג"ץ. זה לא משפט ולא צדק. זו "הסברה".

ולכן שננו מעתה: ישראל היא דמוקרטיה. מתגוננת. אנחנו הקורבנות. החרם מבקש להשמידנו. האירופאים אנטישמים. הפלסטינים טרוריסטים. השמאלנים בוגדים. אין כיבוש. החלטת שר הפנים סבירה בנסיבות העניין. על העותר לעזוב את ישראל. מי הבא בתור?

חגי אלעד הוא מנכ"ל בצלם

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf