newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מאות מפגינים בת"א בציון שנה להרג המפגינים ביום הנכבה

"תושבי עזה יצאו להפגין כדי להגיד 'לא' למוות איטי", אמר אחמד אבו רתימה, ממארגני צעדת השיבה, במסר שהועבר למפגינים. קבוצת מפגינים קראו להחרים את האירוויזיון "המנציח את הכיבוש".

מאת:

 

מאות מפגינים צעדו במרכז תל אביב לציון שנה להפגנת יום הנכבה בעזה שבמהלכה הרגו חיילים ישראלים 64 מפגינים פלסטינים. המפגינים קראו "להסיר את המצור" על עזה ו"בעזה ושדרות אנשים רוצים לחיות".

בעוד מרבית המפגינים לא התייחסו ישירות לתחרות האירווזיון, קבוצת אקטיביסטים עצמאית צעדה עם שלטים צבעוניים באנגלית שעליהם נכתב "החרימו את האירווזיון", "שירים ונצנצים לא יכולים לכסות על מולדת כבושה" ו"אנחנו מעיזים לחלום על סיום אפרטהייד", התייחסות לסיסמת האירוויזיון השנה – "העזו לחלום". השלטים האלה עוררו את מרבית תשומת הלב של צלמי העיתונות הזרים הרבים שהגיעו לסקר את ההפגנה.

כזכור, בשנה שעברה, שעות ספורות לאחר הירי במפגינים בעזה, התקיימו בכיכר רבין בתל אביב חגיגות הזכייה של נטע ברזילי באירוויזיון בהשתתפות עשרות אלפי אנשים.

"אנחנו מעיזים לחלום על סיום האפטהייד". מפגינים בתל אביב בציון שנה להרג 64 המפגינים בעזה (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

"אנחנו מעיזים לחלום על סיום האפטהייד". מפגינים בתל אביב בציון שנה להרג 64 המפגינים בעזה (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

ההפגנה – שבה השתתפו בין השאר חברי הכנסת אימן עודה, עידה תומא, עופר כסיף ויוסף ג'ברין, כולם מחד"ש – צעדה מכיכר הבימה לגן מאיר. בסיום הצעדה הוקרן על מסך מסר ממארגן צעדות השיבה בעזה, אחמד אבו רתימה. "אני פונה אליכם מעזה, היכן ש-2.2 מיליון פלסטינים חיים באחד האזורים הצפופים בעולם", אמר אבו רתימה במסר למפגינים. "כשתושבי עזה החליטו להשתתף בצעדת השיבה, הם רצו להעביר מסר שהם רוצים לחיות בכבוד. הם רצו לומר 'לא' למוות איטי. הם רצו לומר שמגיע להם לחיות חיים נורמליים כמו שאר העמים. באמצעות צעדת השיבה, ביקשנו לדפוק על דלתות בית הכלא ולתת לקול שלנו להישמע ברחבי העולם. לא היינו חמושים. הנשק היחיד שלנו היה האמונה שלנו בזכויותינו. מעולם לא הצבנו שום איום על החיילים הישראליים".

אבו רתימה, שפרסם את דבריו גם ב"שיחה מקומית", הביע תקווה לעתיד משותף. "במשך 70 שנה הפלסטינים נאבקים למען חופש, חיים בכבוד וזכויות אדם", אמר. "איננו יכולים להעלות על הדעת שהכיבוש והאפליה יימשכו לנצח. אנחנו נאבקים לשחרר את העם שלנו, העם הפלסטיני, מכיבוש וסבל, ובה בעת אנו נאבקים לשחרר את הישראלים מפחד וחומות. זהו המאבק המשותף שלנו. הבה נעמוד בצד הנכון של ההיסטוריה".

שחף ויסבין, ששותפה לארגון שורת פעילויות נגד תחרות האירוויזין, אמרה שקיומה בישראל "תורם להסברה, ומנציח ישירות את הכיבוש. הם מנסים להסתיר את הכיבוש בעזרת נצנצים וצבע. למרות התדמית שישראל מציגה, חשוב לזכור שישראל משתמשת בזהות המינית של פלסטינים כדי לסחוט להט"בים והופכת את החיים של כל הפלסטינים לבלתי נסבלים".

בהפגנה נשאו דברים גם ד״ר יעלה רענן וע׳דיר האני, תושבות הדרום. "הכיבוש מטיל על ישראל אחריות כלפי שני מיליון התושבים החיים בעזה", אמרו האני ורענן. "למרות זאת, דיון רציני בנושאים אלה כמעט ולא עלה במערכת הבחירות האחרונה, ולא עולה באופן רציני בשיח הציבורי בישראל. תושבי הדרום הם הנפגעים העיקריים ממדיניות ההזנחה והעיוורון של ממשלת ישראל. זאת כאשר ידוע לכל, שאם ברצונם של מקבלי ההחלטות בישראל להידבר עם חמאס ולהגיע להסכמים, הדבר אפשרי".

קריאות להסיר את המצור על עזה ולהחרים את האירווייון. המפגינים הערב בתל אביב (צילומים: אורן זיו / אקטטיבסטילס)

קריאות להסיר את המצור על עזה ולהחרים את האירווייון. המפגינים הערב בתל אביב (צילומים: אורן זיו / אקטטיבסטילס)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf