newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"עיתונאים בשטחים הפכו למטרות לגיטימיות בעיני הצבא"

אחרי שטענה ששני צלמים "הובילו התפרעות" בכפר נבי סלאח ולכן הותקפו, חזרה בה המדינה ושילמה להם פיצויים במסגרת הסכם פשרה. לטענות נגד העיתונאים לא היה גיבוי, אומר עו"ד איתי מק. האירוע פורסם לראשונה ב"שיחה מקומית"

מאת:

המדינה תפצה שני צלמי עיתונות, שהותקפו על ידי חיילים בכפר נבי סאלח בגדה המערבית, זאת לאחר שחזרה בה מהטענה שהצלמים הובילו את ההתפרעות במקום. תיעוד ההתקפה על הצלמים פורסם לראשונה ב"שיחה מקומית".

התקרית התרחשה באפריל 2015 במהלך הפגנה בכפר נבי סאלח שליד רמאללה. תושבי נבי סלאח הפגינו מדי יום שישי נגד ההשתלטות של מתנחלים מהתנחלות חלמיש הסמוכה על המעיין של הכפר. באותו יום, הגיעו שני הצלמים – חיים שוורצנברג, צלם עצמאי ישראלי, ועבאס מומני, צלם פלסטיני העובד עם סוכנות הידיעות הצרפתית  – יחד עם צלמים נוספים לכסות את ההפגנה.

לקראת שעות הצהריים, החלו חיילים לרוץ לעבר צעירים פלסטינים שהפגינו על גבעה ליד הכפר. הצעירים הפלסטינים נסוגו לעבר הכפר, בעוד הצלמים נשארו במקום והסתתרו מאחורי סלע גדול.

דובר צה"ל טען בהתחלה שהחיילים הפעילו "כוח סביר". אירוע התקיפה בנבי סלאח באפריל 2015 (מתוך וידיאו, צילום מיקי קרצמן)

דובר צה"ל טען בהתחלה שהחיילים הפעילו "כוח סביר". אירוע התקיפה בנבי סלאח באפריל 2015 (מתוך וידיאו, צילום מיקי קרצמן)

בווידאו שצילם הצלם מיקי קרצמן, ופורסם בזמנו לראשונה ב"שיחה מקומית" ניתן לראות קצין זורק אבנים על שוורצנברג, בעוד שוורצנברג מנסה לעזוב את האזור על פי הוראות החיילים. לאחר ששוורצנברג התרחק, רץ אחריו הקצין ודחף אותו ארצה. כששוורצנברג קם וניסה שוב להתרחק, הקצין זרק אבן נוספת עליו ועל מומני, הצלם הפלסטיני שהיה לידו. חייל אחר תועד בועט בראשו של מומני ודוחף אותו.

בדובר צה"לֹ טענו תחילה שהעיתונאים היו חלק מ"התפרעות אלימה ובלתי חוקית שנערכה על ידי כ-70 פלסטינים וכלי תקשורת" ושהחיילים הגיבו ב"הפעלת כוח סביר". רק לאחר שצפו בווידאו, אמרו אז בדובר צה״ל שהאירוע ייחקר.

באמצעות עו"ד איתי מק, הגישו שני הצלמים תביעת נזיקין בסך 100,000 שקל נגד המדינה. בתשובתה לבית המשפט, חזרה המדינה על הטענות של דובר צה"ל בדבר מעורבות הצלמים ב"התפרעות". "התובעים (שוורצנברג ומומני – א.ז.) עצמם היו חלק בלתי נפרד מההתפרעות הקשה  – נאמר בתגובת המדינה לבית המשפט – ניסו לסכל את פעילות כוחות הביטחון, גידפו את הלוחמים, הפצירו במתפרעים לצאת מהכפר, חשפו את מיקום הכוח ואף כיוונו את המתפרעים לפגוע בלוחמים ובשום פנים ואופן לא עסקו אך ורק בתיעוד".

אלימות נגד עיתונאים בשטחים הפכה דבר שכיח. חייל מול צלם בנבי סלאח (צילום: אחדמ אל-באז / אקטיבסטילס)

אלימות נגד עיתונאים בשטחים הפכה דבר שכיח. חייל מול צלם בנבי סלאח (צילום: אחדמ אל-באז / אקטיבסטילס)

המדינה דבקה בקו ההגנה הזה גם במהלך הדיונים בבית המשפט, אף ששניים מהחיילים שתועדו תוקפים את הצלמים הועמדו לדין משמעתי ואף נענשו זמן קצר לאחר האירוע. בדיון ההוכחות, הציגו הקצין והחייל שתועדו באירוע גרסאות לא מסודרות, שסתרו את התיעוד המצולם.

אולם בהסכם הפשרה, שקיבל אתמול (שלישי) תוקף של פסק דין, חזרה בה המדינה מהטענה הזו. המדינה הסכימה לשלם לשניהם יחד פיצוי של 9300 שקל , "מבלי שהנתבעת (המדינה – א.ז.) עומדת על הטענה כי התובעים (שוורצברג ומומני – א.ז) הובילו את ההתפרעות באירועים", כפי שנכתב בהסכם הפשרה.

"מה שהיה מיוחד בתיק הזה הוא שהמדינה הרחיקה לכת וטענה שהצלמים הובילו את התפרעות, והטענה הזו לא גובתה בשום דבר", אמר ל"שיחה מקומית" עו"ד מק. למרות שלמדינה לא היו הוכחות "לטענות הקיצוניות" שלה, אמר מק, היא בחרה להמשיך את ההליך. "עצם זה שהמדינה בחרה לנהל את התיק לאורך תקופה כל כך ממושכת עם שלושה דיונים, דיון הוכחות ועדים  – מראה שזו המדיניות שלה".

מק אומר כי תוצאת המשפט "לא מעודדת. יש בעיה ביחס של הצבא לעיתונאים. אם בעבר נזהרו מלפגוע בהם, כשהשיקול היה התדמית של מדינת ישראל והצבא, היום העיתונאים, במיוחד הפלסטינים, גם כאלה שעובדים עבור סוכנויות זרות, הפכו למטרות לגיטימיות".

עו"ד מק מנהל בימים אלה עוד כמה תביעות של צלמים פלסטינים שנפגעו או הותקפו על ידי הצבא במהלך עבודתם.  מק טוען שכל עוד ארגוני העיתונאים בארץ ובעולם לא יפעלו למען הצלמים הפלסטינים, "הם ימשיכו להיות מטרה לתקיפה ולפגיעה מצד חיילים. לצערי ארגוני העיתונאים לא מתעניינים בהגנה על ציודם, גופם ואף חייהם של העיתונאים בגדה המערבית".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

המהפכה החינוכית שהקדימה את זמנה

כבר ב-1774 הבינו בחבר העמים של פולין וליטא ש"אין לכפות משמעת באמצעות פחד, אלא באמצעות מנהיגות והבנה", שהכיתות צריכות להיות מעוצבות "כך שהילד לא יראה את בית הספר כבית סוהר", ושרק הממסד האזרחי יכול להניב חינוך אוניברסלי שוויוני וחופשי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf