חיבור של מרצ לעבודה הוא יריקה בפרצוף הערבים שהצביעו לה

בשנים האחרונות מפלגת העבודה התרחקה מהמושגים "התנגדות לכיבוש" ואפילו "שמאל". מרצ שמרה עליהם. לכן התחברות של מרצ לעבודה פירושה זניחה רעיון השותפות היהודית-ערבית ועלול להביא לפרישה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

קו פרשת המים שמולו עומדת מרצ מעולם לא היה ברור כמו היום.

מצד אחד של הקו ניצבת מפלגת העבודה, שחבירה אליה תסמן "התמרכזות" של מרצ וזניחה או עמעום של ערכים שמרצ מניפה בגאון כבר שנים רבות. המאבק בכיבוש והחיים המשותפים בין יהודים לערבים – הנושאים המרכזיים של מרצ – יירדו לחצי התורן. איחוד שכזה בין מרצ לעבודה ילמד כי תהליך ה"הליכה ימינה" בחברה הישראלית לא פסח על מרצ, גם אם אצלנו הוא מופיע בצורה עדינה יותר.

כבר שנים ארוכות שאנשי מפלגת העבודה אינם מעיזים לומר את המילה הגסה "כיבוש", אינם מופיעים בהפגנות נגד הכיבוש ואינם נותנים את תמיכתם לארגוני השלום וזכויות האדם. דוגמה לכך ניתן לראות בהתבטאות של איציק שמולי, מבכירי המפלגה, ומי שמועמד להנהיג אותה בשנים הקרובות, נגד ארגון "שוברים שתיקה", שאמר כי מדובר ב"ארגון נאלח שמקדם אג'נדה בדרכים של שקר ועלילה בזדון". שלי יחימוביץ אמרה בזמנו כי "לכנות את העבודה כשמאל זה עוול היסטורי", ותמכה בהתנחלות אריאל. ניתן להוסיף גם את דבריו של יו"ר המפלגה הנוכחי, אבי גבאי, נגד פינוי התנחלויות ולפיהם אין חובה לפנות התנחלויות כחלק מהסכם השלום עם הפלסטינים. חשוב להזכיר את יחסו הגזעני והדוחה כנגד זוהיר בהלול, שנזרק מהמפלגה בבושת פנים.

אם שותפות יהודית-ערבית היא המטרה, הליכה עם העבודה היא לא הפתרון. יו"ר מרצ תמר זנדברג עם ח"כ עיסאווי פריג' (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

אם שותפות יהודית-ערבית היא המטרה, הליכה עם העבודה היא לא הפתרון. יו"ר מרצ תמר זנדברג עם ח"כ עיסאווי פריג' (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

מן העבר השני של קו פרשת המים ניצבת לה השותפות הפוליטית היהודית-ערבית. לשותפות זו שתי צורות מרכזיות, הראשונה היא הפיכתה של מרצ למפלגה יהודית-ערבית, כזו המקיימת שוויון מלא בין אזרחיה היהודים והערבים. שוויון כזה צריך להתבטא, בין השאר, בייצוג שווה ברשימה לכנסת ובמוסדות המפלגה, כמו גם ייצוג שווה לשפה הערבית מול השפה העברית בפרסומים ובהתנהלות המפלגה. האפשרות הנוספת היא ריצה משותפת עם המפלגות הערביות, או עם חלק מהן, כחלק מגוש שמאל יהודי-ערבי. שותפות זו קיבלה ביטוי בתמיכה הרחבה, שקיבל הפורום היהודי-ערבי במרצ, כפי שפורסם כאן.

התחושה היתה כי תוצאות הבחירות האחרונות גרמו להבנה במרצ באופן כללי, ואצל היו"ר תמר זנדברג בפרט, כי הכיוון הנכון ללכת אליו הוא השותפות היהודית-ערבית. זנדברג התבטאה בצורה חד משמעית בעד שותפות זו, אם בהתעקשותה על נוכחותו של יו"ר חד"ש-תע"ל, איימן עודה, בהפגנת האופוזיציה האחרונה, ואם בהצהרות חוזרות ונשנות על המחויבות שלה לקידום השותפות היהודית-ערבית.

אולם אי אפשר שלא להבחין בפליקלק לאחור שביצעה זנדברג בימים האחרונים. מאז החליטה הכנסת על פיזורה, מצהירה זנדברג, תחת כל עץ רענן, כי פניה לריצה משותפת עם מפלגת העבודה, כלומר עם אותה מפלגה שכבר מזמן אינה שייכת לשמאל הישראלי. בהצהרות האלה זונחת זנדברג את השותפות היהודית-ערבית ובעצם יורקת על רבע ממצביעי מרצ, אזרחים ערבים שהצביעו למפלגה בבחירות באפריל. בבחינת הערבי עשה את שלו, הערבי יכול ללכת. זנדברג בוחרת ללכת אל הקל והפשוט, חיבור בין שתי מפלגות יהודיות, חיבור שעסקני שתי המפלגות יידעו לתפור היטב לצורכיהם. בזחילה אל מפלגת העבודה מראה זנדברג כי לא היה ממש בהצהרותיה על שותפות יהודית-ערבית.

ייתכן שאין מנוס. ייתכן שהעמידה על קו פרשת המים הנוכחי מסמנת גם את פירוקה של מרצ. הקבוצה, שכה רוצה בחיבור עם מפלגת העבודה, תלך לה לחיבור זה (בעיקר אנשי מפ"ם ההיסטורית), ואילו הקבוצה הרוצה בשותפות היהודית-ערבית תלך לה לכיוון השני. דבר אחד ברור לי: אם אכן מרצ תתחבר עם מפלגת העבודה, תהיה פרישה המונית ממרצ של אזרחים יהודים וערבים שלא יסכימו ערכית לעם החיבור זה.

הצעד המנהיגותי המתבקש כעת הוא לנסות ולמצות עד תום את החיבור הפוליטי היהודי-ערבי, תהיה הקונסטלציה אשר תהיה. על מנהיגים פוליטיים להקשיב לרחשי ציבור בוחריהם, אבל לא פחות מכך, גם להתוות דרך, לסמן כיוון, גם אם הדבר כרוך בנטילת סיכון פוליטי. מנהיג או מנהיגה הם מי שהולכים לפני המחנה, ואומרים לו "אחריי". בעת הזו המחנה היהודי-ערבי זקוק למנהיגים מהסוג הזה, מנהיגים המעודדים את שילוב הכוחות הערבי-יהודי, ובעיקר מנהיגים המסוגלים לעשות זאת.

ניר אבישי כהן, חבר הנהלת מרצ, ויו"ר פורום מרצ לקידום שותפות פוליטית יהודית-ערבית.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
נשיא מתרים לשעבר מוחמד מורסי (צילום: Wilson Dias/ABr, ויקימדיה, CC BY 3.0 BR)

ישראל הרשמית התעלמה ממותו באופן כמעט מוחלט. נשיא מצרים לשעבר מוחמד מורסי (צילום: Wilson Dias/ABr, ויקימדיה, CC BY 3.0 BR)

מותו של מורסי: ישראל מעדיפה מזרח תיכון לא דמוקרטי

ישראל לא תזיל דמעה על מותו של מורסי כפי שלא הצטערה על מותה של הדמוקרטיה שביקש העם המצרי לכונן. יש לה אינטרס להמשיך לשאת את תואר "הדמוקרטיה היחידה במזה"ת", המספק לה כסות לכל מדיניות פושעת ולשת"פ עם שליטים אנטי-דמוקרטיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf