הסופרג'יסטית הסעודית שבקשה להקים מקלט לנשים מואשמת בטרור

החודש לפני 106 שנים, ב-4 ביוני 1913 בשעה 15:10, בסיבוב האחרון של מירוץ הסוסים בדרבי באפסום, אמילי דייוויסון, מורה ופעילה מובילה בתנועה הסופרג'יסטית בבריטניה, השליכה את עצמה לרגלי סוסו של מלך בריטניה, ג'ורג' החמישי. ארבעה ימים מאוחר יותר היא מתה מפצעיה. דיקנסון נודעה כגיבורה, כסמל, ועל קברה נכתב המוטו: "מעשים, לא מילים".

כשאנו חושבות על הסופרג'יסטיות, הנשים שנאבקו למען זכות הצבעה שווה לגברים, לרוב עולה בעיני רוחנו דמות כמו אמילי דייוויסון – אישה לבנה פריבילגית ואירופאית. היום אציג בפניכן זן אחר של סופרג'יסטית – אישה מוסלמית מערב הסעודית. גם היא עשויה לשלם בחייה על מאבקה.

לוג'יין אל-הד'לול (لجين الهذلول) היא לא אישה סעודית "טיפוסית", כנועה עם בורקה, אלא גיבורה ומהפכנית שממשיכה את מסורת הסופרג'יסטיות ואת מאבקן למען זכויות נשים ומסרבת להיכנע. ב-2015 היא דורגה במקום השלישי ברשימת 100 הנשים הערביות המשפיעות בעולם, ולאחרונה נבחרה על ידי מגזין "טיים" האמריקאי לרשימת 100 המשפיעים שלו לשנת 2019. היא קיבלה תואר ד"ר של כבוד מטעם אוניברסיטת לובאן הבלגית ושמה הוצע לפרס נובל לשלום בשל המחיר הכבד שהיא משלמת בעקבות מאבקה. לפני חודש היא ציינה שנה בכלא הסעודי ובסוף החודש הבא (ב-31.7) תחגוג בכלא שינוי קידומת ל-30.

לוג'יין מעידה על עצמה שהיא נולדה לתוך זכויות יתר. "אני מודה שאני אישה פריבילגית בעלת זכויות משפחתיות ומעמדיות", כתבה, "אבל לא אשכח את הסבל של נערות ונשים שאין להן מרחב חירות כמו שיש לי, וחובתי לנצל את הפריבילגיות שלי כדי שכל הנשים בארצי יקבלו את זכויותיהן".

לוג'יין התחילה את מאבקיה בתחילת שנות העשרים לחייה, כשהעלתה לרשת כל יום סרטון ועודדה את הנשים הסעודיות נטולות הזהות להזדהות ברשתות החברתיות, כיוון שבעיניה זו הדרך "לייצר ולברוא את הזהות של האישה הסעודית". לאחר שממשלת סעודיה החליטה "להעניק אזרחות" לרובוטית שניחונה בבינה מלאכותית ועונה לשם סופיה באירוע שבו השתתפו גברים בלבד, הפיצו לוג'יין וחברותיה האשטאג "I Am Real" שמתח ביקורת חריפה על כך שלרובוטית בסעודיה יש זכויות יותר מאשר לנשים, שכן סופיה הגיעה לכנס בלי מלווה ובלי בורקה.

אף שכבר יצאה ללימודים בקנדה, לוג'יין החליטה לחזור ל"גוב האריות", לסעודיה, כדי להיאבק למען זכויות נשים, ובייחוד נשים לא פריבילגיות. היא הפיצה ברשת קמפיין שמטרתו להתיר לנשים לנהוג תחת הססמה: "אני נוהגת במכונית שלי כמו שאני מנהיגה את חיי". לוג'יין גילתה שהחוק בסעודיה אינו אוסר על נשים לנהוג, אלא פשוט מונע מהן לקבל רישיון נהיגה. מכיוון שלה כבר היה רישיון נהיגה, היא החליטה לנצל את הפרצה הזו בחוק. שבוע אחרי חתונתה, ב-1 בדצמבר 2014, ניסתה לוג'יין לחצות את מעבר הגבול מאיחוד האמירויות לערב הסעודית בעודה נוהגת במכוניתה, בלי ליווי של גבר ונעצרה. היא תיעדה את האירוע בסרטון, שהגיע לחמישה מיליון צפיות וזעזע את מדינות המפרץ והעולם הערבי כולו.

מתוך הקמפיין לשחרורה של לוג'יין אל-מד'לול:

Trudeau Government sells LAV-III combat vehicles to a country that tortures a UBC graduate because she campaigns on behalf of women's rights. https://t.co/ZexfLaphib @CanadaFP #SaudiArabia #LoujainAlHathloul #UBC

— Michael Byers (@michael_byers) 25 במאי 2019

אחרי שנעצרה, הואשמה לוג'יין בניסיון לערער את הממלכה, לערער את הביטחון הלאומי ולעקוף את המוסכמות הדתיות. בית המשפט שדן בעניינה הוסב לבית המשפט לענייני טרור. בזמן מעצרה, המעשה שלה זכה לתמיכה רבה, אבל לביקורת קשה. השמיצו אותה, את משפחתה ואת בעלה הטרי שכתב בטוויטר: "מתי יבינו שהיא לא חרפה, אלא הגאווה הכי גדולה שלי". לאחר 73 ימים שוחררה לוג'יין ללא משפט, לאחר שקיבלה "מחילה" מהנסיך מוחמד בן סולטן ולאחר שהתחייבה לא להתייחס לסוגיית "נהיגת הנשים" בסעודיה בשום מדיה.

ב-2015 הגישה לוג'יין מועמדות לבחירות לרשות מקומית, בבחירות הראשונות שהותר בהן לנשים להצביע, אבל מועמדותה סורבה.

בעלה, השחקן והקומיקאי פהד אל-בוטיירי, שהלוואי עלינו רבים כמוהו, הפיק סרטון ויראלי תחת הכותרת "No Woman No Drive" שנתן מבט קליל יותר על נושא האיסורים החלים על נשים בערב הסעודית. הוא עצמו העיד שמה שמשך אותו ללוג'יין זה "העוצמתיות והאיתנות שלה, היא עמדה כצוק איתן ויחיד מול ההתלהמות החברתית עליה ונלחמה לבדה למען אחיותיה ולמען חברה יותר טובה". נשים סעודיות התקיפו אותה וטענו שמעשיה פרובוקטיביים ולכן הביאו לעיכוב במתן אישור לנשים לנהוג (שניתן לבסוף ביוני 2018). "אני מנסה לייצג את זכויותיהן", הגיבה לוג'יין, "חלקן לא מאמינות שאלה הזכויות שלהן, הן מסרבות והודפות אותן. לדעתי הן כלואות בתוך התודעה החברתית או שהן מפחדות מחופש".

לוג'יין המשיכה למתוח את הגבולות ונגעה בטאבו שאסור לערער עליו בערב הסעודית – החופש של נשים להיות עצמאיות ומערכת האפוטרופסיות של גבר על אישה. היא כתבה מניפסט מדהים שמתחיל במילים "האישה הסעודית יולדת את הסוהר שלה". בספטמבר 2016, יחד עם 14,000 אחרים, חתמה לוג'יין על עצומה למלך סלמאן בקריאה לבטל את מערכת האפוטרופסות. כשנשאלה באחד הראיונות מאיפה לה החוצפה להביע בפומבי דעות המבהילות את החברה שלה, היא ענתה: "אני נבהלתי מכך שהדעות שלי מבהילות את החברה, אני לא מבינה מה מבהיל בדרישה של זכויות בסיסיות ושוויון. אני לא חושבת שהחברה נבהלה מהדעות שלי בגלל התוכן שלהן אלא נבהלה מכך שאישה מעזה להגיד את דעותיה השונות מהמקובל בעוצמה, בביטחון וברהיטות".

חלומה היה שנשים ממעמד נמוך ימצאו את הביטחון והשוויון במולדתן. לאחר שסעודיה הטילה מגבלות חדשות על עבודת נשים, היא כתבה בטוויטר "עוד ניסיון למנוע מנשים להתפרנס בכבוד, חושבים שכולם כמוהם, הכסף יוצא להם מהתחת". במקביל היא התחילה לעבוד על הקמת מקלט ראשון לנשים שסובלות מאלימות במשפחה בשם "אמינה" (בטוחה). זו היתה כנראה הסיבה למעצרה האלים במאי 2018, שבא לאחר התנכלויות בלתי פוסקות. לוג'יין נחטפה מאיחוד האמירויות, הועברה לסעודיה והוכנסה לכלא עם עוד פעילות ופעילים למען זכות האישה. שוב היא הואשמה בבגידה, בטרור והפעם, לצורך החידוש, הוסיפו את אשמת ריגול למען קטאר. בעלה נחטף מירדן, הובא לסעודיה, הוכרח להתגרש ממנה ומאז נעלמו עקבותיו.

מתוך קמפיין למען שחרורה של אל-מד'לול ולהגנה על זכויות האשה

#لجين_الهذلول #LoujainAlHathloul pic.twitter.com/yT9Gyz34Xr

— Omar (@Omar58713742) 14 ביוני 2019

אחיה וליד נשא נאום בקונגרס האמריקאי וסיפר שלוג'יין עוברת עינויים אכזריים – שוקים חשמליים, הטרדות מיניות, כפייה לאכול ברמדאן לאחר תחילת הצום והדמיות של טביעה. לאחר הנאום, הנשיא דונלד טראמפ הודיע שבדק את הנושא ונמצא שהכלא הסעודי עומד ב"סטנדרטים האנושיים".

לוג'יין מחכה למשפט שיכול להיגמר בהוצאתה להורג על ידי עריפת ראשה או למאסר של עשרים שנה לפחות. ארגון Human Rights Watch טען שמטרת המעצרים הוא הפחדה נגד כל מי שמביע ספקנות לגבי האג'נדה של נסיך הכתר מוחמד בן סלמאן. הנשיא מקרון הזכיר את לוג'יין בנאום האחרון שלו לכבוד יום האשה.

כשניסיתי לקרוא תיגר על המוסכמות בחברה הערבית, תמיד קינאתי בנשים הפריבילגיות הלבנות. חשבתי לעצמי שכשאישה פריבילגית רוצה לעשות שינוי בעולם, הוא קמה מהספה, שותה קפה ופשוט עושה. אישה פחות פריבילגית (שעונה לשם 'ערביה'), צריכה לדאוג לקום מהספה בצורה שמכבדת את החברה, ולפני הקפה לבקש אישור מהגברים המשמעותיים בחייה כדי שידעו אם היא הולכת להלבין את פניהם.

לוג'יין היא דוגמא למנהיגה משלנו. היא באה מחברה ששומרת על הגבר שחלילה לא ירגיש שמתחרים בו, ובכל זאת העזה לוותר על חיי העושר והשפע בקנדה ולחזור ל"ארץ השפחות" כדי לחתור שוב ושוב – בלי פחד, בחושך ובאפלה – אל הבלתי אפשרי ולדרוש זכויות לכל הנשים. אמילי נהרגה ורוכב הסוס שדרס אותה סיפר ש"פניה של האשה המסכנה רודפים אותו". הפנים האמיצות והלא-מתפשרות של לוג'יין ימשיכו לרדוף אותנו, אם לא נעשה למענה מעשה. מעשה, לא מילים, כפי שאמרה אמילי.

רוואן כעביה היא עמיתה במרכז מנדל למנהיגות בצפון.