newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"זה רק עניין של זמן, למרצ יהיה יו"ר משותף, יהודי-ערבי"

הבוחרים הערבים מוכנים לקבל את הציונות של מרצ, לשמאל היהודי המאבק נגד הדרת האזרחים הערבים ונגד הכיבוש חשוב יותר מכפייה דתית, ומרצ יכולה להיות החוט "שמחבר בין אחמד למשה". ראיון עם עיסאווי פריג' ומוסי רז שמאמינים שהתוו דרך חדשה למרצ ולשמאל

מאת:

עיסאווי פריג׳ ומוסי רז הסירו את המועמדות המשותפת וההיסטורית שלהם לראשות מרצ ימים ספורים אחרי שנולדה והחליטו לתמוך בתמר זנדברג לראשות המפלגה. אבל גם אחרי שהסירו את המועמדות, פריג' ורז משוכנעים שהדרך שהתוו תמשיך, וזה רק עניין של זמן עד שלמרצ יהיה יו"ר משותף, יהודי(ה)-ערבי(ה). והם גם בטוחים שהדרך הזו של מרצ לכיוון שותפות יהודית-ערבית תביא תוצאות בקלפי, וכוחה של מרצ ברחוב הערבי אפילו יגדל, למרות חזרתה הצפויה של הרשימה המשותפת.

"תרשום, מרצ תיקח יותר קולות, גם אם הרשימה המשותפת תוקם מחדש", אומר ח"כ פריג׳ בראיון משותף עם רז, שנערך בכפר קאסם, עירו של פריג'. "הציבור (הערבי – א.ז.) רוצה להיות חלק, אני מרגיש את זה. אני מסתובב, אני שואל ואני חי את זה. הקולות זרוקים ואנחנו צריכים ללקט אותם. הם (הבוחרים הערבים – א.ז.) רוצים להיות במשחק הפוליטי. הציבור הוא לא אותו ציבור. הוא משתנה. הוא הולך בכיוונים אחרים. מרצ יכולה להיות הבית".

לבוחרים הערבים לא אכפת אם מרצ ציונית או לא?

"על 90 אחוז מהערבים, הציונות של מוסי רז מקובלת. מוסי רז מקובל עלי, רוצה להיות שכן שלו. זהבה גלאון מקובלת עלי, תמר זנדברג מקובלת עלי, אני יכול לחיות בשלום עם הציונות שלהם".

שותפות היא צו השעה. זה מה שהבוחרים הערבים רוצים". עיסאווי פריג' ומוסי רז (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

שותפות היא צו השעה. זה מה שהבוחרים הערבים רוצים". עיסאווי פריג' ומוסי רז (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

כדי להבין את השינוי שחל במרצ, כדאי לחזור שנה אחורה, להקמת "הפורום לשותפות יהודית ערבית" במרצ. לאחר הבחירות באפריל שבהן המצביעים הערבים הצילו את מרצ ואפשרו לה לעבור את אחוז החסימה, הפורום קיבל תאוצה. לפגישת של ועדת ההיגוי בסוף אפריל הגיעו עשרות, בהם בכירים במפלגה, והחליטו לקדם סדר יום משותף. בשלב הראשון הם ביקשו לקדם החלטה לפיה לכל המוסדות הפנימיים במרצ ימונה יו"ר ערבי ויהודי, וכל המסמכים והפרסומים ייכתבו בשתי השפות. ההכרזה על בחירות 2019 מועד ב׳ נתנה אפשרות לחזון הזה להתממש מוקדם מהצפוי. לפני כשבועיים, הכריזו רז, שנשאר מחוץ לכנסת בבחירות באפריל, ופריג׳, שמכהן בכנסת מאז שנת 2013, שיתמודדו יחד על ראשות המפלגה.

טיבי אמר: מתאים לי, אבל לא לבד

איך החלה הריצה המשותפת שלכם?

פריג׳: "זה היה צריך לקרות לפני הרבה שנים, זה היה חזון וחלום עבורי אישית. כדי להיכנס לחברה הערבית, צריך לשדר שותפות אמיתית, לא עלה תאנה ולא טרמפיסטים. ישבתי עם אחמד טיבי והצעתי לו ריצה משותפת עם תמר. אחמד אמר 'מתאים לי, אבל לא לבד. דבר עם איימן׳. ישבתי עם איימן (עודה א.ז) והצעתי לו להיות יו״ר משותף יחד עם תמר, איימן אמר לי: 'רעיון טוב, אבל אני לא יכול להעביר את זה במוסדות של חד"ש'׳. אמרתי לעצמי שאם אף אחד לא רוצה, אני אעשה את זה".

אבל ישר ויתרתם על המועמדות. מה המסר?

פריג׳: "אנחנו עלינו על דרך, ואני אומר לך בוודאות: תוך שנה-שנתיים מרצ תשנה את התקנון לריצה משותפת, להנהגה דו-ראשית".

אבל איך הופכים את השותפות למצע פוליטי? איך מתגברים על הנושאים שבמחלוקת כמו זכות השיבה, חוק השבות, האם מרצ היא ציונית או לא?

רז: "במפלגה לא חייבים להסכים על הכל. מרצ אומרת שישראל היא מדינתו של העם היהודי, אבל גם מדינת כל אזרחיה. זה מה שהאו"ם החליט ב-1947 ואף אחד לא יכול לחלוק על זה. זכות השיבה? אני לא מכיר ויכוח. יש הסכמה שליהודים יש זכות שיבה למדינת למדינת ישראל, לפלסטינים למדינת פלסטין. רוב החברה הערבית והיהודית מסכימות על זה".

פריג׳: "אני מאמין שצריך להגיד את הדברים בשקיפות מוחלטת. ישראל היא הבית הלאומי של העם היהודי. הציבור הפלסטיני מודע שסוגיית הפליטים צריכה לבוא לפיתרון במדינה הפלסטינית העתידית. לכל הבעיות שמסביב צריך למצוא פתרון. השאלה אם לשני הציבורים יש רצון להיות ביחד. הבית הזה משותף. הממסד והשלטון אומר לערבים: 'אתם דיירים זמניים'. אבל החיים זה לא רק אוכל, זה כבוד. זה לחיות בבטחה ולהרגיש שאתה שייך למקום. כשהמטוס נוחת בנתב״ג, תהיה לך תחושה: חזרתי הביתה. הזהות האזרחית שמחברת בין כולם צריכה להיות בלב השיח הערבי-יהודי. ברגע שנכנסים לזהויות לאומניות, אנחנו מאבדים את עצמנו".

28 אחוז מהקולות של מרצ הגיעו מהמגזר הערבי. מטה מרצ בליל הבחירות באפריל 2019 (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

28 אחוז מהקולות של מרצ הגיעו מהמגזר הערבי. מטה מרצ בליל הבחירות באפריל 2019 (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

בבחירות הקרובות, את מרצ תוביל יהודיה או יהודי. גם ההצעה לחייב שכל הפרסומים של המפלגה יהיו בערבית ועברית עדיין לא עברה. אבל השיח היהודי-ערבי כבר נוכח. זנדברג כבר התחילה לפרסם פוסטים בשתי השפות בעמוד הפייסבוק שלה, וגם ניצן הורוביץ פונה לקהל המצביעים הערבי עם פוסטים בערבית. הבאנר וחלק גדול מהפוסטים בעמוד הרשמי של המפלגה מופיעים בשתי השפות.

קו ת"א-בני ברק מול קו ת"א-רמאללה

איך הנושא של השותפות הפך לנושא המוביל במרצ?

פריג׳: "זה צו השעה, נקודה. מרצ היום היא השערה, החוט הדק הזה, המקשר בין אחמד למשה.

"הציבור הערבי נוכח-נפקד. הוא רוצה להיות בפנים, וסוגרים בפניו את הדלת. הכנסת לא מונה 120 חברים. היא מונה 110 חברי כנסת. עשרה מחוץ לגדר. הציבור הערבי מתעקש להיות בפנים, מתעקש לקחת חלק. לא סתם אנשים באו והצביעו למרצ: הם רוצים סולם לרדת, משהו שאוכל מצפונית לחיות איתו ואני יכול להיות חלק ממנו".

רז: "בנושא השותפות הערבית-יהודית היו מספר דברים. הראשון הוא חוק הלאום. השני: בבחירות המקדימות, 40 אחוז מתוך חמשת הראשונים היו ערבים. התחנה הבאה היתה החיבוק שקיבלנו מהחברה הערבית בבחירות – 25-28 אחוז מהקולות (של מרצ – א.ז.) באו מהחברה הערבית. התחנה הבאה: בכנסת הנוכחית עיסאווי הוא אחד מארבעה ח"כים של מרצ, לא אחד מחמישה או אחד משישה, לא היה אף פעם ייצוג כזה. ואז באה המועמדות המשותפת שלנו, שהקפיצה את הנושא. תמר התייחסה בצורה מאוד יפה והולמת. לך לשלוש ההודעות שניצן (הורוביץ א.ז) הוציא ביום שבו הכריז על התמודדות ותראה מה הוא אומר יום או יומים אחרי, ותראה איזה שינוי דרמטי בניסוחים תוך יום אחד".

הבחירות לרשימת מרצ ייערכו הפעם בוועידה: ב-11 ביולי הצבעה על הרכב הרשימה, ולפני כן – ב-27 ביוני – בחירה בין זנדברג להורוביץ על ראשות המפלגה. רז ופריג׳ הודיעו שהם תומכים בזנדברג. גם עו"ד גבי לסקי הודיעה את תמיכתה בה. לתמיכה בגוש של זנדברג הצטרף לאחרונה יניב שגיא, מקום 12 ברשימה, איש התנועה הקיבוצית. שגיא הוא גם יו״ר גבעת חביבה, ומקדם בעצמו את נושא השותפות הערבית יהודית במפלגה. ח"כ אילן גילאון, ח"כ מיכל רוזין ועלי סלאלחה (מספר חמש ברשימה הנוכחית) הודיעו לעומת זאת שיתמכו במועמדותו של הורוביץ. רוזין אף ביקרה פומבית את זנדברג והאשימה אותה בכשלון בבחירות.

"המחנה נגד הכיבוש" תומך בזנדברג, אילן גלאון ומיכל רוזין תומכים בניצן הורוביץ. זנדברג בנאומה בעצרת במוזיאון תל אביב בחודש שעבר תומר ניוברג / פלאש 90)

"המחנה נגד הכיבוש" תומך בזנדברג, אילן גלאון ומיכל רוזין תומכים בניצן הורוביץ. זנדברג בנאומה בעצרת במוזיאון תל אביב בחודש שעבר תומר ניוברג / פלאש 90)

יחד עם לסקי ושגיא, אפשר לקרוא לכם "הגוש נגד הכיבוש"?

רז: "עמית סגל ציטט את ניצן שאמר 'אני בונה את מרצ על הקו תל אביב-בני ברק, תמר על הקו תל אביב- רמאללה', כאילו מי שמצביע ניצן הם אלו שרוצים להיאבק בכפייה הדתית ומי שמצביע לתמי הם אלה שרוצים להיאבק בכיבוש. הייתי מוסיף שאנחנו קו תל אביב-כפר קאסם או אום אל-פחם.

"לא שאנחנו לא רוצים להיאבק נגד הכפייה הדתית, אבל ברור מה העוול המרכזי. האפליה וההדרה של האזרחים הערבים היא העוול הכי גדול שמתרחש בתוך גבולות ישראל, והכיבוש הוא העוול הכי גדול שמתרחש תחת שליטה של מדינת ישראל. שמאל צריך קודם כל להדגיש את הדברים הללו.

"כל ארגון צריך ייחוד. אם אני שם בשער הבית את הכתובת ׳סוציאל דמוקרטיה׳, אין לי יחוד. אני סוציאל דמוקרט, אבל יש את מפלגת העבודה. אם אני שם בשער מאבק בכפייה הדתית, אין לי יחוד. יש את העבודה, את יש עתיד, כחול לבן. אם אני שם 'יהודית ערבית אמיתית', יש לי יחוד. ולא שכחתי שחד"ש רוצים להיות כאלה".

רז ופריג׳ עסוקים בימים אלה בטלפונים אישיים לחברים בוועידה בניסיון לשכנע אותם לתמוך בגוש שלהם, אך גם הם מודעים שיש הרבה חברי ועידה עצמאיים שלא מחויבים לאף אחד מהגושים.

נראה איחוד של מרצ עם העבודה או עם מפלגות אחרות?

רז: "אני בעד חיבורים מהעבודה עד חד״שתע״ל. כל ארבע המפלגות (העבודה, חד״ש, תע״ל ומרצ א.ז) – כולן מפלרטטות עם אחוז החסימה, אם להיות ישירים עם עצמנו. לכן אני בעד חיבור. אם החיבור בלתי אפשרי, אז סדר העדיפויות זה קודם כל לחתור לשיתוף פעולה יהודי-ערבי ורק בעדיפות אחרונה מפלגת העבודה. אבל כמובן, זה מותנה. אני לא יכול להיות עם מפלגה שרוצה לצרף חברת כנסת שלא הצביעה נגד חוק הלאום (אורלי לוי אבוקסיס א.ז). מבחינתי זה בלתי אפשרי. אם היא שם, אני לא בא, מצטער. זה חייב להיות מוגדר. אותו דבר, יש לנו בעיה בנושא הלהט״בי, עם אלה שלא התייצבו לצידם במפלגות הערביות".

פריג׳: "הכל אפשרי, מבחינתי. אם המשותפת תסכים לקווים האדומים של מרצ, אנחנו נהיה שם, כנ״ל עם העבודה. עם אהוד ברק אני לא אהיה. אבל עם מירב מיכאלי, אני יכול להיות".

 זכויות אדם הן לא כביש חד-סטרי

הזכרת קווים אדומים, למה הכוונה?

פריג׳: "מרצ, בבסיס, היא מפלגה של זכויות אזרח, מפלגה שמסרבת להכיר בשליטה על עם אחר. אנחנו ניאבק על מה שאנחנו. אנחנו נאבקים בכיבוש ונאבקים בכל דבר המבטל את השונה, את האחר. לא נוותר על זה. תגדיר את עצמך איך שאתה רוצה, תחיה איך שאתה רוצה, אבל יש מרחב משותף והוא זה שקובע. יש אזרחים במדינת ישראל מסוגים שונים: יש ערבים, להט״בים, יש פריפריה, ולכולם יש את הזכות השווה לחיות איך שהם רוצים. כולם צריכים ליהנות מהמשאבים שיש למדינה".

הזכרת קודם את הקהילה הלהט״בית, שילמת על העמידה שלך לצידם מחיר? (בשנה שעברה השתתף פריג׳ בארוע הגאווה בלוד, במצעדי הגאווה בתל אביב ובירושלים – א.ז.)

"יש ביקורת, אבל אני גם שומע עידוד. מנהיג, בן אדם, שבוחר דרך, אין זיג-זגים. מה שאני אומר בשנקין בתל אביב, אני צריך להגיד בכפר קאסם או בלוד. זכויות אדם הן לא כביש חד סטרי. אם אני מבקש מהקהילה הלהט"בית לעמוד לצידי כבן מיעוט, אני צריך להחזיר לה את זה, על אותו בסיס של זכויות אדם. אנחנו צריכים להיות שותפים. אתה שואל אם שילמתי מחיר? התוצאה בבחירות מראה שזה משתלם".

בבחירות האחרונות כחול לבן שתו מנדטים לשמאל. הפעם זה יהיה שונה?

פריג׳: "בפעם הקודמת (ב-2015 א.ז) היו 165 אלף מצביעים, מתוכם 150 אלף יהודים ו-15 אלף ערבים. אם היינו מקבלים גם הפעם קולות מ-150 אלף יהודים ואת התוספת של 40 אלף ערבים, היינו שישה חברי כנסת. כאילו הפסדנו שני מנדטים לכחול לבן. הבעיה היתה אצל היהודים. הערבים האירו פנים".

"הורוביץ הולך על הקו תל אביב-בני ברק, זונדברג על הקו תל אביב-רמאללה. ניצן הורוביץ בכנסת (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

הורוביץ רוצה לשים את הדגש על המאבק נגד כפייה דתית. ניצן הורוביץ בכנסת (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

בואו נדבר על זנברג. קיימת ביקורת קשה עליה במפלגה.

רז: "היתה ביקורת גם מצידנו, אפילו ביקורת פומבית. מובן מאליו שראשת המפלגה עשתה טעויות, כמה מהן קשות. אבל הרצון הזה, שהוא בדי-אן-אי של השמאל העולמי והישראלי, לערוף ראשים כל הזמן – הגיע הזמן שנבין שהוא לא מוכיח את עצמו. מנהיגים שעושים טעויות לומדים מהטעויות שלהם. תראה מה קרה במרצ: ב-2003 קיבלנו שישה מנדטים, יוסי שריד הלך הביתה, הגיע ביילין, קיבלנו פחות. ביילין הלך הביתה, הגיע ג׳ומס, קיבלנו עוד פחות. זהבה הלכה הביתה, באה תמי, קיבלנו פחות. רק במקרה אחד, כשזהבה החליפה את ג׳ומס, עלינו. ויש עוד מקרה, יוסי (שריד א.ז) נשאר ב-96', למרות שמרצ נחלשה, וב-99' עלינו.

"הימין מבין את זה. בגין נכשל שמונה פעמים עד שבפעם התשיעית לקח את השלטון. נתניהו ב-2006 התרסק ל-12 מנדטים, שלוש שנים אחרי זה הוא זכה בראשות הממשלה. אם בכל פעם נערוף את ראש הטועה, בסוף נישאר עם מפלגה של ראשים ערופים".

פרשת נמרוד ברנע כבר מזמן יצאה מגבולות המפלגה, מה יש לכם להגיד על העניין?

רז: "ברגע שמגיעה תלונה צריך לבדוק, גם אם אין לך הסמכה בחוק. אף מפלגה לא עשתה את זה. מרצ תהיה כנראה הראשונה. גם אם נעשו טעויות מצד כל הגורמים, בסופו של דבר התגובות לפרשה הן תעודת כבוד למרצ. ראינו איך זה הועלם במפלגות אחרות. נפיק את הלקחים ונקים מנגנון לטיפול בתלונות, ומפלגות אחרת יוכלו ללכת בעקבותינו".

גם בית הדין של המפלגה ביקר את זנדברג על חלק מההתנהלות שלה.

פריג׳: "אני רוצה לשים את עצמי במקומה של תמר. מגיעה אלי תלונה, אני כראש מרצ חובתי לעשות בירור ברמת השיחה. צר לי שזה התגלגל לבתי דין של המפלגה. אני לא רוצה בקרבי לא מטרידן ולא אנס, לא גנב ולא מושחת, אני רוצה להיות מפלגה טהורה. אבל אני בעצמי לא יכול להחליט מי הוא אנס ומיהו מטרידן ומיהו מושחת. יש מערכת שצריכה להחליט".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf