המטפלת המתעללת: המשפחתונים בלי פיקוח, המטפלות בלי זכויות

75 אחוזים מהילדים עד גיל שלוש נמצאים במסגרות לא מפוקחות. דווקא בפריפריה קיימות מסגרות לפעוטות בפיקוח וסבסוד ממשלתי, אבל זכויות המטפלות המפעילות אותן נרמסות ביד גסה. להורים בישראל יש סיבה לדאוג

מאת:
השאירו תגובה
א א א

תמונות ביתה השרוף של הגננת כרמל מעודה בראש העין סיפקו קתרזיס זמני להמוני הגולשים,  בשבוע שכלל שפע של אלימות ומעט תשובות. קל לראות בשמחה לאידה של ה"גננת המתעללת" כרצון ההמונים במשפט שדה, וכחוסר אמון במערכת המשפט שתעניק למעודה את העונש הראוי ביחס למעשי הזוועות המיוחסים לה. אלא שעבור עשרות אלפי הורים שהצמידו השבוע לתמונת דף הפייסבוק שלהם את המסגרת "ילדינו לא יהיו הפקר", כרמל מעודה איננה "שטן בתחפושת". היא לא סתם ארכי פושעת שהתגלגלה בטעות לטיפול בגיל הרך. כרמל מעודה היא שם ופנים לסיוט המודחק היום יומי שלהם. המענה המעוות לשאלה – מה קורה לילד שלי לאחר שנסגרת דלת המעון/משפחתון?

החשש מובן ומוצדק. קשה לתפוש זאת, אבל למעלה מ-75% מהילדים עד גיל שלוש בישראל נמצאים במסגרות לא מפוקחות. כשכל אחד יכול לפתוח מסגרת לטיפול בפעוטות, ולשטן תחפושות רבות. חוק הפיקוח על המעונות שהובילו ח"כ שאשא ביטון, מרגי ואלהרר ייכנס לתוקפו ב-1 לספטמבר, יום פתיחת שנת הלימודים הבאה, אך חוק זה, אשר יחייב קבלת אישור לפתיחת מסגרת לגיל הרך ממנהל האגף למעונות יום ומשפחתונים במשרד הרווחה, מתייחס רק למסגרות בהן שוהים שבעה ילדים ומעלה. החוק אינו מתייחס למסגרות הרבות בהן מספר הפעוטות נמוך יותר, ובמיוחד – למשפחתונים, מסגרות  אותן מפעילות מטפלות מביתן. כאן, לא נדרשים אפילו מבנה וחצר ייעודיים.

באופן מפתיע יש במדינה משפחתונים שמפוקחים באדיקות. והם זמינים דווקא בפריפריה הכלכלית-גיאוגרפית. תכנית המשפחתונים של משרד העבודה והרווחה מבטיחה להורים פיקוח מלא על המשפחתון – על תזונת הילדים, הכשרת המטפלת ובטיחות המשפחתון וכן סבסוד להורים לשכר הלימוד, בהתאם לרמת הכנסתם. 30% מהמשפחתונים הללו פועלים בחברה החרדית. 40% בחברה הערבית. קבוצות האוכלוסייה העניות ביותר זוכות להגנת המדינה מכרמל מעודות פוטנצאליות, וכל זאת בעלות שמאפשרת לשני בני הזוג לצאת לעבוד.

"המטפלת המתעללת" כרמל מעודה בדיון בבית המשפט בלוד. 7 ביולי 2019 (פלאש 90)

"המטפלת המתעללת" כרמל מעודה בדיון בבית המשפט בלוד. 7 ביולי 2019 (פלאש 90)

האם מדובר באפליה מתקנת עבור השכבות המוחלשות ביותר בחברה הישראלית? לא אם תשאלו את המטפלות עצמן. עבורן, משפחתוני משרד הרווחה היא מסגרת משעבדת הרואה בהן משאב זול ותו לא, ויותר מכך – הן לכודות ב"כלובי זהב" בביתן שלהן. למטפלות המשפחתונים מעמד שאין לו מקבילה בשוק העבודה הישראלי. הן אינן עצמאיות ואינן שכירות. הן אינן עצמאיות באמת, מאחר ומספר הילדים (חמישה), שכר הלימוד, מבנה הבית ועוד נקבעים על ידי משרד הרווחה. אבל – אם הבית מחייב שיפוץ תממן זאת המטפלת מכיסה. הכשרות מקצועיות- כנ"ל. למותר לציין, כי חלק מהמטפלות הן ממשפחות רווחה בעצמן. בנוסף, אם המטפלת חולה או להבדיל מצויה באבל, המשפחתון חייב להמשיך לעבוד מביתה. על המטפלת באותם רגעי מכאוב למצוא מטפלת מחליפה שתקבל את אישור הפיקוח והיא תשלם למחליפה מכיסה.

קשה לשכוח את סיפורה של א', מטפלת מבני ברק בהריון מתקדם, שחשה כאבים עזים, התקשרה לרכזת שלה וביקשה אישור מיוחד לפזר את הילדים בין מטפלות הגרות בסמוך ולרוץ לבית החולים.  א' סורבה – רק מחליפה, רק מאושרת. אל בית החולים הגיעה א' רק לאחר יום העבודה, שם אבחנו כי עברה הפלה. הגעה מאוחרת יותר לבית החולים אף הייתה עולה לא' בחייה.

אז עצמאיות הן לא,אבל גם לא שכירות. אין להן תלוש משכורת, פנסיה או זכויות סוציאליות. רק תשלומים מההורים או סבסוד מהמדינה. לא אחת אני נתקל במטפלת שיודעת היטב כי גם לאחר גיל שבעים תאלץ להמשיך ולטפל בחמישה פעוטות. בעצם, בהתחשב בשעות העבודה הרבות ובהוצאות הנכפות עליהן, משתכרות המטפלות פחות משכר מינימום לשעה. כל זאת בתנאי שההורים אכן משלמים את שכר הלימוד. בחברה הערבית מספרות מטפלות לא פעם, על הורים שמגיעים בבוקר, מפקידים את העולל בידי המטפלת והולכים. ללא תשלום וללא הסבר. "מה אני אמורה לעשות", שואלת המטפלת פ'." לזרוק את הילד? כאשת חינוך אני אחראית על הילד הזה, איפה הוא יהיה אם לא כאן?".

אז מדוע שלא יעזבו ויפתחו משפחתון פרטי? מדוע מחילות על עצמן המטפלות את התנאים הדרקוניים של המדינה? כאן מתגלה כלוב הזהב במלוא כיעורו: כל מטפלת שתפתח משפחתון באופן פרטי תאלץ להתחרות במשפחתוני משרד הרווחה שמבטיחים להורים, כאמור, סבסוד. כך הפכו המשפחתונים המפוקחים למונופול שרומס ביד גסה את זכויות המטפלות ובה בעת מונע הקמת חלופות, והמטפלות נותרות כבולות למשרד הרווחה.

מאבק מטפלות המשפחתונים (באדיבות "כוח לעובדים")

מאבק מטפלות המשפחתונים (באדיבות "כוח לעובדים")

את המחיר שמשלמות המטפלות מרגישים גם ההורים. בתחילת שנת הלימודים הקודמת פנו מטפלות במגזר החרדי במכתבים לראשי העיריות החרדיות בהם הן התרו מפני עזיבה מאסיבית של רבות מהן את העבודה. באשדוד עזבו נשים חילוניות רבות את העבודה בהשאירן תקנים פתוחים, ואלה מולאו במשפחתונים חרדים. בשורה מצוינת לקהילה החרדית בעיר, אבל קצת פחות לחברה הכללית.

אלא שממקום השפל הזה עולה גם קרן אור. צוק העתים חיבר בין מטפלות מוסלמיות, נוצריות, דרוזיות, בדואיות, חרדיות וחילוניות למאבק משותף ולכמה הישגים. לעתים הישג נקודתי אחד מקרין על כולן. כך למשל נאבקו מטפלות מוסלמיות על הזכות לצאת לחופשה מרוכזת על חשבונן לצורך קיום מצוות העומרה – עלייה שנתית למכה. הצלחתן הבטיחה לכלל המטפלות את הישג ה"מותרות" של אפשרות לצאת לחופשה מרוכזת על חשבונן (ולהשאיר את המשפחתון פעיל עם מטפלת מחליפה על חשבונן).

רגע לפני הבחירות לכנסת, נמצאות המטפלות בפני רגע היסטורי של ממש: ח"כ משה גפני מיהדות התורה, הניח בפני ועדת השרים לחקיקה, בכנסת הקודמת, הצעת חוק שתכיר במטפלות כשכירות, לראשונה מזה ארבעים שנה. פיזור הכנסת והבחירות החוזרות, דוחות את ההכרעה, אך איגוד המשפחתונים יעשה ככל שביכולתו כי לא ירד מסדר יומה של הכנסת גם לאחר כינון הממשלה הבאה.

תחזית חלופית: פרשת מעודה תוביל לכך ששר הרווחה יכריז על הרחבת התקנים למשפחתונים מפוקחים תוך התעלמות ממעמד המטפלות. אבל זו תהיה הבטחת סרק. מעטות יסכימו לעבוד בתנאים כאלה, מחוץ לחברה הערבית והחרדית. בעצם כבר לא – גם מטפלות חרדיות וערביות מסרבות להיות כבולות.

יניב בר אילן הוא דובר ארגון "כוח לעובדים".

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

הרב משה יהודאי, חבר הוועד המנהל של ארגון רבנים לזכויות אדם, שנפצע בראש ובגפיו לאחר שמתנחלים התקיפו מסיק זיתים באזור בורין (צילום: תחקירן ׳יש דין)

מתנחלים תקפו במוטות ובאבנים פעילים שסייעו במסיק בגדה המערבית

רעולי פנים מההתנחלות יצהר תקפו ופצעו פעילים מארגון "רבנים לזכויות אדם" שהגיעו לסייע לחקלאי הכפר בורין בעונת המסיק, וכן הציתו והשחיתו עצים רבים במטע. "הצבא חוסם גישה של הפלסטינים לאדמותיהם בעוד שמתנחלים קיצונים מצליחים להיכנס ולהסב נזק", נמסר מהארגון

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf