newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

טבעונות צרכנית לא תעצור את קריסת האקלים, אך בהחלט תעזור

קידום צרכנות טבעונית לבדה ללא מאבק על שינוי המדיניות הציבורית לא יחולל את המהפכה הנדרשת, אולי אף להיפך. אבל הצטברות הבחירות האישיות האלו מראה לנו כיצד יכול להראות עולם בר-קיימא ופורצת את הדרך למדיניות ציבורית אפקטיבית

מאת:

ככל שמחריף משבר האקלים ומתקרבת קריסת מערכת האקלים, עולים ומתגברים הקולות מקרב פעילים סביבתיים הדורשים לצמצם ואף לבטל את תעשיית המזון מן החי. בתור פעיל שמאל שמקפיד על אורח חיים טבעוני מזה שנים ותומך במאבק לשחרור בעלי חיים, אני לא יכול שלא לברך על כך. אך בו בזמן, אני מוצא עצמי מביט בעין ביקורתית על דרך החיים הטבעונית ועל הניסיון לקדם באמצעותה שינוי בקנה מידה עולמי.

בסרטונה "האם נראה עולם טבעוני תחת הקפיטליזם?" מציגה הבלוגרית מארין ("A Privileged Vegan") נתון מטריד: בעוד צריכת הבשר ומוצרי החלב מצטמצמת בהרבה מדינות מפותחות, רמת הצריכה העולמית ממשיכה לעלות. זאת, כיוון ששינוי דפוסי הצריכה לא כופים למעשה שינוי מהותי על תעשיית המזון. בתגובה לשינויים בדפוסי הצריכה במדינות המפותחות, היא מסבירה, תאגידי הבשר באותן מדינות הגבירו (או התניעו) את הייצוא שלהן למדינות מתפתחות, מה שכמובן מוביל לירידה במחירים באותם שווקים, שמובילה בתורה לשינוי בדפוסי הצריכה בכיוון ההפוך מהמגמה במדינות העשירות.

גרוע מכך, כפי שמזכירה מארין, הצריכה הטבעונית מממנת באופן כמעט ישיר את תהליכי ה"ייעול" הללו. הרי רוב יצרניות מוצרי המזון הטבעוניים המיוחדים – חלב סויה, תחליפי בשר וגבינה, וכדומה – הן בראש ובראשונה יצרניות מזון מן החי, או חברות בת של כאלה. זה מצב המוכר היטב לטבעונית הישראלית – לדוגמה, אני אישית העדפתי בארץ את חלב הסויה של תנובה, למרות דעתי על עיסוקיה העיקריים. גם ברמה הבינלאומית אנו מוצאים מצב דומה. לדוגמה, חברת אלפרו, יצרנית מובילה של מוצרי חלב צמחיים, היא חברת בת של דנונה, שמותג הדגל שלה הוא לַיין מוצרי חלב מן החי.

אין צריכה אתית תחת הקפיטליזם. מוצרי חברת אלפרו (פליקר CC BY 2.0)

מי יזיז את הגבינה שלהם

כך נראה שמנקודת המבט של תעשיית המזון אמנם מתחולל שינוי, אבל כמאמר הפתגם הקפיטליסטי העתיק, "משבר הוא רק מילה נרדפת להזדמנות." נראה שאמנם ניקינו את ידינו האישיות ממגע כמעט-ישיר עם דם – אנחנו לא משלמים לאף אחד לשחוט ולנצל עבורנו בעלי חיים – אבל הכסף שלנו בכל זאת משמש בדיוק למטרות אלו.

עבור אנשי שמאל רדיקליים שאינם תומכים בשחרור בעלי חיים, התובנה הזו עלולה לספק רגע של סיפוק-עצמי וגיחוך מרוצה. הו טבעונים חמודים, הרי אין צריכה אתית תחת הקפיטליזם. רק שינוי פוליטי מערכתי יביא את הבשורה!

לא רק בהקשר לצריכה טבעונית, גם בהקשרים רבים אחרים עולה דפוס טיעון דומה, במידה מסוימת של צדק. כאשר ארצות הברית נכנסה לסערה ציבורית סביב חוקים והצעות לאסור על שימוש בקשים מפלסטיק, היו אלו דווקא הטבעונים שהזכירו שהרבה יותר פלסטיק מגיע לים בגלל תעשיית הדייג. השמאל האנטי-אימפריאליסטי מצדו הזכיר שמזהם הים מס' 1 הוא בכלל חיל הים האמריקאי. לעומת כל אלו, שינויים בדפוסי הצריכה האינדיבידואליים נראים חסרי משמעות.

ובכן, זה נכון אבל גם בעיקר לא נכון. השגיאה של התנועה לשחרור בעלי חיים, על כל פנים, היא לא שהיא הולכת רחוק מדי, אלא שהיא לא הולכת רחוק מספיק. בעשור האחרון אנשי שחרור בעלי חיים רבים הרשו לעצמם ליפול לאשליה שניתן לחולל מהפכה טבעונית באמצעות הכלים של הקפיטליזם, כמעט מבלי לדבר על מדיניות ציבורית. אך כפי שהמגמות העולמיות מראות, לגישה הזו יש תוחלת מוגבלת מאוד. עם זאת, אני מעוניין לטעון שלשינויים האלו בדפוסי הצריכה במדינות המפותחות יש בכל זאת חשיבות מכרעת בצומת הדרכים הנוכחית בה האנושות מוצאת את עצמה.

ידוע לנו כבר מזמן שתעשיות המזון מן החי הן גורם מוביל בהרס הסביבתי. לכן, כאמור, פעילים סביבתיים מגבירים כעת את קולם נגד תעשיות אלו, ככל שמתקרבת קריסת האקלים. כפי שמזכירה הבלוגרית מֶקסי בסרטונה "למה הפסקתי להיות טבעונית-TM", אם ברצוננו לבלום את קריסת האקלים, אין ברירה אלא לצמצם באופן דרמטי ומהיר את תעשיות המזון מן החי. והשינוי הגורף הזה בהחלט ידרוש מדיניות, לא צריכה אינדיבידואלית. אך בשביל להפוך את השינוי הגורף הזה ברמת המדיניות לאפשרי מבחינה פוליטית, יש לתנועת הטבעונות הצרכנית תפקיד חיובי ומכרע בתור חיל חלוץ של כלכלת המזון העתידית.

הרי לפני עשור או שניים לא רק שלא הייתה ברורה לכל הדחיפות לבלום את התעשיות המזהמות מהן מגיעים ההמבורגרים והגבינות – משמעות הרעיון שיש להגביל אותן הייתה לקחת לאנשים את ההמבורגר והגבינה! עכשיו, במידה רבה תודות לאותה הצרכנות הטבעונית שלא הצליחה לבלום את התעשיות, ניתן להציע ברצינות להגביל אותן. משמעות הדבר היא לא לגזול מהציבור את ההמבורגרים והגבינות, אלא "רק" לכפות מעבר הדרגתי להמבורגרים וגבינות "מזויפים".

אי אפשר לחולל מהפכה טבעונית באמצעות הכלים של הקפיטליזם מבלי לדבר על מדיניות ציבורית. פעילי זכויות בעלי חיים מוחים נגד סניף מקדונלדס בתל אביב (תומר ניוברג / פלאש90)

השינויים הקטנים שיובילו למהפכה

תודות לצרכנות הטבעונית יש כבר דור שלם של בשלנים, שפיוֹת מקצועיות ותעשייני מזון שיודעים לעשות מצמחים וכימיקלים תחליפים נסבלים עד נהדרים לכל המאכלים האהובים שתורמים במרץ להקרסת האקלים. הבשלת הטבעונות לנישה צרכנית משמעותית ובולטת כפתה על כלכלת השוק לפתח את המתכונים ופסי ייצור הנדרשים לייצור המוני תעשייתי של תחליפים מן הצומח, וכעת קשה הרבה יותר לטעון שיהיה בלתי סביר בעליל לדרוש מהצרכן לוותר על בקר, עוף, גבינה וחמאה. הצרכנות הטבעונית סללה למעשה כביש עוקף לתעשיות המזון מן החי, כביש שכעת ניתן להרחיב באמצעות מדיניות ציבורית.

אותו העיקרון נכון גם לגבי שלל הדרישות הקטנות לשינוי אורח החיים שהפכו כאן בגרמניה כבר מזמן מושא ללחץ חברתי עצום במעגלים מסוימים – הפרדת אשפה, שימוש בשקיות בד רב-פעמיות במקום שקיות פלסטיק, העדפת חשמל ממקורות בלתי-מזהמים, ועוד. לכשעצמן אין לבחירות האינדיבידואליות האלו השפעה ישירה גדולה על העולם, אפילו במצטבר. אבל הצטברות הבחירות האינדיבידואליות האלו בגיבוי התנועות שעודדו אותן מראות לנו כיצד יכול להראות עולם בר-קיימא ופורצות את הדרך עבור מדיניות ציבורית אפקטיבית.

אפשר לחשוב על התנועות האלו גם בתור ניסוי ראשוני שמתבצע בקנה מידה מוגבל לפני שמרחיבים שינוי מדיניות או טכנולוגיה חדשה לאוכלוסייה הכללית. ההצלחה היחסית של טבעונות צרכנית לצד התרחבות תעשיות המזון מן החי ההרסניות לסביבה, בצל משבר האקלים ההולך ומחריף, מסמנת את סוף הניסוי הראשוני ואת הזמן להרחיב את השינוי לאוכלוסיה הכללית.

כעת על התנועה לשחרור בעלי חיים להתעדכן בהתאם ולחבור לתנועה נגד הרס הסביבה בדרישות מרחיקות הלכת והרדיקליות שלא רק הפכו הכרחיות, אלא כעת גם נראות אפשריות מתמיד. עלינו לדרוש, טבעונים ואוכלי-כל כאחד, מדיניות שתסבסד מוצרי מזון מן הצומח ותטיל מס עונשין על מזון מן החי, ובהדרגה תטיל איסורים מחמירים על גידול חיות תעשייתי. בהיעדר מדיניות שכזו, יש לחתור למהפכה והחלפת שלטון ההון במערכת הגיונית יותר שתיטיב עם בני האדם וחיות אחרות.

תודה למתן קמינר שעודד אותי לכתוב על הנושא וליובל אדם שהזכיר לי להוסיף אלמנט חשוב אל התמונה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf