שיבוצה של אלמקייס ברשימת העבודה עורר את השד האשכנזי מרבצו

בשנת 2005, עם נצחונו של עמיר פרץ בבחירות על ראשות מפלגת העבודה, בראיון שהעניק לגלי צה"ל גיגי פרס, אחיו של יו"ר המפלגה היוצא שמעון פרס, הוא כמו זיקק את כל הסלידה, ההתנשאות והחששות הקמאיים של אנשי תנועתו ביחס למזרחים בכמה מילים בודדות: "פרץ גייס פלנגות שהסתננו למפלגה והשתלטו עליה", אמר. "כמו הגנרל פרנקו, הוא גייס את הפלנגות מצפון אפריקה". עד כדי כך.

כעת, עם בחירתו המחודשת של פרץ לראשות המפלגה וחיבורו אל אורלי לוי-אבקסיס, השד המזרחי שוב חזר לרדוף אותם. אבל דבר לא הכין אותנו לצונאמי העכור ששטף את הרשתות החברתיות בעקבות שיבוצה של הפעילה החברתית כרמן אלמקייס במקום העשירי ברשימה לכנסת, מטעם מפלגת גשר.

את האות הרשמית נתן כתב "הארץ" החרוץ, חיים לוינסון, שחיטט ומצא ציוץ של אלמקייס מיולי 2017, בו כתבה כך:

"לא אני מתה על זה שכולם מדברים על ערכי מפא"י שייעלמו עכשיו ממפלגת העבודה, איזה ערכים נשמות? לדכא אוכלוסיות שלמות מטעמי גזענות, להקרין ילדים ולחטוף תינוקות? באמת תלכו לטיפול". ובהמשך הוסיפה:

"תוספת למתקשים בהבנה: הפוסט מוקדש למי שמתגעגעים לימי מפא"י! ואם נראה לכם שאני אמורה לסתום ת'פה רק כי יש עכשיו מרוקאי בראשות המפלגה מבלי שינויים נוספים אז טעיתם, תחשבו שוב. וזהו. אכלתם לי ת'ראש, יא וואלי".

מקום 10 ברשימת העבודה מטעם מפלגת גשר, כרמן אלמקייס. pic.twitter.com/PKfdp5q7DY

— Chaim Levinson (@chaimlevinson) August 1, 2019

לוינסון עצמו לא טרח להסביר בציוץ המקורי שלו איזה טעם מצא בהעלאת הציוץ הזה מן האוב ופרסומו כעת, והשאיר את העבודה לזירת הגלדיאטורים הווירטואלית שלתוכה הוא זרק את השלל שמצא. והמגיבים אכן לא נשארו אדישים: עד מהרה הרשת הוצפה בשלל תגובות משתלחות שחשפו רק טפח מעומק הגזענות שאף בקשת סליחה טקסית מהמזרחים לא הצליחה אף פעם להסתיר באמת.

אחרי המהומה שהציוץ שלו חולל, לוינסון צייץ את הדברים הבאים: "ראיתי שפוסט ישן של כרמן אלמקייס שציטטתי עורר הרבה הדים ופרשנויות שגויות, אז אחדד. אני אישית מכיר את הפעילות של כרמן שנים ואני אישית חולה עליה וחושב שהיא תותחית עם נשמה ענקית שלא יזיק שתהיה בכנסת. עם זאת היא לא מאמינה במפלגה שנקראת העבודה וזה נראה לי לעשות שקר בנפשה לרוץ שם. זהו".

ההבהרה הזו של לוינסון מעלה שתי תהיות: הראשונה, מעבר לעובדה שאלמקייס חברה במפלגת גשר ומתמודדת מטעמה, ואיננה חברה במפלגת העבודה עצמה, האם עצם ההתמודדות שלה מפריכה את ההאשמות הקשות שהיא מטיחה במפא"י ובפשעים שלה נגד המזרחים? ודאי שלא. חטיפת הילדים הממוסדת היתה, הקרנות הגזזת היו גם היו, דיכוי ואפליה גזענית קשים היו בהחלט גם הם. היכן הקושיה אם כן?

גם הטענה שלו שרומזת לסוג של צביעות מצדה של אלמקייס, שמתמודדת ברשימה של מפלגה כה איומה שאת עוולותיה היא מנתה בעצמה, לא לגמרי ברורה: הלא כרמן מציינת בציוץ המדובר עצמו כי דרושים במפלגה הזו שינויים נוספים מלבד מינוי יו"ר מזרחי, כלומר היא בעצמה משאירה פתח לאפשרות של שינוי. מדוע, אם כן, היד המושטת של פרץ ללוי-אבקסיס ולכרמן אלמקייס לא יכולה להיחשב לחלק מהשינוי הזה? מה בכלל המשמעות של המעשה הפוליטי אם אין בצדו הנחה של אפשרות לשינוי?

אלא שהשאלות הללו לא רלוונטיות כלל לתצוגת התכלית הגזענית שהפגינו אנשים נאורים מאוד בעיני עצמם בתגובה לציוץ של כרמן, מפני שהן עוסקות בשאלות של מהות, של עקרונות. אבל במבול העכור הזה לא היה דבר ענייני או עקרוני, אלא רק אוורור הסנטימנטים הגזעניים הישנים והרעים שלרגע קיבלו לגיטימציה להיחשף שוב לאוויר העולם. "ערסית", "פריחה", "קחבה" ('זונה' בערבית) היו רק כמה מהמילים שהטיחו בכרמן, תוך קיתונות של לעג לשפה הישירה והמזרחית במובהק שבה כתבה את הציוץ. פתאום כולם נהיו חנה בבלי של טוויטר ופייסבוק.

בחלק מהאנשים הללו, רבים מהם ממה שמכונה השמאל הציוני, אני נתקלת לא מעט בפייסבוק. רבים מהם לא מצמצו כאשר מרצ חברה לאדם שהיה אחראי על ההרס המוחלט של שארית האמון בין האזרחים הפלסטינים לבין המדינה והחדיר ללקסיקון הישראלי את המונח הארור "אין פרטנר" ובכך גרם לשמאל הישראלי נזק שהוא מתקשה להתאושש מנו עד היום, איש ההון הגדול וחבר של אותם טייקונים שכרמן מכלה את חייה במאבק הירואי בעוולות שלהם, והעלימו עין מכל אלה רק מפני שהוא מגיע מהמילייה הנכון ומפליא לנגן על פסנתר – אלה האנשים שהזדעזעו עד עמקי נשמתם מכך שכרמן כתבה בציוץ בטוויטר "נשמות" ו"יא וואלי". הו, האימה.

אין בכל זאת משום טענה שאי אפשר להעביר ביקורת עניינית על החיבור בין פרץ ללוי-אבקסיס. בעצמי כתבתי ביקורת כזו כאן. אבל ההשתלחויות המכוערות באלמקייס אינן ביקורת עניינית; הן תזכורת עכורה לעומק הגזענות שרובצת עדיין בזרמים התת-קרקעיים של חלקים בשמאל הלבן, שמאפשרת לאנשים שלא מגיעים לקרסוליים של אלמקייס מבחינת היקף ועומק עבודת השטח האמיצה שלה ללעוג לה רק משום היותה אישה מזרחית שלא מסווה את זהותה.

למרות שלא אצביע לרשימתה, אני מאחלת לכרמן הצלחה מעומק הלב ומקווה בכל מאודי לראות אותה בכנסת הבאה, לא רק משום שהפרלמנט הישראלי יתברך באישה אמיצה, ערכית, ישרה, חרוצה וחומלת יותר מהרוב המוחלט של חבריה, אלא לא פחות מכך כדי להגשים את חלום הביעותים של כל אלה שהערסים והפריחות מאיימים שוב ושוב לגנוב להם את המדינה. לא רגע אחד מוקדם מדי, חברים. לא רגע אחד מוקדם מדי.