newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"מחוז ירושלים": התעללות בפלסטינים כבידור להמונים

העובדה שהמשטרה שתלה נשק בבית של תושב עיסאוויה במסגרת סדרת "ריאליטי" בוודאי לא צריכה להפתיע. אבל מה שכן צריך להטריד אותנו הוא שהסדרה הזו מלמדת שהישראלים לא מסתפקים בכיבוש. הם רוצים גם ליהנות ממנו

מאת:

הבוקר חשף העיתונאי ניר חסון ב'הארץ', שהמשטרה שתלה נשק בביתו של תושב פלסטיני משכונת עיסאוויה שבירושלים המזרחית לצורך סצינה בסדרה "מחוז ירושלים".

מה שבאמת מזעזע בחשיפה הזו איננו עצם העובדה שהפלסטינים הם טרף שחשוף לכל גחמה בזויה של המערכת. בזה אין חדש. מהמעצרים המנהליים שבאמצעותם ישראל יכולה להחזיק אדם שנים בכלא מבלי לומר לו אפילו במה הוא חשוד ועד להריסות הבתים, הגירוש, הענישה הקולקטיבית על כל גווניה. ישראל עבור הפלסטינים היא מלאך מוות גחמני שמרחף מעל ראשיהם ויכול להוריד את הגרזן בכל רגע.

בעתיד הצופים יוכלו לקבוע בלחיצת כפתור את גורלו של הפלסטיני התורן. צילום מסך מתוך "מחוז ירושלים" בתאגיד

בעתיד הצופים יוכלו לקבוע בלחיצת כפתור את גורלו של הפלסטיני התורן. צילום מסך מתוך "מחוז ירושלים" בתאגיד

החשיפה הזו ודאי שלא מפתיעה את מי שעוקב אחר ההתעללות הסדיסטית והמתמשכת של המשטרה בתושבי עיסאוויה מזה שבועות ארוכים. רק השבוע תיאר כאן אביב טטרסקי מעט מהשגרה המזוויעה שתושבי השכונה לכודים בה, במין מלכוד אינסופי שבו השוטרים האלימים יוצרים בעצם הנוכחות שלהם שם את הפרובוקציה שמשמשת להם תירוץ להיכנס בתושבים בכל הכוח. כן, בדיוק כמו לשתול רובה בבית של מישהו כדי "לחשוף" אותו ולהתעלל בו בהתאם. אפילו העובדה שהסדרה מעוותת את המציאות לא צריכה להפתיע. לפני כמה חודשים תיארה כאן כיפאח אבו חד'יר, תושבת מזרח ירושלים, איך אירועים שהיא עצמה נכחה בהם הוצגו בצורה מעוותת בסדרה.

מה שבכל זאת מזעזע כאן זו הקלות שבה הפשע המתמשך הזה של התעללות בלתי פוסקת במיליוני בני אדם הפך עבורנו לשעשוע. לריגוש. פאודה כבר לא מספיקה לנו, אנחנו רוצים "בלאד-ריאליטי" שבו הדם הוא דם, לא קטשופ, והקורבנות – אמיתיים, לא שחקנים עם דמעות בצל. משחקי הכאילו האלה כבר לא מספקים את תאוות הדם והסבל הישראלית, שככל שמזינים אותה כך היא הולכת וגדלה.

מה שמזעזע כאן זה העובדה שאם הבנים, האחים והשכנים של הצופים הנלהבים של הסדרה הזו ירצו לספר את מה שהם עושים שם בתור שוטרים או חיילים במסגרת עדות שלהם ב"שוברים שתיקה", הם יושתקו באלימות ויוקעו כעוכרים ובוגדים. אבל אותם המוקיעים יצפו בחדווה בלתי מוסתרת במעשי הזוועה האלה על המסך, כאשר הם מוגשים בחסות סדרת יח"צ עלובה של המשטרה עצמה.

מה שמזעזע הוא העובדה שאנחנו לא ערים לשלב הנוסף בהתבהמות הקולקטיבית שלנו שהסדרה הזו מסמלת. ששלוות הנפש שבה היא מתקבלת מקרבת את השלב הבא, שבו ה"בלאד-ריאליטי" האלה יהפכו לתכניות אינטראקטיביות, והצופים יוכלו לחרוץ בעזרת לחיצת כפתור בשלט הטלוויזיה את גורלו של הפלסטיני התורן. הפסקה קצרה לפרסומות ואחריה נדע מה הכריעו הצופים, אל תלכו לשום מקום. נשמע מופרך? קיראו שוב את הכתבה של חסון, וחשבו מה אומרת עלינו התכנית הבזויה הזו, גם בלי מניפולציות גסות של עורכיה.

פלסטיני מושפל בביתו, בחרדת מוות מפני תעלול בימוי של סדרת טלוויזיה. תשע בסולם אורשר.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf