הרפורמה בחינוך המיוחד: התקציב במרכז - לא הילדים

משרד החינוך טוען שהרפורמה בחינוך המיוחד מיטיבה עם הילדים וההורים, אבל מחקר של הלמ"ס מראה שככל שההורים עשירים ומשכילים יותר, ילדיהם יקבלו חינוך טוב יותר. שלא לדבר על מה שקורה בחינוך במגזר החרדי

מאת:
השאירו תגובה
א א א

השבוע דנה ועדת החינוך של הכנסת בהיערכות משרד החינוך ליישום הניסויי של הרפורמה בחינוך המיוחד ובאפליה התקציבית של ילדי החינוך המיוחד במגזר המוכר שאינו רשמי (מוכש"ר). יו"ר הוועדה, ח"כ יעקב מרגי, אמר שמדובר בדיון מהותי על יחס החברה לשוכני החצר האחורית: החינוך המיוחד הנמצא בשולי החינוך הרגיל, הגנים הנמצאים בשולי בתי הספר, והמוכש"ר הנמצא בשולי החינוך הציבורי. הרפורמה טובה וחשובה, אולם המדינה מתקשה לספק את הצרכים המיוחדים של דרי השוליים. מחקר שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראה שילד מיוחד זוכה לחינוך ולטיפול טובים יותר, ככל שהוריו עשירים ומשכילים יותר.

הרפורמה בחינוך המיוחד

הצורך בהסדרת החינוך המיוחד מוכר מזה שנים, ומאז 2009 מונח על שולחן שר החינוך דו"ח ועדת דורנר לבחינת מערכת החינוך המיוחד. ועדה זאת קבעה שני עקרונות: "מתן אפשרות בחירה להורים ולילד בעל הצרכים המיוחדים בעצמו, ככל שניתן, במסגרת החינוכית שבה ילמד; ואימוץ העיקרון של 'התקציב הולך אחר הילד', באופן שתקציבו של כל ילד בעל צרכים מיוחדים ייקבע לפי אפיון תפקודו, ולא רק לקותו, ויופנה אל המסגרת החינוכית המסוימת שבה בחרו הוא והוריו כי יתחנך."

חלפו עשרים שנים מבלי שנעשה דבר. עכשיו מסתבר שהמוטיבציה של משרדי החינוך והאוצר לרפורמה אינה פדגוגית כי אם תקציבית. מנכ"ל משרד החינוך הסביר בדיון בכנסת, כי במהלך השנים חל גידול חריג במספר הילדים המיוחדים, עד כי אין ביכולתו של תקציב משרד החינוך לתת מענה לכולם.

בשנת 2009 למדו בגנים ובבתי הספר 1.8 מיליון תלמידים, מתוכם 134 אלף תלמידי חינוך מיוחד. בשנת 2019 מספר כלל התלמידים עלה ל-2.3 מיליון – גידול של 24.5 אחוז. לעומת זאת מספר תלמידי החינוך המיוחד הגיע ל-260 אלף – כלומר כמעט והכפיל את עצמו בעשרים שנים (גידול של 94 אחוזים). על פי המנכ"ל ניכרת מגמה רב שנתית, ולפיה מספר התלמידים הכללי גדל בקרוב לשני אחוזים מדי שנה, בעוד שמספר התלמידים בחינוך המיוחד גדל בקרוב לארבעה אחוזים מדי שנה.

היום, הוועדות בחינוך המיוחד בוחנות כל תלמיד ותלמידה וקובעות היכן ילמד: בבית ספר של החינוך המיוחד, בכיתת חינוך מיוחד הנמצאת בבית ספר רגיל או בשילוב בכיתה רגילה בתוספת משאבים לשירותי שילוב. בעבר היו אלה "ועדות השמה", שבראשן עמד עובד מנהל החינוך ברשות המקומית. הרפורמה קובעת שהוועדות האלה יהפכו ל"ועדות זכאות ואפיון" שבראשן עומד עובד משרד החינוך, המומחה בחינוך המיוחד. בזכות השינוי יוכל משרד החינוך לשלוט בצורה מקצועית יותר, ובהתאמה לצרכי המשרד, בסוג החינוך והטיפול הניתן לכל תלמיד.

החשש של המתנגדים לרפורמה הוא שלנוכח המצוקה התקציבית, יופנו יותר תלמידים מיוחדים לבתי ספר רגילים. לכאורה, יש בכך כדי לקדם את השילוב, שהוא רצוי מבחינה מקצועית. אולם, תלמיד משולב זוכה לתקציב קטן בהרבה בהשוואה לתלמיד בבית ספר של החינוך המיוחד. ככל שוועדות הזכאות יפנו יותר תלמידים לבתי ספר רגילים, כך משרד החינוך יחסוך מתקציבו ויותיר את בתי הספר הרגילים ללא כלים להפעיל את השילוב כראוי. כלים שאינם מספקים מבחינת הסיוע שהילד המיוחד נזקק לו בנפרד מכיתתו, וגם לא מבחינת ההכשרה של המורות והמורים להפעלת השילוב בתוך הכיתות.

משרד החינוך דוחה את הטענות האלה. על פי הנתונים שהוצגו בדיון בכנסת, ועדות הזכאות והאפיון, שהופעלו במחוז צפון במסגרת יישום הרפורמה, בחנו עד היום כ-10,000 תלמידים. מתוכם הופנו לשילוב כ-4,000 תלמידים בלבד. נתון זה אינו חורג, ואף נמוך, מהממוצע בשנים האחרונות (ראו תרשים, ונתונים מלאים במסמך מרכז המידע של הכנסת).

עוד הדגיש המשרד, כי הפניית התלמידים המיוחדים למסלולי הלימוד השונים במסגרת הניסוי תואמת את הבחירות של ההורים בכמעט מאה אחוז מהמקרים. לפיכך, המשרד מציג את הרפורמה הנוכחית כתואמת את המלצת ועדת דורנר לאפשר בחירת הורים. עם זאת, העיקרון השני של הוועדה אינו מתקיים: התקציב שמקבל תלמיד במסגרות החינוך המיוחד נותר גדול יותר מהתקציב שהוא מביא עימו לבית ספר רגיל, אם ישולב בו.

המתנגדים לרפורמה טוענים שהפער התקציבי לרעת השילוב מעקר את זכות הבחירה של ההורים. אם הורה מעדיף שילוב, אולם אינו יכול לממן את הטיפולים המשלימים שהילד מחסיר בגלל שאינו לומד בבית ספר של החינוך המיוחד, ספק אם הוא יבחר בשילוב.

ואכן – הכסף מדבר

החשש של המתנגדים לרפורמה באשר לקשר בין איכות החינוך לבין המצב הכספי של ההורים אינו מופרך. הדברים התבררו במחקר שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנה שעברה. המחקר עקב אחר 3,651 הילדים שלמדו בגני החינוך המיוחד בשנת 2009, במטרה לזהות היכן הם למדו שש שנים מאוחר יותר. כפי שהוזכר, ב-2015 עמדו לרשותם שלושה מסלולי לימוד: בית ספר מיוחד, כיתה מיוחדת או שילוב בכיתה רגילה. אלא שהמחקר זיהה אפשרות רביעית: יותר מרבע מהתלמידים (26.9%) שלמדו בגנים מיוחדים, למדו בכיתה ו' בבית ספר רגיל וללא שום סיוע ומשאבים (צבע תכלת בתרשים).

מתוך דוח למ"ס (קישור בטקסט)

האמנם רבע מהילדים צמצמו את הפער התפקודי שהיה להם בגיל הגן והיו לילדים "רגילים"? בהחלט ייתכן שלנוכח הטיפול והסיוע שהם קיבלו, הם למדו לתפקד באופן מלא למרות המגבלה, ויתכן גם שעוצמת המגבלה שכחה עם הגיל. אלו חדשות טובות. אלא שהמחקר גילה שיש קשר בין שיעור הילדים שעברו ללמוד בכיתות רגילות ללא סיוע לבין המצב הכלכלי של הוריהם.

אפשר היה לצפות שהקשר יהיה בכיוון של הכסף. כלומר, שהורים עשירים, שיכולים להעניק לילדיהם טיפול אינטנסיבי יותר, יגרמו לילדיהם לעבור לחינוך הרגיל בשיעור גבוה יותר. אלא שהמחקר גילה בדיוק את ההפך: שיעור הלומדים בכיתות רגילות ללא סיוע גדול יותר ככל שההורים עניים יותר.

41 אחוזים מילדי הגן המיוחד שהוריהם עניים מאוד למדו בכיתה ו' רגילה ללא שום סיוע מצד המדינה. כיצד ניתן להסביר זאת? האם העוני הוא מרפא קסם של הצרכים המיוחדים? ההסבר היחיד שאני מזהה הוא שהורים עניים אינם יודעים לדרוש את המגיע להם. המערכת, בגלל מצוקתה התקציבית, אינה מתנדבת לספק לילדים המיוחדים את שירותי השילוב ונוטה להעביר את הילדים לחינוך הרגיל, ללא משאבי סיוע. הורים חזקים יעמדו על שלהם, והמערכת תתקפל. לעומת זאת, הורים מאוכלוסיות חלשות יקבלו את דין ועדות ההשמה, וילדיהם יועברו בשיעור גבוהה יותר לחינוך הרגיל.

והכי למטה – החינוך החרדי

ועדת החינוך דנה במקרה נוסף שבו משרד החינוך חוסך בתקציבו על חשבון אוכלוסיות חלשות. התברר שהתקצוב של גני הילדים בחינוך המיוחד הוא שונה בין המגזר הציבורי לבין החינוך המוכר שאינו רשמי (מוכש"ר). מרכז המחקר והמידע של הכנסת הציג נתונים לפיהם "התקציב הכולל לתלמיד בגני החינוך המיוחד המוכש"ר הוא 54% מהתקציב לתלמיד בגני החינוך המיוחד הרשמיים".

הסיבה לכך היא שתקצוב הגנים נעשה על בסיס השכר של הגננות והסייעות. השכר של הצוות החינוכי בגנים הרשמיים מוגן על ידי הסכמי העבודה, ואילו הצוות החינוכי בחינוך המוכש"ר עובד במערכת מפורטת וללא הגנה תעסוקתית. מכיוון שהשכר של הגננות והסייעות במוכש"ר נמוך יותר, מעביר משרד החינוך תקציב מופחת לגנים אלה, והאפליה מתגלגלת על ראשם של הילדים המיוחדים.

ואם זה לא מספיק: בדיונים הוזכרו הקיצוץ בתקציב הסייעות המלוות ילדים אלרגיים במערכת החינוך, והקריסה של השירות לתלמידים חולים בבתיהם בעקבות הפרטה שעבר התחום. כללו של דבר: יחסה של מערכת החינוך לתלמידי החינוך המיוחד משקף היטב את יחסה של החברה בישראל לחצרותיה האחוריות: רשת הביטחון החברתית עשויה מחורים יותר מאשר מכבלי תמיכה, חורים שבהם נופלים דווקא אלה החלשים יותר, הזקוקים יותר מאחרים לעזרה.

שר החינוך רפי פרץ התגאה השבוע שהנושא השנתי למערכת החינוך יהיה "ערבות הדדית" במטרה לעצב "חברה מוסרית, אוהבת אדם". אין לו מושג מה קורה במערכת החינוך.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

התערוכה היא תשובה לטענות לפיהן יתכן שהעדויות לא ניתנו על ידי חיילים אמיתיים. (צילום: קיקה קירשנבאום)

לשבור שתיקה גם מול המצלמה: חיילים שמסרו עדות נחשפים בתערוכה חדשה

הצלם קיקה קירשנבאום מתעד מזה עשור את החיילים לשעבר שבחרו להעיד על שירותם הצבאי בפני ארגון שוברים שתיקה. בתערוכה חדשה הוא מציג את הדיוקנאות שצילם ומסכם עשור של הסתה פרועה נגד הארגון, שלא אחת נטען נגדו שעדיו "אינם אמיתיים"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf