הרגע המכונן של עודה: לדרוש שהערבים ישימו יד על ההגה

הרגע שבו הפלסטינים הסכימו לקבל אזרחות בישראל ב-1948 היה רגע של כניעה. המהלך של עודה הוא שיא של הבנה בציבור הערבי שתמורת שוויון מלא מותר להיכנס לממשלה. זו התחלה של ריפוי. הפרחים מגיעים לנתניהו

מאת:
השאירו תגובה
א א א

יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה מצוטט בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" כמביע נכונות מותנית לקחת חלק בממשלת מרכז שמאל, והמערכת הפוליטית בישראל כמרקחה. קשה לדמיין תגובה דומה במדינה אחרת כלשהי להבעת נכונות מצד מפלגה פוליטית שרצה לפרלמנט להיות חלק מממשלה, אם תנאיה יתקבלו. הבנאליות של החריגוּת והמוזרות הפוליטית הישראלית הן לא פחות ממדהימות. יש סיבות עיקריות לחריגות הזו: הראשונה, המיעוט הערבי פלסטיני נמצא במצב לא נורמלי ובלתי אפשרי שבו מדינתו כובשת את עמו; השנייה, מדינתו מזהה את עצמה ומעצבת לפי כך את תפקידה, תיפקודה וייעודה רק עם הרוב היהודי הלאומי שבה.

איימן עודה הבין שאי אפשר להיות בחצי הדרך: או שמוכנים להירטב או שנשארים בחוץ. עודה באסיפת בחירות בתל אביב (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

איימן עודה הבין שאי אפשר להיות בחצי הדרך: או שמוכנים להירטב או שנשארים בחוץ. עודה באסיפת בחירות בתל אביב (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

במאמרו "הנכבה, המשפט והנאמנות: הרגע ההובסיאני של הפלסטינים בישראל" חסן ג'בארין מתאר כ"רגע הובסיאני" את הרגע ההיסטורי שבו האזרחים הערבים קיבלו עליהם את האזרחות הישראלית לאחר תבוסתם ב-1948. כך הוא כתב:

"תומס הובס הבחין בין שתי קהיליות פוליטיות על פי יחסן אל הריבונות: הראשונה היא קהיליית המייסדים, שכוננה את הריבונות, ואילו השנייה היא הקהילייה המנוצחת, הכבושה והמובסת, הנכנעת בלא תנאי לריבון בשל החשש משלילה טוטלית וחיסול. רעיון הכניעה שתיאר הובס משתקף באזרחות ההובסיאנית שהוצעה לפלסטינים, והתקבלה על ידיהם עם השתתפותם בבחירות הראשונות. היה זה מומנט של כניעה, פחד והשפלה בתנאים קולוניאליים אשר מתוכו צמחה שפת הזכויות. אטען כי לא ניתן להבין רגע הובסיאני זה במנותק מן הנכבה, ולא ניתן להבין את שפת הזכויות במנותק מן הרגע ההובסיאני."

זו אבחנה יפה ומחכימה מצד ג'בארין, אבל לא הוא ולא אחרים השכילו להבין שהדרך מהרגע ההובסיאני ועד לרגע העודיאני (על משקל איימן עודה)  היא כמעט בלתי נמנעת. הרגע העודיאני, הרגע של עודה, הוא הרגע שבו המיעוט הערבי הפלסטיני שבתוך ישראל וגם מנהיגיו מבינים שאין חצי דרך. או בפנים – עם אף סתום, יד מושטת ועיניים מכוונות למטרה – או בחוץ. הרגע הזה הוא שיאה של ההבנה של הציבור הערבי הפלסטיני בישראל שהוא צריך, יכול ומורשה להירטב כדי להינצל ולהציל את בני עמו מטביעה. הוא גם הרגע בו מתגבשת ההבנה כי הסכם קואליציוני, שיחייב את סיום הכיבוש ויבטיח שוויון מלא ואמיתי, יכול בהחלט להכשיר ולהצדיק פוליטית אבל גם מוסרית כניסה לממשלה. לנוסחה הפוליטית הזו, כפי שפורסם בסקרים רבים לאורך השנים האחרונות, יש תמיכה של רוב מוצק בתוך החברה הערבית.

מעל הכול, המהלך של עודה יכול להוביל אותנו לריפוי פצעי הרגע ההובסיאני, רגע הכניעה. מקבוצה מובסת, שידיה מורמות למעלה, מבטא המהלך הנוכחי רצון עז של הערבים הפלסטינים בישראל להניח גם את היד שלה על ההגה המדיני. הרגע הזה הוא טיפול ושיקום היסטורי כמעט בלתי נמנעים.

הרגע הזה כבר מתבשל על אש קטנה זה הרבה שנים. אבל נתניהו העלה את הטמפרטורה עד שהקדיח את התבשיל. מצד אחד, הוא יצר וביצר פוליטיקה דו-גושיות בישראל, שהכריחה את הגוש שנמצא משמאל לימין להתחיל ללטוש עיניים לכיוון ה"אופציה הערבית". מצד שני, וזה הרבה יותר משמעותי, הוא הצליח לשכנע חלק ניכר מהפוליטיקאים הערבים כי פוליטיקאים ציונים הממוקמים משמאל לימין של נתניהו עדיפים בהרבה עליו, ולו בבחינת רע במיעוטו. "אנחנו רוצים להתנקם בנתניהו על כל ההסתה והגזענות שלו", אמר עודה ל"ידיעות אחרונות".  "האם האלטרנטיבה היא טלית שכולה תכלת? ממש לא… לא נגזים אם נגיד כי האזרחים הערבים הפכו למיעוט נרדף על ידי ראש הממשלה באופן אישי".

טועים מי שבוחרים להתמקד בתגובות האוויליות והדי צפויות של מפלגת כחול לבן, משום שהם לא מבינים שהעניין הוא בעיקר פנים-ערבי. זו שיאה של שיחה פנים-ערבית. ההחלטה לעבור סופית מרגע הכניעה לרגע של עודה, רגע הנכונות להיכנס פנימה, חשובה וגדולה מכל תגובה פוליטית ברגע זה. באשר לתגובה הדי צפויה של בל"ד לפיה מדובר באמירה "אומללה" של עודה, זו כמובן ביקורת לגיטימית והיא חלק מאותה שיחה פנימית חשובה. אם כי חשוב לזכור ולהזכיר, שבגלגולה השני בחרה הרשימה המשותפת במנגנון הכרעה רובי. כך שהרוב בתוכה יחליט. מי שהתעקש על כך התכונן כנראה לבאות.

אחרי הכול ומעל הכול ההפתעה הגדולה היא לא מכך שהאדם החשוב ביותר כיום בפוליטיקה הערבית מרגיש מספיק נוח להתבטא כפי שהוא התבטא, וגם לא מכך שרשימה שמייצגת רוב מכריע מהמפלגות הפועלות ברחוב הערבי בישראל מוכנה להיות חלק ממשלת ישראל. ההפתעה האמיתית טמונה בכך שככל הנראה השמיים לא ייפלו, האדמה לא תרעד ומחר השמש שוב תזרח. יש רעש רקע, כצפוי, אבל הוא רחוק מלהאפיל על המוזיקה המרעננת של הרגע העודיאני.

אמיר פאחורי הוא עורך דין, פעיל פוליטי, עמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית ומנהל מכון המחקר בביה"ס לשלום בנווה שלום. 

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
ליברמן הבין שמה שיכול לעזור לו להתקבל על ידי שבט השמאל הוא השנאה לחרדים. ליברמן בעצרת בחירות (צילום: פלאש 90)

ליברמן הבין שמה שיכול לעזור לו להתקבל על ידי שבט השמאל הוא השנאה לחרדים. ליברמן בעצרת בחירות (צילום: פלאש 90)

איך ליברמן הפך למושיע של האליטות האשכנזיות הוותיקות

השיח השבטי ימין-שמאל נוח למפלגות מכל הצדדים כי הוא פוטר אותן מדיון פוליטי אמיתי. עם האופציה המזרחית שלהם, עמיר פרץ ואורלי לוי מאיימים על החלוקה הזו ולכן הותקפו. ליברמן נחלץ לטובת הסדר הקיים  

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf