מה צריך לקרות ברהט כדי שהציבור יתעניין בגורלה?

חם, חם בטבריה. יש אקשן. התקשורת מצטטת בלהט את הקרב בין אריה דרעי לרון קובי: ראש העירייה הקולני של טבריה נאבק ברעש גדול בשר הפנים; יוצא בהצהרות מתלהמות נגד הסיעות החרדיות בעירו; מפעיל תחבורה ציבורית בשבת; נכשל בהקמת קואליציה; ועותר לבג"ץ נגד הדחתו ונגד מינוי ועדה קרואה. והנה עוד דרמה: הוא מקבל תוספת זמן פציעות מבית המשפט.

קובי לא חדל: הוא מקים מפלגה. הוא פורץ לאירוע בעפולה שבו מתקיימת הדרת נשים ומותקף. וכל העת הוא מככב בפאנלים הטלוויזיוניים.

וגם טבריה מככבת, על 44 אלף תושביה, עיר תיירות החביבה על ישראלים רבים. עיר היסטורית שנאבקת על הישרדותה מול ימה דועכת. עיר שמתמודדת עם תהליכי התחרדות והתרוששות. הפוליטיקה שלה נוגעת בציר המאבקים הזהותיים, הדתיים, האתניים והמעמדיים של הפריפריה היהודית. בקיצור, טבריה היא סיפור משובח.

מכללה אקדמית? סעו לחברון

לעומתה, רהט היא העיר השנייה במספר תושביה בציבור הערבי, וגם העיר השנייה בגודלה בנגב. היא בירתם של 270 אלף בדואים. גם ברהט ראש העיר עלול להיות מודח בקרוב.

אבל רהט לא מעניינת איש.

אם טבריה ממוקמת באשכול החברתי 4, רהט על 70 אלף תושביה התייצבה מזמן בתחתית הליגה – אשכול 1. אם השכר החודשי הממוצע בטבריה מגיע לכ-6,200 שקל, ברהט הוא רק 4,960 שקל. במאי האחרון נרשמו בטבריה 9% אבטלה, ברהט הרקיע השיעור ל-21%.

בטבריה, כ-8,500 תלמידים בבתי ספר, ברהט – 18.7 אלף. בטבריה 60% מהלומדים בי"ב זכאים לתעודת בגרות, ברהט רק כ-55% מהם נהנים מזכאות, ורבים מהתלמידים נושרים הרבה לפני שזכו להגיע לספסלי י"ב. לפי נתוני משרד החינוך, התלמיד ברהט נהנה מתקציב ממלכתי שהוא רק 81% מהתקציב של חברו המשכשך בחוף הכינרת. אבל הפערים הללו לא עושים כותרות.

רהט מתמודדת עם תהליכי פיתוח ואיומים. היא נתונה בהרחבה גדולה של שטחה ומתבצעת בה בנייה של אלפי יחידות דיור בצל מצוקת דיור קיצונית. היא ביססה בשנים האחרונות אזור תעשייה חדש. היא נאבקת נגד קליטתם הכפויה של כ-4,000 תושבים מהכפר אלזרנוק. הנהגתה שותפה בכירה למאבק להכרה ב-36 כפרים בלתי מוכרים. העירייה מתחננת מזה עשור להקים בה מכללה אקדמית דוברת ערבית, אבל משרד החינוך העדיף שהסטודנטים הערבים יזכו להשכלה במכללת ספיר, ולחילופין במכללות בחברון ובירדן.

אבל בדרך כלל, רהט אינה סיפור.

שמועה ושמה רהט

ממש כמו בטבריה, שר הפנים ערך לראש העיר הנבחר של רהט שימוע, ובקרוב פאיז אבו סהיבאן עלול להיות מודח. זאת בעקבות מאבק בין תומכיו לבין אופוזיציה נחושה. האופוזיציה הזו חתמה על מסמך המחייב את חבריה שלא לנהל משא ומתן עצמאי מול ראש העיר, וכבלה את ידיהם. ראשי האופוזיציה ניהלו מול אבו סהיבאן משא ומתן קשוח ודרמטי ביותר במשך חודשים, והנהגת העיר נחצתה לשניים. כל בכירי החברה הערבית בישראל היו מעורבים בניסיונות התיווך בין הניצים, ולשווא.

אבל בתקשורת העברית אין לכך זכר. כלום. נראה שיש עיתונאים שלא ממש בטוחים שרהט באמת קיימת.

תושבים רבים ברהט מודאגים: בשל המאבק על הבכורה, עלול ניהול העיר לעבור לידי פקידי משרד הפנים או ראש עיר ממונה מטעמו, למשל לידי אחד הלשעברים הבכירים של ש"ס. בחסות הוועדה הקרואה, תוכל הרשות לעקירת התיישבות הבדואים להעביר בכפיה תושבי כפרים לשטחה, תוך התעלמות מעמדת התושבים וממצוקת הדיור הנוראה שרהט שקועה בה. במסווה של דאגה קפדנית לשלטון החוק ולאיזון התקציב, יוכלו הפקידים הממונים לקצץ עוד ועוד בתקציבה האנורקטי ובשירותים הדלים שהיא מעניקה במשורה לתושביה. קיים גם חשש שהם יתעלמו לחלוטין מהמורכבות השבטית-משפחתית של העיר, ויעוררו מתחים מיותרים. תושבים רבים ברהט חושדים שיש כאן קנוניה למחיקת הדמוקרטיה המקומית ולדחיקה של הנהגת הציבור הבדואי.

אבל את מי זה מעניין? אין לרהט חוף, ובקושי נפתחה בה בהתרגשות בריכה ראשונה לפני כשנה. אין בה נופש: מול ההפלגות מהמזח הנאה ועד הביקור בקברי האבות של טבריה, יש לה בקושי לילות של כנאפה וביקור בסודה סטרים. אין לה היסטוריה יהודית מפוארת, והיא לא שנויה במחלוקת זהותית שמסעירה את קוראי העברית.

אז פה ושם אפשר להביא משם כתבה אוריינטליסטית על השייח' הקשיש ושתי נשותיו, כי פוליגמיה, מסתבר, דווקא מסקרנת את הצופים. או להביא עדכון חם על רצח. אבל בגדול, רהט לא מעניינת. ולכן, מה שקורה בה בעצם לא קורה.

אברהים חסנאת הוא מנכ"ל עמותת כּפא ("די!" בערבית) העוסקת בנושאי רווחה ודיור ברהט. שמוליק דוד הוא יועץ לשינוי מדיניות בשתיל – הקרן החדשה לישראל