newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

החרדים מפריחים בלוני ניסוי לקראת חיבור אפשרי עם גנץ

על אף ההתחייבות הפומבית של המפלגות החרדיות לנתניהו, קולות מרכזיים בקהילה כבר מדברים בגלוי על אפשרות של חבירה לגנץ. אחרי שהתרגלו להיות בעמדות שלטוניות, ניתן להניח שככל שמצבו של נתניהו ייחלש תיחלש גם ההתחייבות החרדית אליו

מאת:

בעוד הדרמה סביב המלצת הרשימה המשותפת על המועמד המועדף להרכבת הממשלה בעיצומה ויתר המפלגות השלימו רק היום את המלצותיהן לנשיא, קשה להתעלם מכך שהדרך היחידה שתקום פה בסופו של דבר ממשלה תהיה כרוכה בבגידה. השאלה היא אם כן, מי יבגוד ראשון בקהל בוחריו או בברית הפוליטית שכרת.

שאלת החרדים והברית התמוהה עם נתניהו בעינה עומדת, אך למרות הצהרות פומביות ונחרצות על כוונתם להישאר נאמנים לו, לא בטוח שאכן זה המצב. נראה שלאור ההתפתחויות, יתכן שינוי בעמדת המפלגות החרדיות.

דאגה לצרכי הקהילה מעל הכל, ורק אחרי זה דאגה לכלל המדינה. גנץ בקלפי בראש העין (צילום: פלאש90)

בלון ריכוך

ההתייחסות לנתניהו ככל יכול, בלתי מנוצח, נסדקת. כפי שביטא זאת חבר הכנסת אורי מקלב מיהדות התורה: ״נתניהו והליכוד היו צריכים להביא מספר גבוה יותר של מנדטים ולא הביאו את זה״. אגב, זו איננה הפעם הראשונה שבה מקלב נוחל אכזבה שכזו: לא מזמן, בבחירות לראשות עיריית ירושלים, תמכו החרדים במשה ליאון מתוך מחשבה שיביא גם קולות חילונים, ונכזבו. באופן אירוני, ליאון הינו איש של ליברמן, אותו ליברמן שכעת מפנה לחרדים גב ומנסה לכפות ממשלה חילונית של נתניהו, גנץ ומפלגתו שלו, גם אם אינו מתייחס לחרדים כאויבים אלא רק כ"יריבים". את המחמאה המפוקפקת הזו הוא שומר לערבים.

ככל שמצבו של נתניהו ייחלש, תיחלש גם ההתחייבות החרדית להיצמד אליו. בשוליים יישארו כמה ימנים אידאולוגיים, חב"ד או אנשי ציונות דתית שהתפתו לתת את קולם ליהדות התורה תמורת התחייבויות, אך ההנהגה הרבנית והפוליטית תמשיך הלאה, תסתגל למציאות החדשה ותנוע לכיוון גנץ.

במובן זה קיים פער בין הפוליטיקאים החרדים למצביעים שלהם. לא ליצמן, לא גפני ולא דרעי הם חסידים מושבעים של נתניהו. הם נאלצו להיצמד אליו מאימת בוחריהם, וזה שיקול שיעמוד בפניהם בהחלטה לחתוך לממשלת גנץ. אבל הם יודעים שבפוליטיקה הזיכרון קצר. בממשלת גנץ תמיד יוכלו להיצמד ליעלון, להסביר שהם כאן כדי לחזק את הצד הימני, להשפיע מבפנים כדי שלא יחולל שם שמים ולא תהיינה עקירות נוספות בארץ ישראל. צווי חירום מבתי גדולי ישראל וכינוסי מועצות גדולי התורה יעשו את השאר.

דב אייכלר, מגיש ועורך ברדיו "כאן מורשת" ובנו של חבר הכנסת מטעם יהדות התורה, ישראל אייכלר, טוען כי על החרדים ללכת למשא ומתן עם גנץ בהקדם, ולשרת את האינטרסים שלהם. בכך הוא מבטא את הקו החרדי המקובל: דאגה לצרכי הקהילה מעל הכל, ורק אחרי זה דאגה לכלל המדינה. את הדעה הזו הוא לא משמיע בוואקום. קולות דומים נוספים נשמעים בקרב אנשי התקשורת והעסקונה החרדית. אחד מהם הוא יעקב גרודקה, עורך התכניות ברדיו קול ברמה, שצייץ בחשבון הטוויטר שלו כי הקו הפתוח עליו שמר חבר הכנסת יעקב אשר מיהדות התורה עם גנץ כנראה ישמש את המפלגה בהמשך.

בזמן שהבכירים עומדים כחומה בצורה לצד נתניהו, נראה כי הם מפריחים בלוני ניסוי לחלל הפוליטי בניסיון לרכך את המהלך מול גנץ, אם אכן יבשיל. ואכן, גורמים ביהדות התורה אמרו ל'הארץ" שהם אינם שוללים ישיבה בממשלה עם יאיר לפיד, אם הסטטוס קוו בנושאי דת יישמר.

הצעה נאיבית ומרחיקת לכת. תמר זנדברג (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

בסירה משונה אחת, עם המפלגות הערביות

תמר זנדברג ממרצ, בצעד נאיבי מעט ומרחיק לכת אף יותר, הציעה קואליציה "חברתית" בלי ליברמן: כחול לבן, חרדים, עבודה-גשר והמחנה הדמוקרטי, תוך נכונות להתפשר בענייני דת ומדינה. היא אף פנתה לעיתונאים חרדים בניסיון לקדם את הנושא, אך אלה לא ראו בכך היתכנות והעניין לא תפס כותרות. קשה לדמיין כרגע קונסטלציה כזו. החרם על לפיד בתוספת המחנה הדמוקרטי, שאף הוא טמן ידו בצלחת האנטי-דתית בקמפיין האחרון – קשים לעיכול. גימיק הקו הפתוח למניעת הדתה אמנם פרנס הרבה ברנז'אים חרדים, שדיווחו על כל מיני אירועים מוזרים על מנת להצחיק את הקהל שלהם, אך אין ספק שהוא עורר עוינות לא קטנה בקרב בקהל הזה.

מנגד, יש גם קולות צעירים ששותפים לקו הרשמי, כמו חבר הכנסת הטרי משה ארבל מש"ס שאמר: ״לא יעלה על הדעת שנלך לגנץ, אין סיכוי כזה. האמון שהציבור נתן לנו זה כדי שנקים ממשלת ימין, ראש הממשלה יהיה רק בנימין נתניהו״.

ההבדל העמוק בין המפלגות הערביות לחרדיות ביחס לתפקיד יו"ר האופוזיציה נעוץ בכך שהאחרונות התרגלו למנעמי השלטון. עבורן, תפקיד כזה הוא בגדר פרס ניחומים עלוב, בזמן שעבור הראשונות מדובר בתפקיד משמעותי ומשנה מציאות

חיים פרידלנדר, כתב בשבועון "בקהילה", טוען כי במפלגות החרדיות נערכים לימי אופוזיציה קשים. הפחד מהתסריט בו תקום ממשלת אחדות עם שתי המפלגות הגדולות, כפי שחולם ליברמן, לא מזמן ידיד ועכשיו אויב מר, מניע אותם לחשיבה על התאחדות כדי לשים יד על התפקיד היחידי שנותר – יו"ר האופוזיציה. בכך החרדים ימצבו את עצמם כיריבים מול הרשימה המשותפת, שגם אחרי המהלך של המלצה על גנץ, סביר שיישארו מחוץ לממשלה. יכול להיווצר מצב בו שני המיעוטים המשמעותיים והלא ציונים נאבקים על תפקיד, שאך לפני עשור היה שמור למפלגה הציונית הגדולה שלא זכתה בראשות הממשלה. גם זה תסריט שחלק מהציבור הישראלי רואה כמאיים על צביון המדינה ואולי אפילו על ביטחונה.

ההבדל העמוק בין המפלגות הערביות לחרדיות ביחס לתפקיד נעוץ בכך שאלה האחרונות התרגלו לשלטון. עבורן, תפקיד יו"ר האופוזיציה הוא בגדר פרס ניחומים עלוב, בזמן שעבור הרשימה המשותפת מדובר בתפקיד משמעותי ומשנה מציאות.

מוקדם מדי לדעת מה ילד יום, ואיזה שילובים מפתיעים נכונו לנו. אפילו סבב בחירות שלישי לא ניתן לשלול בשלב הזה. הדבר היחיד שניתן להגיד בביטחון הוא שמדינת ישראל שינתה את פניה ולא תחזור להיות מדינה של שתי מפלגות ציוניות גדולות, שנאבקות ביניהן על השלטון ומחלקות צ'ופרים לשאר.

פנינה פויפר היא פעילה פוליטית חרדית, מנהלת מיזם הציבור החרדי ממלכתי ואחראית פרויקט חרדים בעמותת עיר-עמים.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf