newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

העיתונאי הירושלמי שישראל לא מצליחה לגרש חגג יום הולדת בכלא

מוסטפא אל חרוף כלוא כבר שמונה חודשים, ואינו יכול להתגונן מפני ההאשמות נגדו מפני שמעולם לא הועמד לדין. ישראל מנסה לגרשו לירדן אף שחי את רוב חייו בירושלים, אין לו אזרחות ירדנית והירדנים מסרבים לקבלו. ובינתיים, העיתונאים בישראל ממשיכים להתעלם מסיפורו

מאת:

בסוף השבוע האחרון חגג העיתונאי הירושלמי מוסטפא אל חרוף את יום הולדתו ה-32. באותו יום, 21 בספטמבר, הוא גם ציין שמונה חודשי מאסר בכלא גבעון, מבלי שהועמד לדין. אף שנולד לאב ירושלמי והוא חי בעיר מגיל 12, מעמדו מעולם לא הוסדר. גם לאחר שהתחתן עם תושבת העיר ולשניים נולדה בת, משרד הפנים סירב להעניק לו תושבות. בינואר השנה שוטרים פרצו לביתו באישון לילה ומאז משרד הפנים מנסה לגרש אותו לירדן, אפילו שאין לו כל מעמד או משפחה שם.

בזמן שאל חרוף מוחזק בכלא – ללא משפט ומבלי שהואשם בדבר – התקיימו שתי מערכות בחירות בישראל, שבהן הוא כמובן לא יכול היה להצביע, כי אינו אזרח של אף מדינה. גם אם בנימין נתניהו יוחלף בבני גנץ בעוד כמה שבועות, לא נראה שמשהו בהתנהלות המדינה מול אל חרוף או יתר הפלסטינים במזרח ירושלים צפוי להשתנות.

תקוע בלימבו. העיתונאי מוסטפא אל-חרוף. (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

תקוע בלימבו. העיתונאי מוסטפא אל-חרוף (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

אך גם ביחס להתעמרות הרגילה של המדינה בתושבי מזרח ירושלים, הסיפור של אל חרוף חריג. לפי "מידע חסוי" שמשרד הפנים הציג בערעורים השונים שהוגשו, אל חרוף קשור ל"התארגנות אסורה", אבל הוא אינו יכול להגן על עצמו – כי הוא אינו עומד למשפט על שום עבירה. זאת בעוד אותו מידע חסוי הוא הבסיס להתעקשות של משרד הפנים לא לשחררו ממעצר ולהסדיר את מעמדו.

כך נוצר לימבו שממנו כמעט בלתי אפשרי להשתחרר- כי איך אפשר להתגונן מפני האשמות שנותרות חסויות? גם אם אל חרוף ביצע עבירה כלשהי, האם זו הצדקה לבצע גירוש והפרדה שלו ממשפחתו לנצח והעברתו למקום שבו אין לו כל מעמד? למרבה הצער, בעיני משרד הפנים התשובה היא חיובית.

אל חרוף עצמו מתעקש שלא עבר כל עבירה, ושהדברים המיוחסים לו נעשו במסגרת עבודתו כעיתונאי שעוסק לא פעם בסיקור האירועים והפגנות סביב מסגד אל אקצה. "שייתנו רשימה עם מי מותר ואם מי אסור לדבר", אמר באחד הדיונים בבית המשפט, והדגים את האירוניה שבה לישראלים כמובן מותר לדבר עם מקורות, גם עוינים, אבל כאשר עיתונאי פלסטיני מדבר עם מקורות או מקבל מידע לגבי אירועים, המדינה רואה זאת כ"קשר עם חברים בהתאחדות בלתי מותרת".

בהיבט הפרקטי, לא ניתן לגרש את אל חרוף לאף מדינה, מכיוון שאין לו אזרחות ומעמד בשום מקום בעולם. ולא שמשרד הפנים לא ניסה. בחודש מאי נעשה הניסיון הראשון לגרשו לירדן, אחרי שכבר הוגש ערעור לעליון.

בחודש יולי, לאחר שצו המניעה בעניינו פקע, הוא נלקח באישון לילה למעבר ואדי ערבה שליד אילת. הוא הושאר למשך שעות במעבר חיץ בין שתי המדינות עד שהוחזר לכלא, בתקווה שירדן תקבל אותו לשטחה מכיוון שיש לו מסמך נסיעה ירדני, כמו לרבים מהפלסטינים בירושלים. אותו מסמך נסיעה עמד במרכז המחלוקת בין משרד הפנים לעורכת דינו של אל חרוף. משרד הפנים טען כמה פעמים שמדובר במסמך שמאפשר שהייה בירדן, אך בהזדמנות אחרת הודו שם שהוא אינו אזרח ירדני.

גורמים ירדניים הבקיאים בסיפור אישרו פעם נוספת השבוע כי אין סיכוי שגירוש של אל חרוף לירדן יצליח. לדבריהם, מרגע שהסיפור התפרסם בהרחבה בממלכה ונתפס כחלק מהטרנספר של הפלסטינים במזרח ירושלים, הסיכוי שפקיד בגבול יסכים להכניסו למדינה בעתיד הוא אפסי.

לא יכול אפילו "לעזוב מרצון"

אף שמעצרו של אל חרוף עורר עניין בעולם וארגוני עיתונאים מהמובילים בעולם קראו לשחררו, בישראל סיפורו התקבל באדישות. ארגוני עיתונאים ישראלים לא נחלצו לעזרתו, ומלבד "שיחה מקומית" ועמירה הס ב"הארץ" המקרה גם לא זכה לסיקור בישראל.

אם תהיתם עד מתי ניתן להחזיק את אל חרוף במעצר – בהחלטה לא לקבל את הבקשה לערעור על מעצרו שכתב שופט העליון הנדל בחודש יולי נקבע כי לא ניתן לטעון שאל-חרוף מוחזק במעצר ללא הגבלת זמן, מכיוון שבעבר ניתן צו מניעה זמני לגירושו. כלומר לפי בית המשפט, הסיבה למעצרו הממושך של אל-חרוף היא בעצם באשמת ההליכים שהוא נוקט נגד גירושו, ולא מכיוון שמשרד הפנים מסרב להכיר במעמד של מי שחי רוב חייו בירושלים ונשוי לתושבת העיר. אך בעוד במקרים אחרים העצור יכול להישבר ולחתום "מרצונו" שיעזוב, במקרה הזה אין לאל חרוף אפילו את האופציה הזו. כאמור הוא לא תושב באף מדינה, ולכן גם אם היה רוצה בכך, איזו מדינה היתה מסכימה לקבל אותו?

אף שאין סיכוי שאל חרוף יברח – הרי הוא רוצה להישאר עם משפחתו בירושלים – כל הערכאות שדנו בעניינו לא הסכימו עד עכשיו לשחררו בתנאים כלשהם. ברגע של ייאוש הסכים אל חרוף אף להתחייב שלא יעסוק בעיתונות, אם זה מה שמפריע למדינה. לפי חוק הכניסה לישראל, אם לאחר 60 יום העצור לא מגורש מישראל, צריך לשקול לשחררו בערבות. אל חרוף עצור כבר שמונה חודשים. מבחינת המדינה פרק הזמן הזה החל רק בחודש יולי, כשצו המניעה פקע. ביום רביעי הקרוב יתקיים דיון בעניינו בבית הדין למשמורת בכלא גבעון שברמלה, ועורכת דינו, עדי לוסטיגמן מהמוקד להגנת הפרט, תדרוש שישוחרר לאלתר. "אין שום סיבה שיוחזק עוד רגע אחד במעצר", אמרה.

חבריו של אל חרוף מירושלים, המשוחחים איתו מדי שבוע בטלפון, מקווים שאת יום הולדתו הבא הוא יחגוג עם משפחתו, כשהוא חופשי ובעל מעמד חוקי בירושלים, -המקום היחיד שהוא מכיר בתור בית.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf