newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אפילו נתניהו יודע שמערכת המשפט לא רודפת אותו

מערכת משפט שמגינה על הכיבוש לא יכולה להיות שמאלנית, וההגנה על זכויות אדם בתוך ישראל התחילה בכלל משופטים מהימין. אז מאיפה צצה הטענה שהימין נרדף? מתוך הסתה פשוטה וצינית

מאת:

קשה כמובן להתייחס ברצינות לטענה הבדיונית בדבר מערכת משפט שמוטה באופן פוליטי לשמאל, בזמן שבמציאות אחראית מערכת משפט זו למשטר צבאי נוקשה שמושלט לאורך 52 שנים על חיי מיליוני פלסטינים בגדה, מפר זכויות אדם מעצם טיבו כמשטר צבאי-קולוניאלי ולא כמשטר ליברל-דמוקרטי, מטיל ענישה קולקטיבית, מחריב בתי חפים מפשע בשל רצח לאומני שבו חשוד או נאשם אחד מקרוביהם, עוצר גברים, נשים וילדים ללא משפט, ללא הליך הוגן וללא שהם יודעים במה הם חשודים (מעצר מנהלי) ואינו אלא מערך שליטה אלים מטעם ממשל צבאי זר במיליוני נתינים משוללי אזרחות שמעולם לא בחרו בממשל צבאי זה לשלוט בחייהם.

מי שהחל את מסורת ההתערבות של בית המשפט העליון בהחלטות הכנסת היה דווקא השופט מאיר שמגר שבא מהימין. מאיר שמגר (צילום: יוסי זמיר / פלאש 90)

מי שהחל את מסורת ההתערבות של בית המשפט העליון בהחלטות הכנסת היה דווקא השופט מאיר שמגר שבא מהימין. מאיר שמגר (צילום: יוסי זמיר / פלאש 90)

זאת ועוד: שיטת המשפט בגדה הפכה בעטיין של ההתנחלויות הישראליות מאז 1968 לשיטת משפט בעלת שתי מערכות חוק שונות ומפלות בהתאם למוצא אתני שונה: חוק צבאי נוקשה מטעם דיקטטורה צבאית לנתין הפלסטיני לצד חוק אזרחי-דמוקרטי למתנחל היהודי שנהנה ממכלול זכויות האדם והאזרח שמעניק המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל הריבונית (זו שבקווי יוני 1967).

כך שהדיבור על מערכת משפט שנוטה שמאלה הוא שטות. חמור מכך: זהו כזב שיטתי, מקיף ועצום ממדים שבוקע מהצד הימני של המערכת הפוליטית במדינת ישראל.

מי שעיצב את המשטר הצבאי – עיצב את הדמוקרטיה בישראל

אך גם אם נניח לרגע את המשטר הצבאי האנטי-דמוקרטי בגדה ונתמקד אך ורק במערכת המשפט בתחום מדינת ישראל הריבונית (ככל שניתן עוד להפריד בכלל בין מדינת ישראל לגדה המערבית), ברור לחלוטין שישנם עדיין היבטים רבים במסגרת מערכת זו שאינם מתיישבים עם תפיסת עולם ליברל-דמוקרטית: המונופול הדתי-אורתודוקסי בתחום דיני הנישואין והגירושין, סעיפים מפלים בחוק יסוד: מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, חוק הקרן הקיימת לישראל וחוק נכסי נפקדים, הם רק חלק מהדוגמאות שמלמדות על מגמות לאומניות, אתנוצנטריות וקלריקליות בחלקים לא מבוטלים מהחוק והמשפט הישראלי.

ועדיין: אין להתעלם מהעובדה שאותם אישים, שעיצבו את המשטר הצבאי בגדה (ובראשם השופט מאיר שמגר שהיה הפרקליט הצבאי הראשי בשנת 1967, היועץ המשפטי לממשלה בין 1968 ל-1975, שופט בית המשפט העליון מאז 1975 ונשיא בית המשפט העליון בין השנים 1983-1995) והכשירו הפרות בוטות ומקוממות של זכויות אדם בגדה וברצועה – הם גם אותם אישים שפיתחו במקביל שורת פסיקות מרשימות שביצרו את זכויות האדם והאזרח בתחום מדינת ישראל הריבונית. זו שבקווי יוני 1967. הנשיא שמגר למשל אישר מעשים קשים של הפרת זכויות אדם בגדה, אך במקביל עיצב את חופש הביטוי כזכות יסוד חוקתית המונחת בתשתית הדמוקרטיה הישראלית. הוא גם ביצר הגנה מקיפה על שורת זכויות יסוד רבות נוספות.

האם אביחי מנדלבליט, חובש הכיפה שגדל בבית בית"רי, פיתח קריירה משפטית בצה"ל, נבחר בידי ראש הממשלה לתפקיד האמון הכי בכיר לצדו הוא שמאלן בארון?

אף שהתפיסה הרווחת היא שרק לאחר כהונת שמגר, עיצב הנשיא פרופסור אהרן ברק את המהפכה החוקתית שלפיה מאפשר חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו משנת 1992 (וכן חוק יסוד: חופש העיסוק משנת 1994) לפסול חוקים של הכנסת, אם הללו פוגעים בצורה בלתי מידתית בזכויות אדם ואזרח, חשוב להדגיש שהאמת היא שונה: שמגר עצמו דגל בתפיסה זו וגם ביטא אותה בפסיקותיו. והאמת אף מפתיעה יותר: גם השופט לנדוי, שהיה כנראה איש ימין מובהק והתנגד לאקטיביזם השיפוטי של ברק, גרס שנים רבות לפני כהונת ברק, שקיימת אפשרות לבטל סעיף חוק שנוגד חוק יסוד. כך או אחרת, ברור שההגנה שהעניקו הנשיאים שמגר, ברק ובייניש – לצד שורת שופטי עליון דומיננטיים בשנות ה-90 וה-2000 – על זכויות האדם, אגב פסילות של החלטות בלתי סבירות של רשויות השלטון ובמקרים קיצוניים פסילה של סעיפי חוק בגלל פגיעה בזכויות אדם (בתחום מדינת ישראל הריבונית כאמור. לא בגדה וברצועה לצערנו) – כל אלו הניחו תשתית לטענה הכוזבת כי בית המשפט העליון הוא סניף של מרצ או שלוחה של מחנה פוליטי ספציפי. כאילו הגנה על זכויות אדם ושלטון החוק אמורה להיות משויכת לצד ספציפי במפה הפוליטית.

.בניגוד לדברי ההבל של שר המשפטים אמיר אוחנה, אנשי ציבור דווקא זוכים להנחות מפליגות. אמיר אוחנה בנאום ה"פרקליטות בתוך פרקליטות" שלו השבוע (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

.בניגוד לדברי ההבל של שר המשפטים אמיר אוחנה, אנשי ציבור דווקא זוכים להנחות מפליגות. אמיר אוחנה בנאום ה"פרקליטות בתוך פרקליטות" שלו השבוע (צילום: יונתן סינדל / פלאש 90)

האם תופרים תיקים לאנשי ימים? התשובה היא לא

הטענה הולכת רחוק יותר: נטען לא אחת שקיימת כנופיית שלטון חוק שמורכבת הן משופטי עליון שכיהנו בעבר בתפקידי היועץ המשפטי לממשלה (שמגר, ברק, פרופסור יצחק זמיר וכן אליקים רובינשטיין), בתפקידי פרקליטת המדינה (דורית בייניש ועדנה ארבל) ובתפקידים בכירים נוספים בפרקליטות המדינה (עוזי פוגלמן) והן מבכירי פרקליטות המדינה בפועל, וכי כנופיה בדיונית זו כה עוינת למחנה הפוליטי הימני-דתי, עד כי לעתים נתפרים תיקים פליליים לשרי משפטים שמבקשים לחולל שינויים עמוקים במערכת: מכתב האישום נגד פרופסור יעקב נאמן המנוח שזוכה בבית המשפט ועד הרשעת חיים רמון במעשה מגונה. ובמקביל, כך נטען, ישנו חיפוש תמידי ומדוקדק אחרי אישים בכירים בימין נוספים על לא עוול בכפם.

בהקשר זה אפוא יש לשאול: האם אכן ישנם גורמים בתוך פרקליטות המדינה ("אנשי פרקליטות בתוך פרקליטות" כלשונו של שר המשפטים הזמני אמיר אוחנה), שמתעלמים מזכויות יסוד של חשודי צמרת ונאשמי צמרת מהימין הפוליטי הישראלי ואף תופרים להם תיקים? האם אכן קיימת תופעה מזעזעת של פגיעה בזכויות יסוד של בכירי ליכוד ומפלגות נוספות מימין (לא רק נתניהו: גם חיים כץ ודוד ביטן. אריה דרעי ויעקב ליצמן. ועוד) ואף תפירת תיקי סרק לאישים הללו רק מפני שתפיסת עולמם אינה תואמת את תפיסת עולמם של בכירי פרקליטות המדינה?

התשובה היא כמובן שמדובר בדברי הבל. אכן, יש מקום לביקורת נוקבת מאד על חלקים במשטרת ישראל ובפרקליטות המדינה גם בתחום מדינת ישראל הריבונית ולא רק בגדה המערבית. ישנם חלקים אלימים במשטרת ישראל. ישנם חוקרים שעדיין מפרים זכויות חשודים. ישנם כתבי אישום רבים נגד אזרחים מקבוצות מוחלשות,  שניתן היה להימנע מהגשתם תוך בחירה במסלול טיפולי ולא פלילי. וישנן טעויות אנוש קשות בפרקליטות המדינה ואף מקרים נדירים יותר של תיאום גרסאות בין פרקליט פלוני לעד מומחה אלמוני (למשל: אנשים מסוימים בעברו של המכון הלאומי לרפואה משפטית). וזה חמור. חמור מאין כמוהו.

ישנם חלקים לקויים ביותר במשטרה לצד חלקים שמחייבים שדרוג ואף שידוד מערכות בפרקליטות המדינה. היחס המשטרתי לאזרחים הערבים עדיין בעייתי ואף אלים בחלקו. היחס לבני קבוצות מוחלשות אחרות (ישראלים ממוצא אתיופי או רוסי, נשים במקרים מסוימים ואף מזרחים לעתים) טעון שיפור במובנים רבים. וניכרת קרימיניליזציה מופרזת של האזרחים הערבים מחד לצד תת-שיטור ביישובים הערבים מאידך. חשוב להדגיש כמובן שישנם גם חלקים מצוינים והגונים במשטרת ישראל וכי גם פרקליטות המדינה מורכבת על פי רוב מפרקליטים משובחים ומקצועיים.

מאלשייך עד שי ניצן – כולם באו מהימין

אך דווקא כלפי חשודי ונאשמי הצמרת ישנן לא אחת הקלות מפליגות. הנחות סלב. וגם כאשר מתחוללת פגיעה אפשרית בזכויות יסוד של חשוד צמרת או נאשם מפורסם – הדבר רחוק שנות אור מלהיות שיטתי או מכוון. רחוק שנות אור.

האם המפכ"ל לשעבר רוני אלשייך הוא איש שמאל שביקש להפיל את נתניהו שפעל בכל כוחו למינויו? הרי אלשייך היה מתנחל בקריית ארבע, חובש כיפה בכיר בשב"כ ומי ששימש שנים רבות בתפקידי דיכוי בגדה המערבית.

האם אביחי מנדלבליט, חובש הכיפה שגדל בבית בית"רי, פיתח קריירה משפטית בצה"ל, נבחר בידי ראש הממשלה לתפקיד האמון הכי בכיר לצדו (מזכיר הממשלה שעבד צמוד אליו) ומשם דילג בלא צינון ובצורה מטרידה ללשכת ראש התביעה הכללית – הוא שמאלן בארון שפועל בשם דיפ-סטייט דמיונית כדי להפיל את נתניהו?

האם עורך הדין שי ניצן, שלמד בישיבה דתית והפך למטאור משפטי שבתפקידו כמנהל מחלקת בג"צים הגן בבית המשפט העליון על החרבת בתי פלסטינים חפים ועל מעצרים מנהליים, הוא שליח "הפרקליטות בתוך פרקליטות" שבחר להדיח בכל מחיר ראש ממשלה מכהן מימין?

האם עורכת הדין ליאת בן ארי שהיא פרקליטת מחוז ת"א בתחומי המיסוי והכלכלה ופיקדה במסירות על התביעה הפלילית נגד אולמרט, היא שליחת השטן עלי אדמות שכל מעייניה ממוקדים בהדחת השליט הנצחי נתניהו?

אהוד אולמרט היה ראש הממשלה שהלך הכי רחוק עם הפלסטינים. זה לא מנע ממנו לעמוד למשפט ולהישלח לכלא. אהוד אולמרט במשפטו (צילום: ליאור מזרחי / פלאש 90)

אהוד אולמרט היה ראש הממשלה שהלך הכי רחוק עם הפלסטינים. זה לא מנע ממנו לעמוד למשפט ולהישלח לכלא. אהוד אולמרט במשפטו (צילום: ליאור מזרחי / פלאש 90)

שום דבר חוץ מציניות

ואפרופו אולמרט: החל מנובמבר 2007 (ועידת אנאפוליס) ולאורך 2008, הניח ראש הממשלה לשעבר על השולחן הצעה מדינית שלא הייתה יונית ממנה בתולדות ראשי ממשלת ישראל: נסיגה לקווי 1967 תוך הותרת גושי התיישבות תמורת שטחים לפלסטינים בתחום מדינת ישראל הריבונית, כינון מדינה פלסטינית ריבונית בגדה וברצועה שבירתה ירושלים המזרחית ואף השבת מספר מוגבל וסמלי של פליטים וצאצאי פליטים פלסטינים משנת 1948 לתחום מדינת ישראל הריבונית.

ההצעות הללו לא עזרו לו: הוא התפטר, הועמד לדין, נשפט, הורשע, נשלח לריצוי מאסר בן 27 חודשים ושוחרר כעבור 18 חודשים בעקבות ניכוי שליש. אולמרט הוא כמובן הדוגמה החיה לעוצמת ההבל והכזב שטמונים בטענת קיפוחו של המסית המתקרבן מקיסריה.

בניגוד לשר התיירות יריב לוין, שכנראה מאמין באובססיביות שמערכת המשפט היא הסיטרא אחרא שקמה על שלטון הליכוד לכלותו, ברור שנתניהו יודע את האמת. הוא יודע שמדובר במשטרה ובפרקליטות, שלא רדפו אותו מעולם (גם אם בפיו טענות הגנה משפטיות שראוי לבחון ברצינות במסגרת משפטו הפלילי המתקרב). אך לציניות שלו אין גבולות. לכן הוא מסית ומשסה נגד ראשי הפרקליטות באמצעות בובת שר המשפטים שלו, אמיר אוחנה, שפולט דברי הבל מקוממים.

כמה נורא שזהו ראש הממשלה. כמה נורא שזהו שר המשפטים. כמה נורא שבכירי הממשלה ממוקדים במתקפה עצומה, שיטתית וכוזבת על רשויות אכיפת החוק רק כדי להציל את עורו של החשוד מקיסריה.

כמה נורא שלמען הישרדותו הפרטית, מוכן נתניהו לשרוף את המועדון כולו. כלומר, להחריב את התשתית האפשרית היחידה לקיום סביר של כולנו.

עורך הדין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין בתחום עבירות הצווארון הלבן, הדין המשמעתי וועדות החקירה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf