האם סייד קשוע מתכוון לפרוש מכתיבת טורו ב'הארץ' ולהפסיק לכתוב בעברית?

מאת:
השאירו תגובה
א א א

אתר החדשות האמריקני מונדווייס מדווח כי בהרצאה שנשא לאחרונה באוניברסיטת NYU הסופר והעיתונאי סייד קשוע, שעבר להתגורר בארצות הברית לפני כשנה וחצי, הוא הודיע על כוונתו להפסיק לכתוב בשפה העברית, וכן לסיים את כתיבת טורו הקבוע בעיתון 'הארץ'.

על פי הדיווח של העיתונאי פיליפ וייס, שנכח בהרצאתו של קשוע, אמר קשוע בין היתר כי בישראל הוא חי בתחושה של בן ערובה החי בפחד, וכי איבד תקווה בעתידה של ישראל.

לגבי נסיבות עזיבתו את ישראל אמר קשוע "הסיבה היחידה שאני שם (באילינוי) היא המצב הפוליטי, הגזענות, והייאוש שלא יכולתי עוד לשאת בקיץ 2014. זה היה מתסכל. אני חושב שאני עדיין סובל מסוג של טראומה שטרם הצלחתי להחלים ממנה. יש לי תחושה חזקה שבחרתי בנתיבים הלא נכונים בחיים שלי. כל ההחלטות… לכתוב לטלוויזיה, לבחור בשפה הלא נכונה, לחיות במקום הלא נכון – אני באמת מקווה שאאזור כוחות ואחלים".

לגבי הבחירה לכתוב בעברית אמר קשוע "הבחירה בעברית היתה בעיה גדולה. העברית היא השפה של מדינת ישראל. באופן משונה, אם אתה רוצה לפנות את הציבור הערבי בישראל, עדיף להשתמש בעברית[…] אבל העברית היא השפה של האויב. אז איך אתה יכול לבקר את החברה בשפתו של האויב, או שפתו של האחר? אני לא בטוח, אולי 'אויב' היא מילה חזקה מדי, אבל לכל הפחות שפתו של המדכא.

"כמובן שהעברית איננה רק שפה, מדובר בעברית המודרנית. העברית שנועדה לכונן את היהודי החדש, העברית החדשה עם המבטא האשכנזי, העברית החדשה שבה מדינת ישראל אמורה להתנהל. אני מניח שעמוס עוז – סופר נפלא ותומך גדול בעבודתי – יאמר שהעברית היא ההישג הגדול ביותר של הציונות. זה עושה את זה לבעייתי עוד יותר. זאת לא שפה, זאת השפה שלהם. זאת השפה של ישראל, שפת הכיבוש, שפת האפליה".

בהתייחס לכתיבתו בעיתון 'הארץ' אמר קשוע: "למען האמת אני מנסה לעזוב את 'הארץ' מאז שעברתי לפה, כולל בשבוע שעבר. כתבתי את הטור השבועי והתקשרתי שוב לעורך שלי ואמרתי לו 'זהו זה'. אני לא יודע מה אני עושה פה […] הייתי שמח לכתוב בעיתון מקומי באורבנה שמפין".

מורן שריר, עורך מוסף הארץ בו מתפרסם טורו של קשוע, מסר בתגובה לפניית מגזין 972+ "למיטב ידיעתנו זה לא נכון, אנחנו בקשר רציף איתו והטור הבא שלו מתפרסם מחר". מורן סירב להתייחס לשאלה האם קשוע ביקש להפסיק לכתוב את טורו הקבוע בעיתון.

> הגיע הזמן שהשמאל ילמד לדבר ערבית

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
למה לא פרסמת ביוגרפיה? (צילומים: סטפן רוהל/קרן היינריך בל, תומר נויברג/פלאש90, אקטיבסטילס)

למה לא פרסמת ביוגרפיה? (צילומים: סטפן רוהל/קרן היינריך בל, תומר נויברג/פלאש90, אקטיבסטילס)

ההיסטוריה הסודית של המאבק הפמיניסטי נגד הכיבוש

למה נשים לא כותבות ביוגרפיה? איך זה להיות "אויבת העם"? האם לאמהות יש תפקיד במאבק? בעקבות "נאילה והאינתיפאדה", יולי נובק יצאה לדבר עם זהבה גלאון, עו"ד לאה צמל והעיתונאית ענת סרגוסטי, מהנשים שעומדות עשרות שנים בחזית המאבק בכיבוש

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf