newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הנובורישים של העיר הלבנה החליפו את החופש מעבודה בחופש לצרוך

מאת:
השאירו תגובה
א א א

במדינה הצעירה ישראל יכול היה להיות נפח תרבותי עצום שהיה נוצר במהירות מהתרבויות העשירות שהתרכזו אליה, מהתרבות העשירה שהיה אפשר לפגוש על האדמה הזו, והכל היה יכול להתחבר לשירה נהדרת בעידן המודרני וזה שבו אנו נמצאים היום.

אתחיל בסטייק הלבן. יכול להיות שזו תכליתו של הפחד הקמאי של רבים מתושבי המקום מהסבא שלהם, שגרם להם להכריז, בנובורישיות קולינרית, כי סטייק לבן הוא פאר היצירה הקולינרית.

כלומר, הוא כן, הוא פאר היצירה הקולינרית אצל ישראלים עם סבא שהיה רב בלודז'. לא בשום מקום אחר בעולם.

יש סיבה מאד טובה שבגינה בכל מדינה עם רף קולינרי בסיסי, עושים מחזיר נקניקים ואת הפרה אוכלים. אף אחד לא רוצה לזרוק חתיכה יפה של פרה למערה ולחכות שנתיים. את זה עושים עם החזיר האומלל.

אבל ההקדמה הזו לא באה לעורר את זעמם של אנשי המוסר המוחלט הטבעוניים, להיפך. הוא בא להמשיך לטריגר השני.

מסוף המאה ה-19 לתחילת המאה ה-20 אנשים מסרו את נפשם במאבקים חברתיים כדי לזכות ביום חופש אחד בתוך שבוע עבודה. לעתים נשאו עיניים להבטחה התנכית, שאולי לראשונה גם נשאה איתה הבטחה לצדק חברתי מסוים. יום חופש בשבוע היה תמיד מאבקם של בני האור בבני החושך. של העובדים בנוגשים.

אך בדומה לסטייק הלבן, כך בעיר הלבנה. אמות המידה והנובורישיות התרבותית מכתיבים משהו אחר לגמרי. המונח חופש כבר לא תקף לעקומת גבם של עובדים מהמעמד הנמוך, אלא לחופש לצרוך. מלאו אסמינו בר ופתחו עוד סניף קדוש של אמפמ. גם אם הדבר יהיה כרוך בסגירת עוד מכולת שכונתית, בשכר רעב ובאוכל רע שיושב במקררים במשך חודשים. רוחו של הסבא מלודז' מגדירה מהי קדמה ומהי לא.

עוד בנושא

    ולכן, חזרו אחרי. הכול רע או הכול טוב. החופש לבקבוק חלב בארבע בבוקר הוא מהותי ומייצג עבור כולנו, נאורים שכמותנו, את החופש האמתי. זהו החופש לצרכנות שכה הטיבו לתאר ביבשת האם, אמריקה הצפונית. כל מי שחושב אחרת הוא חשוך, פשיסט, ימני, שחור וגמד.

    לא יתכן צדק חברתי אם זה עדיין מקובל להילחם עבור החופש לצרכנות בכל השבוע. לא יכול להיות שלום אם אין צדק חברתי.

    יפתח סופרמרקט אחד תורן בכל שבת בעיר הקטנה תל אביב ואף אחד לא ימות מחוסר ביוגורט.

    זהו פוסט קצר, אך אפשר לקרוא רבות וגדולות על מאבק המכולות ועל ההשלכות של הפתיחה בשבת כאן, בצורה יותר מפורטת.

    א א א
    ועוד הערה לסיום:

    הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

    כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

    אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

    הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
    תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

    לחצו כאן
    "רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

    "רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

    "לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

    כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

    X

    אהבת את הכתבה הזאת?

    כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
    silencej89sjf