newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"לא תהיה חירות כל עוד יש איש אחד אסור"

מאת:
השאירו תגובה
א א א

בשנים האחרונות אני מרבה לשוטט באתרי שירה בפרסית, בחיפוש אחר חומרים מעניינים לתרגום. באחד מהם פגשתי במרזייה דהקאן, משוררת איראנית צעירה המשותקת כמעט בכל גופה עקב סיבוכים בלידה. את שיריה היא מקלידה בעזרת השיניים והסנטר. בעמוד הפייסבוק שלה, שלפני מספר חודשים נסגר מסיבה כלשהי, היא הרבתה להעלות תמונות שלה על כיסא הגלגלים, תמיד עם חיוך ענק. גם שיריה הם על פי רוב מלאי אופטימיות ואור.

בראיון לאחד האתרים האיראניים, היא מספרת על דיאלוג קצר שלה עם אלוהים ברגע של משבר: "למה אני?", שאלה את אלוהים, ואלוהים השיב לה "למה לא את?"

וזה כל העניין. זה כל כך אקראי, העובדה שאלה לא אנחנו שנאבקים בשיניים כדי להתבטא, שמלקטים אוכל בפחים, שמקבצים את ילדינו בתוך אוהל, שממתינים בחרדה לגירוש באיזה מחנה. היא כל כך אקראית, העובדה שאנחנו יושבים שלמים ובריאים במקום שאפשר לקרוא לו בית, נהנים משלל ביטחונות אמיתיים ומדומים, בעוד רבים כל כך נאבקים על החירויות הבסיסיות שלהם. חלקן לא בטווח השגה כרגע. חלקן בהחלט אפשריות, אם נתגייס. אין שום דבר שמזכה אותנו בחירויות האלה יותר מאשר אחרים. הכישרון הגדול שלנו היה ליפול על הצד הנכון של המטבע.

הזמר האיראני האהוב עלי עד מאוד, דאריוש, נהג שנים לפתוח את הופעותיו עם הדקלום הזה:

אין שמחה בעולם כל עוד יש לב אחד שבור
לא תהיה פריחה כל עוד יש כפר אחד עקור
בכל רחבי תבל, מכאן עד קצה עולם
לא תהיה חירות כל עוד יש איש אחד אסור.

התכונה הבסיסית ביותר של החירות היא השאיפה להרחיב את גבולותיה. שנזכה כולנו לחירות במשמעות הזאת של המילה. פסח שמח שיהיה.

> חירות על אמת: לוח מחאות ופסטיבלים פוליטיים בפסח

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf