newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לפתוח את הלב, לזכור, לסלוח

מאת:
השאירו תגובה
א א א

לפתוח את הלב

עבור חמלה הנמשכת על כל מי שחיילים באו ולקחו אותם מהבית. על כל מי שביתם וקהילותיהם נהרסו בהפצצות, בתנועות צבא, במלחמת אזרחים, באסון טבע. על כל מי שהיו צריכים לברוח, ילדים על הידיים, או ילדים בעצמם. לחצות מדבריות ברגליהם או דחוסים במשאיות משא, וימים בספינות רעועות כדי שיהיה להם ולהן סיכוי לטעום לרגע אחד מטעמו של הדבר הזה הקרוי חיים.

(אימת המסע היא דבר בפני עצמו)

לחמול על המצולקים והשותקים, מכל מקום ובכל זמן. לא לסגור את הלב לאף אחד, לאף אחד. כמה צער שיש בעולם, חמלה יש אפילו יותר. רק צריך לעשות לה מקום.

לזכור

שההפרדה וההבדלה בין בני אדם על בסיס אמונה או צבע, או מקום שבו הוריהם נולדו, קיימת רק בעיניי מי שחונך להאמין לפיקציה הזו. זה לא באמת. בני אדם לא נבראים כיתות כיתות, או מחלקות מחלקות: כולם אותו דבר. לכל בני האדם אותה נפש בדיוק.

לזכור היטב היטב, שבסיס כל הרעה החולה בעולם היא חלוקתו ל"אנחנו והם". הם הרעים, ולהם מותר לעשות הכל.

ככה התחיל כל מעשה זוועה אי פעם. בחלוקה הזו. כן, גם זה.

לסלוח

קודם כל: לעצמך. בלי לסלוח לעצמך אי אפשר לסלוח לאנשים אחרים. לסלוח על חולשה ועל אדישות, על התעלמות מכוונת ועל מעשים רעים ממש (אולי אתה היית החייל שהוציא אנשים מהבית באמצע הלילה, או הפציץ שכונת מגורים, או נשלח על ידי המשטר לטהר שטח).

לא להחזיק חשבונות היסטוריים: גם מי שפשעו מהצד השני אינם מפלצות, אלא בני אדם כמוך שעשו מה שהסביבה שלהם עשתה, או מה שהיה מרגש ונכון מבחינה לאומית או דתית לעשות, או מה שנסיבות החיים דחפו אותם לעשות.

אף אחד לא רוע מושלם, ואף אחד לא טוב מושלם. כולנו הכל יחד, במינונים משתנים לפי הנסיבות והזמן ואופיינו.

***

אם הלב פתוח לסבל ולצער של כל אדם, אם זוכרים שרעיון הקבוצות והכיתות הוא עיוות שצריך לעבור מהעולם, ואם מוכנים לסלוח, אפשר לתקן הכל.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf