ההחלטה על משיכת השקעות מהכיבוש לא באה טוב לנתניהו

כפי שמדווח וושינגטון פוסט, אתמול ב-NBC הביע בנימין נתניהו את מורת רוחו מהחלטת הכנסייה הפרסבטריאנית למשוך השקעות משלושה תאגידים המעורבים בכיבוש. הכנסייה מחויבת על פי עקרונותיה להימנע מהשקעות שחוסמות את הדרך לשלום צודק – עובדה פשוטה שהיא מעבר לבינתם של נתניהו ופוליטיקאים רבים אחרים בישראל.

הקו ההסברתי של נתניהו ממחיש כמה הנחות יסוד שבבסיס האידאולוגיה והרטוריקה של מדיניות החוץ הישראלית. ראשית, הפחדה עם הטענה שמדינות הערב מסביב הן ברבריות ומסוכנות לנוצרים. שנית, ניסיון לפנות לאחדות יהודית-נוצרית על בסיס שנאה משותפת למוסלמים, טריק ישן ובדוק של הימין הקיצוני הפונדמנטליסטי. שלישית, הטענה שאלו המתנגדים לרווחים כלכליים מהכיבוש, פשוט לא מבינים כלום. זו כמובן חוצפה, משום שהכנסייה, כמו ארגונים רבים נוספים אשר דנים במשיכת השקעות, לומדים במשך שנים את הנושא באופן אחראי ומעמיק. הם יודעים על מעורבות תאגידית בכיבוש יותר מרוב חברי הממשלה ובוודאי מהציבור הישראלי, שצריך להתאמץ על מנת להגיע למידע.

אלא שאצל ההסברה הישראלית לא מדובר בעובדות, כי אם בהגיון במערך סגור. לפי הגיון זה, ישראל היא דמוקרטיה, ולכן הפרות זכויות אדם הן לא הפרות זכויות אדם, התנחלויות על אדמות פלסטיניות הן לא התנחלויות, פגיעה והתעללות באוכלוסיה אזרחית היא לא פגיעה והתעללות באוכלוסיה אזרחית. הכיבוש הוא לא כיבוש.

מזל שכסף הוא כן כסף, ושמשיכת ההשקעות משנה את מפת הרווחיות של השליטה הצבאית, הפוליטית והכלכלית של ישראל על אדמות, משאבי טבע והחיים של העם הפלסטיני.

> הכנסייה הפרסביטריאנית מושכת השקעות מהכיבוש