newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כדי להגן על קשישים דרושה הלאמה של בתי האבות

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב אורח: איתמר אבנרי

התמונה המזעזעת הזאת , מתוך תחקיר חדשות 2, היא תמונה של הפרטה.

לפני עשור הופרטו בישראל בתי האבות הסיעודיים. האחריות לגורלם של עשרות אלפי אזרחים קשישים הועברה לידיים פרטיות. במקום שהמדינה תיקח אחריות על אזרחיה הוותיקים, החלו גורמים פרטיים – שפועלים למען הרווח של עצמם – לנהל את אחד מתחומי הרווחה הכי עדינים ומורכבים. והנה בתוך שנים מעטות החלה לעלות באופן קיצוני הצפיפות בבתי האבות. תקנים של אחים סיעודיים ושל עובדי כוח עזר צומצמו וחוסלו. מספר העובדות הסוציאליות ירד באופן דרמטי. ומה עם הפיקוח של המדינה? לא היה כלום, כי אין כלום.

תחשבו על זה: כשגוף ממלכתי, ציבורי, עובר לידיים פרטיות הוא הופך לעסק. ועסק, כמו שכולנו יודעים, מנוהל על פי שיקולים כלכליים. לא מאמינים לי? תקראו את הציטוט של אחת מהעובדות הסוציאליות בבתי האבות שהסכימה להתראיין ל"ידיעות אחרונות" לאחרונה: "תראי, אנחנו מקום פרטי כאן, זה עסק והוא צריך להתנהל על פי הקודים הכלכליים… לפעמים קורה שהאינטרס הכלכלי של המוסד לא עולה בקנה אחד עם האינטרס הטיפולי שלי כעובדת סוציאלית מול הזקן".

ובחזרה לתמונות המזעזעות שנחשפו בערוץ 2 ובמקומות אחרים, תמונות שחושפות אלימות קשה נגד קשישים חסרי ישע. אלימות יכולה להתקיים בכל מוסד, ממשלתי או פרטי, זה נכון. אבל כשמצמצמים, חוסכים, לא מפקחים ושוכחים שרווחת הקשישים צריכה להיות העיקרון המנחה, ולא הרווח הכספי – אלימות היא אחת מהתוצאות העגומות והמפחידות.

יש לכך תשובה. המדינה פשוט צריכה להחזיר לעצמה את האחריות: להשיב את בתי האבות לבעלות ציבורית, ולדאוג לאזרחיה הקשישים. בקרוב תעלה להצבעה הצעת החוק להעלאת קצבת הזקנה ל-5,000 ש"ח לחודש. זו רק ההתחלה. אני ופעילים אחרים בקמפיין, שמובילה תנועת "עומדים ביחד", ניאבק עד שהרווחה שלנו תפסיק להיות מסחטת הכספים של מישהו אחר, ועד שמי שצריך לדאוג להורים ולסבים שלנו – באמת יעשה את זה. רק אם נדאג שהמדינה תפסיק להפריט ולהעביר את הנכסים שלנו לידיים פרטיות, נוכל גם להבטיח לעצמנו חיים וזקנה בכבוד.

איתמר אבנרי הוא חבר בצוות התיאום הארצי של תנועת עומדים ביחד

> אלאור אזריה: לא עונש משפטי, אלא העונש הדרוש להמשך הכיבוש

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf