בג"צ הורה על פינוי מבנים לא חוקיים בבית אל, בשטח בבעלות פלסטינית

בג"צ הורה אתמול (שני) ברוב דעות להרוס מבנים לא חוקיים ולא מאוכלסים בשטח מועצת בית אל, שנבנו על קרקע שנמצאת בבעלות פלסטינית פרטית של תושב הכפר דורא אל קרע. הרכב בראשות נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס קבע כי שני הבניינים רבי הקומות במתחם המכונה "שכונת דריינהוף" יפונו תוך שישה חודשים. עם זאת נמנע בית המשפט מדיון עקרוני בסוגיית ניסיון המדינה להכשיר בניה לא חוקית על אדמות שנתפסו לצורכי ביטחון לפני שנת 1979.

החלקה עליה מדובר שייכת לתושב דורא אל-קרע, עבד-אל-רחמן קאסם, והיא מוגדרת כאדמה שנתפסה לצרכים בטחוניים, אולם מעולם לא נעשה בה שימוש בטחוני. בשנת 2010 בעקבות בנייתם של שני בניינים רבי קומות בשטח, הגיש קאסם עתירה באמצעות ארגון "יש דין" לפינוי המבנים.

בתחילת ההדיינות בעתירה הודתה המדינה כי מדובר בבנייה בלתי חוקית, ואף כי צו ביניים שניתן בעתירה הופר, והתחייבה לפנות את המבנים בהתאם עד לחודש אפריל 2012. אך לאחר הפינוי בגבעת האולפנה חזרה בה המדינה מהתחייבותה לבית המשפט לפנות את השטח והודיעה כי בכוונתה לבחון דרכים להכשרת הבנייה האזרחית הלא חוקית בשטח שנתפס עוד בשנת 1979 לצרכים צבאיים. הרקע לשינוי העמדה הוא ככל הנראה רצון המדינה לפייס את המתנחלים בעקבות פינוי שכונת האולפנה.

 > דורא אל קרע: מעבר ליער השחור של פלסטין שוכן כפר הדלעות הקסום

המדינה טענה כי פסק דין אלון מורה משנת 1979, בו נקבע כי לא ניתן לעשות שימוש אזרחי בשטח שניתפס לצרכים צבאיים, תקף רק מזמן הפסיקה, ולכן ניתן לעשות שימוש אזרחי ובכללו בנייה בשטחים שנתפסו קודם לכן. טענה זו היא חלק מניסיון המדינה להכשיר בנייה בלתי חוקית בשטחים עצומים שנתפסו לפני שנת 79' ומתפרסים על כ-40 התנחלויות שונות.

בעקבות טענת המדינה הגיש ארגון "יש דין" בשנת 2013 עתירה נוספת לבג"צ בדרישה לבטל צו התפיסה שהוצא ב-1979 לאדמותיו של קאסם לטובת ההתנחלות בית אל, ולקבוע בסוגיה העקרונית האם ניתן לבנות בניה אזרחית על אדמות שנתפסו לפני "פסק דין אלון מורה" מ-1979.

בפסק הדין שניתן אתמול מתח בית המשפט העליון ביקורת חריפה על שינוי המדיניות התכוף שאפיין את התנהלות המדינה במסגרת העתירה. בית המשפט שב וחזר על החומרה שיש לייחס לבנייה על קרקע פרטית, ועל הצורך לנקוט במדיניות אכיפה אפקטיבית ולא כזו המתאפיינת במשיכת זמן והתחמקות מאכיפת צווים.

בהחלטתו קבע הנשיא גרוניס כי "נוכח ההתחייבויות החוזרות ונשנות של המשיבים להריסת המבנים ומשום שלמעלה משלוש שנים לאחר הגשת העתירה הראשונה טרם הופקדה תוכנית מוצעת, אין, לגישתי, מקום להיעתר כיום לבקשה למצות את ההליך התכנוני".

בנושא העקרוני החליט גרוניס לדחות את העתירה מבלי להתייחס לגופם של הטיעונים, והחליט שלא להכריע בסוגיה העקרונית של בנייה אזרחית בשטחים שנבנו על אדמות פרטיות שנתפסו לצרכים בטחוניים. אחד הנימוקים שציין בית המשפט להימנעותו מהכרעה בחוקיות צו התפיסה הוא השלכות הרוחב של ביטול הצו שנים לאחר הוצאתו. בדבריו רמז בית המשפט להשלכות אפשריות של קביעה כזו על כארבעים התנחלויות אשר הוקמו על קרקע פרטית שנתפסה לצרכים ביטחוניים לפני שנת 79'.

עו"ד שלומי זכריה, מהצוות המשפטי של ארגון "יש דין" שייצג את העותר מסר בתגובה לפסק הדין כי: "בית המשפט שב והבהיר את חשיבות השמירה על זכות הקניין של תושבים מוגנים בשטח כבוש. על הדרג המדיני והמשפטי כאחד לעשות 'בדק בית' רציני באשר למדיניות אי-האכיפה המאפשרת שוב ושוב את המשך עבריינות הבנייה בגדה המערבית".