newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בהפגנה ברמאללה הרשות הפלסטינית הבהירה: אנחנו נגד עזה

הרשות הפלסטינית החליטה שאת ההפגנה הזאת ברמאללה, למען הסרת הסנקציות על עזה, היא לא תאפשר, וכל האמצעים כשרים: רימוני גז והלם, מעצרים המוניים, שבירת מצלמות, מכות. ואז הגיעו המסתערבים של פת"ח

מאת:

זה היה כמה שניות לאחר שחברתה נעצרה לנגד עיניה. הפעילה המתוסכלת, שלא הצליחה למנוע את המעצר האלים, עמדה מול השוטרים חסרת אונים. פתאום, היא צעקה באופן אינסטינקטיבי "ברוח, בדם, נפדיקי יא עזה". בתגובה, איש כוחות הביטחון הפלסטיניים, לבוש אזרחי, הנחית עליה מהלומה שהדביקה אותה לאדמה. שני שוטרים הצטרפו אליו והחלו בועטים באשה המדממת אל מול פנינו המבועתות.

זהו רק תיאור אחד מני רבים למעשי האלימות הבלתי נתפסים של כוחות הבטחון של הרשות הפלסטינית נגד מפגינים, שהתכנסו אתמול (רביעי) ברמאללה, בדרישה להסרת הסנקציות של הרשות נגד תושבי עזה.

מפגינות נמלטות מאימת רימוני הגז וההלם. הפגנה ברמאללה בקריאה להסרת הסנקציות מעל עזה. (צילום באדיבות העמוד הפלסטיני "הסירו את הסנקציות")

מפגינות נמלטות מאימת רימוני הגז וההלם. הפגנה ברמאללה בקריאה להסרת הסנקציות מעל עזה. (צילום באדיבות העמוד הפלסטיני "הסירו את הסנקציות")

זוהי ההפגנה השנייה המתקיימת השבוע. ההפגנה שהתקיימה ביום ראשון עברה בשלווה, אולם אתמול התגובה של הרשות היתה קשה: מעצרים אלימים של 69 פעילים (חלקם נעצרו בבית החולים במהלך קבלת טיפול רפואי), תקיפות של עיתונאים, נשים, מבוגרים, עוברי אורח, החרמת או שבירת מצלמות, החרמת טלפונים ויחידות של צעירי פת"ח בלבוש אזרחי שהסתננו בין המפגינים.

פתאום רעול פנים קפץ עלי עם נשק שלוף

הדרך לרמאללה, באוטובוס שהסיע פעילים מחיפה, עברה חלק. אבל כבר עם ההגעה לכיכר אל מנארה ברמאללה, מקום ההפגנה, גילינו כמויות חסרות תקדים של כוחות ביטחון פלסטינים: מאות חמושים במדי משטרה, חמושים במדי יחידות מיוחדות ורעולי פנים וחמושים רעולי פנים במדים צבאיים. כל מי שהיה בכיכר הבין שבינינו מסתובבים גם אנשי מוחבאראת בלבוש אזרחי.

אתמול בבוקר הכריזה המשטרה על ההפגנה כלא חוקית. לפי הרשות, הסיבה היא "רצון לא להפריע לתושבי העיר בהכנות לחג אל פיטר המתקרב". בשעה תשע וחצי היתה אמורה להתחיל ההפגנה, אלא שהמשטרה מנעה מהפעילים להתרכז בכיכר. ואז, פתאום, החלו השוטרים לנוע בכוחות גדולים אל עבר אחד הרחובות המתפצלים מהכיכר, ומיד החלו בירי של רימוני הלם וגז מדמיע.

הוצאתי את הטלפון מיד כדי לתעד. רעול פנים מכוחות הביטחון רץ לעברי עם רובה אם 16 שלוף. קפאתי, אך המשכתי לצלם. רעול הפנים קפץ על מישהו שעמד קרוב אלי ועצר אותו. ואז משום מקום, הרגשתי חבטה פתאומית וכואבת בגב שהפילה אותי קדימה.

השוטר, במדים כחולים, שבעט בגבי בחוזקה קרא לחברו, ושניהם עטו על הטלפון שלי בזמן שאני עוד מנסה להבין מה קרה. החרמת הטלפון שלי הייתה רק הצעד הראשון.

השוטר שבעט בי התחיל להחרים טלפונים, ולחטוף אותם מהידיים של כל מי שעמד לידי, גם אם לא צילם. כל הבקשות שלי להחזרת המכשיר נענו בקללות וצעקות. הבנתי שאני בבעיה.

תייסיר, חבר ממחנה פליטים קלנדיה שעמד לידי, נראה מודאג אף יותר ממני. "לא נורא", אמרתי לו. "הטלפון יחזור אלי". "אני לא בטוח", הוא ענה בטון למוד קרבות, למרות גילו הצעיר. "הם חיות, רמי. הם שוברים טלפונים ומצלמות ואז זורקים אותם".

פתאום, שמענו צעקות שבר. כוחות גדולים של המשטרה רעולת הפנים חזרו מתוך ההתקהלות ברחוב אל עבר הכיכר עם כמה עצורים. חלק מהעצורים הוכו בזמן שהם הובלו על ידי כוחות הביטחון. עמדנו פעורי פה מול המחזה הקשה. "אני לא מאמין שהם כאלה אלימים. אלה שוטרים פלסטינים, לא חיילים ישראלים", אמרתי לתייסיר. הוא חייך במרירות וניסה לשכנע אותי לעזוב. "זה רק ילך ויחמיר. בוא אלי למחנה. אצלנו יהיה יותר בטוח הלילה".

הוא צדק. כוחות הביטחון הפלסטינים, תוך כדי דרישות חוזרות ונשנות לפנות את הכביש, המשיכו לנוע בכמויות לעבר כל התקהלות שהם זיהו, עם חיפוי של מטחי רימוני הלם וגז מדמיע. נראה היה שהם באו עם רשימות מעצרים מוכנות מראש. מכל התקהלות נשלף פעיל, והובל למעצר על ידי השוטרים שלא בחלו גם בשימוש בשוקרים חשמליים. ואני לא מדבר על השוקרים הקטנים והחמודים של משטרת ישראל שכבר יצא לי לחוות על בשרי לא פעם, אלא שוקרים המזכירים את אלו המשמשים לשליטה בבקר.

ואז הגיעו ה"מסתערבים".

לא. לא מדובר בכוחות הביטחון הישראלים. בין המפגינים שכן הצליחו להתקהל פה ושם ולקרוא קריאות למען עזה ונגד הסנקציות, היו גם צעירים ממחנה פליטים ג'ילזון, מחנה המשויך פוליטית לפת"ח. פתאום, באופן מתואם, הם שמו כובעים בדוגמת כאפייה על ראשם, והחלו לעצור פעילים ביחד עם כוחות הביטחון. אז, ידעתי, עומדים להיפתח שערי הגיהנום.

הייתי בהרבה הפגנות בחיי. גם בכאלו בהן נעשה שימוש בנשק חי. פחד כפי שהרגשתי אתמול, אני מודה, מעולם לא הרגשתי לפני כן.

מסתערבי פת"ח שולפים כובעים ומבצעים מעצרים:

חשיפת ה"מסתערבים" הבהירה לי שהמכות והמעצרים עלולים להגיע מכל כיוון. וזה אכן מה שקרה. לא היה לאן לברוח, חרף דרישות המשטרה להתפנות. ואז ראיתי את השוטרים חובטים בפעילה מהפסקה הראשונה. פעור פה, עמדתי בקיפאון מוחלט. הזמן עצר מלכת בכאוס שמסביב: אישה חוטפת מכות רצח מולי, ואף אחד ממאות האנשים באזור לא מעז לעזור לה, בזמן שבו אנשים אחרים, מובלים כמו חיות על ידי צעירי פת"ח למעצר. המשטרה העלתה הילוך ואנשים נעצרו בהמונים, חלקם נגרר על הרחוב. חלקנו כמעט נחנק מהגז המדמיע.

"באת להתערב לנו בפוליטיקה?"

איכשהו הצלחתי לעבור לרחוב המקביל. ממרחק מה זיהיתי קבוצה של חברות, רובן עיתונאיות. אחת מהן העזה להשמיע קריאה למען עזה. לא נגד עבאס, לא נגד פת"ח, אלא למען עזה. רימון ההלם הגיע אל רגליהן תוך כמה שניות. מיד אחר כך, פגשתי חברה מרמאללה שעמדה עם דמעות בעיניים. "מה קרה?", אני שואל. "הרביצו לך?".

"הלוואי", היא ענתה", "אחד השוטרים אמר לי 'מה את עושה ברחוב יא שרמוטה. עופי מכאן מיד'".

החלטתי להמשיך לתחנת המשטרה כדי לבדוק מה עם העצורים. וכן, העניין הפעוט של הסלולרי הנעלם שלי לא הרפה ממני.

מוהנד אבו גוש, תושב חיפה ואחד העצורים בהפגנה, הוא פעיל ידוע נגד מחמוד עבאס. עם צאתו מהמעצר (נכון לכתיבת שורות אלו, רוב העצורים שוחררו למעט חמישה) הוא סיפר לי על האיומים שספג בעבר מאנשי עבאס. "אמרו שאפשר לשלוח אליי נרקומן לחיפה. זה יעלה להם רק מאה-מאתיים דולר", הוא מעיד על איום שקיבל. "הם גם אמרו לי שבשלב מסוים אם אהיה ברמאללה התנזים ירה לי ברגליים, ושאת ׳החקירה׳ אחר כך הם יעשו למראית עין".

אבו גוש משתייך לקבוצה הולכת וגדלה של פעילים פלסטינים מ-48' (ישראל) המבקרים את מחמוד עבאס והרשות הפלסטינית בחריפות, ואף משתתפים בהפגנות בגדה. יחד עם זאת, אבו גוש יודע להבדיל בין הנהגת הרשות לבין פעיליה, או פעילי פת"ח הצעירים.

"אתה חייב להבין", אבו גוש ממשיך. "זה לא רק שיטות מאפיה. הם מנצלים את אותם צעירים ממחנות הפליטים (צעירי פת"ח ממחנה ג׳ילזון- ר.י), המגיעים לעיר הגדולה רמאללה, ומבחינתם מכות למי שנמצא בעיר הוא למעשה כיבושה של העיר שהם אף פעם לא הרגישו שייכים אליה. יש כאן ניצול ציני של העוני וההדרה של הפליטים הפלסטינים על ידי פת"ח. אותם ילדים, ואכן רובם הם צעירים מתחת לגיל עשרים, לא מבינים מה הם עשו אתמול ואיך ניצלו אותם".

קבוצת הנשים שהותקפה בגלל שקראה בעד עזה:

בתחנת המשטרה אני נע בין הפצרות לשוטרים שיחזירו לי את הטלפון, לבין משפחות העצורים שעמדו מחוץ לתחנה והתחננו לקבל מידע מהשוטרים. השוטרים לא סיפקו תשובות. בשעה שתיים לפנות בוקר אני מוצא עצמי עצבני עם גב כואב בתחנה, בוויכוח פוליטי עם עשרה שוטרים. ההאשמות שאני מטיח בדבר האלימות הקשה שהפעילו נתקלו בתשובות כמו "המפגינים קיבלו כסף" או "זו הפגנה של חמאס". כוחותיו של עבאס מאמצים בקלות פרופוגנדה ישראלית. בסיפור שציירו לעצמם, העובדה כי חלק גדול מהעצורים הם סטודנטים שמאלנים מאוניברסיטת ביר זית לא ממש חשובה.

מיואש, מתוסכל וכואב המשכתי לתחנת המשטרה הבאה. השעה שלוש לפנות בוקר. הצלחתי למצוא שם את הטלפון שלי. אך יש בעיה. היומנאי מסרב לתת לי להיכנס לתחנה כי אני לובש מכנס קצר. כאן אני מאבד את זה סופית ומתחיל להרים את הקול. "באת מחיפה עם השורט שלך, להפגין כאן ולהתערב לנו בפוליטיקה?", השוטר החצוף מטיח בי. ואני נזכר בהצהרות של ראש עיריית חיפה, יונה יהב, בדבר מפגינים ערבים "המגיעים מבחוץ ומפריעים לדו הקיום בעיר".

וכאן נפל לי האסימון סופית. בשונה ממה שחשבתי בעבר, הרשות הפלסטינית היא לא קבלן משנה של הכיבוש. הרשות הפלסטינית היא שותפה מלאה המיישמת את כל הטקטיקות הישראליות בדיכויו של העם הפלסטיני.

פתאום, המכות אותן קיבלו הנשים שקראו קריאות למען עזה נראו לי הגיוניות. הרשות הפלסטינית הודיעה אמש באופן שקוף ומעשי: ממש כמו ישראל, אנחנו נגד עזה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

רחוב בשג'אעייה, במרץ 2024 (צילום: מוחמד נג'אר)

"אנחנו צועקים, רעבים ומתים לבד": החיים בחורבות שג'אעייה

הפלישה של ישראל לשכונה שבמזרח העיר עזה, שנמשכה חודשים, הותירה אחריה הרס מוחלט. התושבים, עדיין תחת מצור, מסכנים את חייהם רק כדי לשים ידיהם על שק קמח אחד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf