newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

צפו: הטקס הישראלי-פלסטיני המשותף ליום הזיכרון

אלפים השתתפו בטקס המשותף, שהתקיים זו השנה ה-14 בפארק הירקון בתל אביב. פעילי שלום פלסטינים הגיעו מהשטחים הכבושים לאחר שבג"ץ הפך את החלטת נתניהו. מפגיני ימין קיבלו את פני הבאים באיחולי "מוות לשמאלנים"

מאת:

יותר מתשעת אלפים משתתפים לקחו היום (שלישי) חלק בטקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני האלטרנטיבי בפארק הירקון בתל אביב. לטקס הגיעו גם פעילי שלום פלסטינים מהגדה המערבית, וזאת לאחר שבג"ץ ביטל את החלטתו הגורפת של ראש הממשלה ושר הביטחון בנימין נתניהו שלא לאפשר לפלסטינים מהשטחים הכבושים להשתתף באירוע. עשרות פעילי ימין, בהם חבר הכנסת לעתיד איתמר בן גביר וצ'רלי אזריה – אביו של אלאור, הגיעו למקום שעה ארוכה לפני תחילת האירוע במיוחד כדי לקבל את הבאים לטקס בקריאות "נאצים" ואיחולי "מוות לשמאלנים". במהלך הטקס הם שרפו דגל פלסטין. שניים נעצרו, לדברי המשטרה "בגין הפרת הסדר הציבורי וזריקת חפצים לעבר משתתפים נוספים".

זו השנה ה-14 בה התקיים טקס הזיכרון הישראלי-פלסטיני המשותף ביוזמת ובארגון תנועת לוחמים לשלום ופורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני שבחרו לציין כך את זכרם של קורבנות הסכסוך ואת הכאב המשותף. בטקס הראשון שהתקיים בשנת 2006 השתתפו כמאתיים איש, ומאז מידי שנה עולה המספר בהתמדה. השנה התקיים הטקס למורת רוחו הגלויה של ראש הממשלה נתניהו, ובנו יאיר שנשלח לגדף בטוויטר.

לקראת האירוע מסרו המארגנים: "הטקס, מעבר להיותו טקס זיכרון, הפך לסמל ולאמירה הציבורית האמיצה של כל מי שרוצה לבחור בדרך השלום על פני דרך המלחמה. דווקא בשעה הזו, בשבוע שבו משפחת השכול הישראלית והפלסטינית, גדלה, יש צורך באמירה ברורה והמהדהדת: כן לתקווה ולפיוס, לא לייאוש ולשכול".

העברנו כאן את הטקס בשידור חי:

את הטקס הנחו השנה השחקנית והפובליציסטית מיקה אלמוג והשחקנית והיוצרת סמירה סרייה. ובמהלכו דיברו בני ובנות משפחות שכולות. הטקס הועבר בשידור חי.

יובל רחמים יו"ר פורום ארגוני השלום, פנה לאביו, אברהם רחמים, שנהרג במלחמת 1967, ואמר: "נפלת ביום השני של המלחמה. קוראים לה ששת הימים, למרות שהיא עדיין נמשכת. 52 שנה חלפו, בשני הצדדים ממשיכים להיהרג בגללה, ועדיין כולם בטוחים שניצחנו". הוא סיפר כיצד מגיל צעיר התייצב בכל שנה ביום הזיכרון ליד קברו של אביו בקריית שאול גאה. אבל "לאט לאט הבנתי שאני ממלא תפקיד של ניצב בהצגה לא לי. הלהג הלוחמני, המתקרבן, המאיים, מלהיט יצרים, מעצים ומקדש מאבק שאין לו סוף".

בבוקר שלאחר חתימת הסכם אוסלו, סיפר "קמתי ונטעתי לך ליד הקבר שתיל צעיר של זית, שתדע שנגמרו המלחמות. מאז הגננים של אגף ההנצחה מקפידים לקצץ את ענפיו, שלא יהפוך לעץ. וכך, גם אחרי עשרים ושש שנים הוא נשאר רק שיח קטן".

הוא אמר: "היום זה יום הזיכרון הממלכתי, לא יום של הכאב הפרטי שלי. הוא שייך לכולם ואני מוקיר בו את הכאב של כל אחיותי ואחי במשפחת השכול הגדולה, חסרת הגבולות. הבור שנפער פתאום בחיינו לא ייסגר לעולם. הפצע ימשיך לדמם עד יומנו האחרון, לקרוע את המשפחות שלנו ואף לעבור מדור לדור. אתה יודע שאני כבר לא מגיע לטקס בבית הקברות. לא יכול להשתתף בו יותר. אבל כל שנה אני מגיע לכאן. מתרגש להיות עם אלפי האמיצים והאמיצות, שלא פוחדים להאמין שיש דרך אחרת, שיש עם מי לדבר ושלכאב אין לאום ואין דגל".

פעילי ימין מקללים את באי הטקס: 

מוחמד דרוויש בן ה-14 ממחנה הפליטים עאידה, סיפר על חברו עבד אלרחמן שאדי עבדאללה אשר נהרג בשנת 2015. בידי כדור תועה בעת עימותים במחנה הפליטים עאידה, בהיותו בן 10 בלבד. "זה תאריך שאזכור תמיד: ה-5 באוקטובר, 2015, 14:00 אחר הצהריים", הוא סיפר. "קול היריות והפגזים היה חזק מאי פעם, והעימותים היו חמורים: כוח גדול של צבא הכיבוש פרץ למחנה הפליטים עאידה". הוא סיפר על חברו עבד שביקש ממנו להתלוות אליו כדי לראות את העימותים וכיצד פחד. ואיך הבין שחברו הטוב נורה ונהרג.

"היום אני יודע שבסכסוך המקולל הזה שמלא בשנאה וקנאה אף אחד לא יוצא דופן ואין רחמים אפילו לא על ילדים תמימים" הוא אמר. "הנרטיבים שכולנו נשטפים בהם, כאילו האדמה הזאת שווה דם של בני אדם, הם שקר. ואני מבקש מהדורות הבאים להפסיק להאמין בשקר הזה, שהוא תוצר של אינטרסים של בני אדם, כדי שנפסיק כולנו להיות קורבנות של הסכסוך המתמשך הנוראי הזה. בשמך אני מבקש, עזרו לנו להחזיר את האהבה שנולדנו איתה למקומה, ולזנוח את השנאה והקנאה אשר הורישו לנו".

עוד דיברה הפעילה לאה שקדיאל, תושבת ירוחם, שפתחה ואמרה: "אני יהודייה ישראלית, דתית ציונית, ואני יודעת כי נשים שנראות כמוני, ומגדירות את עצמן כמוני, פועלות בשם הזהות הזאת באופן שמדכא את העם האחר שנמצא איתנו בארץ הזאת. אבל אני כאן עם מסר הפוך לגמרי". היא פעילה כבר 44 שנים, בתנועת "עוז ושלום",  תנועת השלום היהודית דתית, במסגרת "מחסום ווטש"; ובנוסף, כתושבת ירוחם, היא פעילה גם בקבוצת "מרקם אזורי" הפועלת למען הכרה בכפר הלא מוכר רחמה.

שקדיאל דיברה על שלושה שלבים בהתפתחות הזהות שהיא, כמו אחרים, עוברים. השלב הראשון שבו כל צד רוצה להביס את האחר. "שלב שבו יש יש שירי ניצחון במלחמות, שמחה לאידו של האויב, לעג לאבל ולשכול שלו". לצערנו, היא אמרה, "יש גם היום מיעוט קולני בשני הצדדים שממשיך כך, חוגג כאשר מודיעים על חללים בצד האחר, מחפש נקמה, דורש להטיל עונשים קולקטיביים על ציבור שלם, זורע מוות גם לחפים מפשע רק משום שהם שייכים לעם האחר".

סמירה סרייה ומיקה אלמוג, מנחות טקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני המשותף 2019 (אורן זיו)

סמירה סרייה ומיקה אלמוג, מנחות טקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני המשותף 2019 (אורן זיו)

בשלב השני, היא אמרה, "כבר לא שונאים את הצד האחר, אבל מעדיפים לא לראות אותו כלל, ולכן גם לא מכירים אותו ומאד פוחדים ממנו. כל צד מסתגר בציבור שלו, בוכה בתוך הציבור שלו על המתים שלו בלבד, חולם על עתיד בטוח רק לצד שלו. כל צד חותר לאחדות לאומית ומוקיע את אלה המתעקשים לכלול בתמונת עולמם האנושי גם את הצד האחר. רוב היהודים הישראלים שאני מכירה נמצאים עדין בשלב השני הזה, ונדהמים לשמוע שאני משתתפת איתכם הערב כאן, ואפילו כועסים עלי".

"אנחנו בונים יחד את השלב השלישי. בשלב זה אנו מאמינים כי רק ביחד יהיו לנו ביטחון, שלום, וגאולה", היא אמרה. "זה השלב שבו אנו מושיטים יד לצד האחר, ומסרבים להיפרד ממנו גם ברגעים קשים". את דבריה סיימה בתקווה: "אנו משתפים את הצד האחר בכאב השכול שלנו, מקשיבים לכאבי השכול שלו, כדי שנוכל גם לשתף את האחר בשמחת החיים והצמיחה והשלום, של בני אדם שווי ערך, ואזרחים שווי זכויות, של שני עמים בארץ אחת, גאים במורשתם הלאומית הנפרדת, ונחושים להגשים את חלומותיהם ביחד".

פטמה מוחמדין, בת 26, תושבת שג'עייה שבעזה, לא יכלה להשתתף באירוע בתל אביב אבל שלחה מסר מצולם. השנה לראשונה התכנסה בעזה קבוצה כדי לצפות בטקס שהועבר בשידור חי. "גדלתי בתוך המצור שישראל מטילה על עזה מבחוץ, ותחת שלטון חמאס מבפנים", היא אמרה. "קשה לתאר את החיים בעזה. אנחנו חיים תחת סנקציות חמורות ביותר ומחסור בכל אמצעי החיים הפשוטים ביותר – חינוך, בריאות, חופש תנועה – שבשביל כל אדם אחר בעולם, הם מובנים מאליהם".

אלפים בטקס הזיכרון המשותף הישראלי-פלסטיני בפארק הירקון, 2019 (אורן זיו)

אלפים בטקס הזיכרון המשותף הישראלי-פלסטיני בפארק הירקון, 2019 (אורן זיו)

"בשלוש השנים האחרונות אני עובדת עם ילדים, במטרה לקדמם להעצימם ולהעניק להם תקווה. החיים של הילדים בעזה שונים מהחיים של ילדים במקומות אחרים בעולם, וזה, כמובן, משפיע על התנהגותם. הם לא זוכרים יום אחד שחיו בשמחה", היא סיפרה.

"הבית שלנו, שקרוב לגבול עם ישראל, נהרס פעמיים מהפצצות. אחי נהרג על ידי חמאס" היא סיפרה, ודיברה על חברתה הטובה רזאן א-נג'אר, הפרמדיקית שנהרגה בצעדות השיבה. "לעולם לא אשכח את העיניים שלך בזמן שנשמת את נשימתך האחרונה ועזבת את העולם האכזרי הזה. עולם שבו חלמנו שיום אחד נחיה בו בשלום. תסלחי לנו שלא יכולנו להציל אותך מהכדור שהרג אותך, כפי שאת עשית תמיד.

היא סיימה את דבריה במסר: "אני יודעת שברגע זה ממש, יש אנשים בעזה שמסתכלים כרגע על הטקס הזה והלבבות שלהם מלאים ברצון לשינוי. הם רוצים לחיות את חייהם כמו כולם. כמו כל אחד מכם. אני רוצה שתדעו שהטקס הזה נותן גם להם תקווה. אני יודעת שהפוליטיקה מורכבת ומסובכת, אבל אני באה לכאן היום, עם הקול האנושי, הקול של הילדים של עזה. אני מקווה שהוא יחזק אותנו אל מול בריונותם של כל מי שלא רוצה לחיות בשלום. נחבר לבבות, מחשבות ונשלב ידיים למען הגשמת שלום פנימי, שייצא החוצה ויביא לשלום לכולנו, ויאפשר לכולנו לחיות בשלום על האדמה הקדושה הזאת".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

היוזמה משאירה את תושבי עזה נתונים לחסדיהן של אותן ממשלות המסייעות למתקפה הישראלית על הרצועה. חוף העיר עזה, 13 ביוני 2019 (צילום: חסן ג'די / פלאש90)

"הומניטריות מהכורסה": הכשלים של מסדרון הסיוע הימי לעזה

חמישה וחצי חודשים לתוך המלחמה, תושבי עזה זקוקים לסיוע משמעותי שיאפשר להם לשרוד. היוזמה האמריקאית להקמת מסדרון ימי תסייע בכך בטווח המיידי, אך היא מתעלמת מסיבת היסוד לאסונה של עזה: שליטת החנק הישראלית ארוכת השנים  

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf