newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כך משחיר דובר צה"ל את דמותה של הפרמדיקית ההרוגה מעזה

מאז נהרגה הפרמדיקית מתמודד הצבא עם משבר תקשורתי. אחרי "תחקיר" שקבע שלא נהרגה מירי, מפרסם דו"צ סרטון שמנסה להצדיק בדיעבד את מותה. ברחבי המיינסטרים לא נמצא עיתונאי שיציין כי הסרטון הערוך ובו צעירה כלשהי זורקת רימון גז לא מוכיח דבר

מאת:

"רזאן א-נג'אר אינה מלאך רחמן", צייץ אתמול (חמישי) דובר צה"ל בשפה הערבית, אביחי אדרעי. הוא צרף לציוץ המשתלח שלו סרטון ערוך ובו מוצג תיעוד של צעירה לובשת חלוק לבן, מטפחת ראש על פניה מסיכה, כשהיא משליכה למרחק כמה מטרים רימון גז במהלך ההפגנות בעזה. על פי דובר צה"ל, הסרטון מהווה הוכחה לכך שא-נג'אר רחוקה מהתדמית הטהורה שמצוירת בתקשורת בערבית וברשתות החברתיות המתאבלות על מותה.

מאז יום שישי האחרון, אז נהרגה הפרמדיקית הפלסטינית, מנסה דובר צה"ל להתמודד עם המשבר התקשורתי שיצר מותה. בתחילה הודיע כי יערך תחקיר, אחר כך פורסם כי התחקיר העלה שהיא בעצם לא נורתה על ידי אף חייל אלא כנראה "נפגעה מרסיס". עכשיו עולה הפרובוקטור הראשי של צה"ל בערבית מדרגה עם ספין נוסף שמטרתו להצדיק בדיעבד את ההרג.

סרטון התעמולה, בן עשרים שניות, נפתח בתמונה של א-נג'אר עם כנפיים של מלאך. אז רועדת התמונה, מצטרפת מוזיקה מאיימת ומופיע קטע קצר ובו נראית צעירה מכוסת פנים כשהיא זורקת לעבר שום מקום רימון פולט גז שמגישים לה צעירים. משם קופץ הסרטון בחדות, לזמן ומקום אחר, לקטע מתוך ראיון עם א-נג'אר עצמה בו היא מספרת לרשת אל-מיאדין על התנדבותה בצעדות השיבה, ומספרת כי היא משמשת כמגן אנושי ומטפלת בפציעות בקו העימות.

אין שום סימן בסרטון, שום עדות לכך שהצעירה שזורקת את רימון הגז היא א-נג'אר. דובר צה"ל אפילו לא טורח לכתוב מה הוא התאריך בו צולם האירוע והיכן. וגם אם כן מדובר בא-נג'אר: בסרטון רואים בבירור כי הרימון עצמו נזרק לשום מקום, אין שום חייל או שום ישראלי בסביבה, ואפילו הגדר לא נראית בצילום. ניתן להניח ברמת ודאות גבוהה מאוד שמדובר ברימון שחיילי צה"ל או רחפני צה"ל הטילו לעבר המפגינים (הרי הוא משחרר גז כבר כשהוא בידיהם של המצולמים), ואלו באופן טבעי ביותר, זרקו אותו הרחק מהם כדי לסבול ממנו פחות. כך היה נוהג כל אדם סביר, וכך קורה באינספור הפגנות בשטחים כבר עשרות שנים.

בציוץ עצמו כתב אדרעי כי א-נג'אר הודתה כי שימשה כ"מגן אנושי למתפרעים המסיתים", ובכך הוכיחה כי "חמאס מנצלת את כל החברה העזתית למען מטרותיה ומטרות איראן", ותהה "האם פרמדיקים אחרים בעולם זורקים פצצות ומשתתפים בהתפרעויות וקוראים לעצמם מגנים אנושיים". ואכן, בחלקו השני של הסרטון הערוך א-נג'אר אומרת את צמד המילים "מגן אנושי". מיד אחרי מילים אלו נחתך הסרטון בבוטות. במקור, לסרטון הזה יש המשך, שבו א-נג'אר את המילים הבאות: "להגנה מפציעות בקו העימות". אולי לא בחירת המילים המוצלחת בעולם, אבל בוודאי שלא ההודאה המרשיעה עליה מדבר אדרעי.

מערכת ההשחרה הצה"לית עובדת שעות נוספות כדי להפריך את תדמית המלאכית בלבן של רזאן א-נג'אר, הפרמדיקית שנהרגה מירי חיילים בגבול עזה

מערכת ההשחרה הצה"לית עובדת שעות נוספות כדי להפריך את תדמית המלאכית בלבן של רזאן א-נג'אר, הפרמדיקית שנהרגה מירי חיילים בגבול עזה

אז דובר צה"ל פרסם סרטון ערוך, שאין שום קשר בין הקטעים המופיעים בו לבין מה שאירע ביום בו נהרגה א-נג'אר, וחיבר אליו טקסט מופרך. וזה מספיק כדי להצדיק את הריגתה של הפרמדיקית, להוכיח שהיא לא היתה כזאת אחות רחמניה ותמימה, להציג אותה כטרוריסטית, או טרוריסטית בפוטנציה. נו, ערבייה. זה בסדר להרוג אותה. וכלי התקשורת הממסדיים, פטריוטים ולהוטי רייטינג, בלעו מיד את הספין, ופרסמו ללא שאלות, ללא הבהרות או אזהרות שמדובר במידע שאין לו שום אימות, ושאין בו באמת כל הצדקה להריגתה. ניר דבורי כתב "החדשות" אפילו הגדיל וקבע, למרות שאין שום עדות לכך בסרטון שפורסם, כי זריקת הרימון היתה "במהלך הפגנה אלימה".

לפני כחודשיים, בכנס לעיתונאים, הסביר דובר צה"ל, תא"ל רונן מנליס, כיצד משמשות פלטפורמות הדיגיטל של הצבא כחלק מ"מבצעי תקשורת". "זה יכול להישמע לכם כמו משהו מעולם הפעלת הכוח", הוא אמר, ואז אישר, "אנחנו ממש מתייחסים לזה ככה. אני חושב שפלטפורמות הדיגיטל של צה"ל הן חלק מעולם הפעלת הכוח, הן חלק ממה שתומך בעשייה המבצעית של צה"ל". במהלך ההרצאה הסביר מנליס באופן גלוי כיצד עוסק דובר צה"ל ב"הרתעה והשחרה" של האויב, וכיצד הפרובוקציות המתוכננות של אביחי אדרעי מייצרות "הישגים מבצעיים".

בינתיים המבצע הנוכחי של דו"צ עובד היטב, בעזרתם האדיבה של עיתונאי המיינסטרים בישראל.

אחד השקפים במצגת דובר צה"ל בכנס דיגיט (צילום: מיכאל שפר עומר-מן)

אחד השקפים במצגת דובר צה"ל בכנס דיגיט לעיתונאים. (צילום: מיכאל שפר עומר-מן)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf