newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הכנסייה הפרסביטריאנית בארה"ב תצביע על משיכת השקעות מישראל

השקעה בפלסטין, שאין לצידה משיכת השקעות מישראל, רק מחזקת את המשך הכיבוש הצבאי. איננו שואפים לחיות בבית כלא משופר, אלא להפיל את חומות הכלא, והדבר לא יקרה ללא הפעלת לחץ כלכלי על ישראל

מאת:

כותב אורח: סם בחור

הכנסייה הפרסביטריאנית בת שני מיליון החברים בארצות הברית עומדת (שוב) לעשות היסטוריה במזרח התיכון. בימים הקרובים ייסעו נציגי הכנסייה לדטרויט כדי להשתתף באסיפה הכללית הפרסביטריאנית ה-221, אשר תדון בשמונה הצעות המבקשות מראשי הכנסייה לשקול מחדש את תמיכתם בפתרון שתי המדינות עבור פלסטין וישראל לאור ההתפתחויות בשטח. נושאים נוספים שיובאו לדיון הם התמיכה בשיוויון זכויות ופיתוח כלכלי לכל תושבי ישראל, ומשיכת השקעות מחברות כגון קטרפילר, HP ומוטורלה. אין ספק שהכנסייה מפגינה אחריות ומתאימה את מדיניותה לערכיה.

> החלטת הכנסייה: מושכים השקעות. מאחורי הקלעים של ההחלטה ההיסטורית

כדאי למערכת הפוליטית והתאגידית באמריקה לשים לב. בדומה למאבק נגד האפרטהייד בדרום אפריקה, גם כיום עומדת הכנסייה להיכנס לחלל הריק שהשאירו ממשלים אמריקאים לדורותיהם כאשר לא תבעו מישראל למלא אחר המשפט הבינלאומי וההומניטרי, שלא לדבר על ההיגיון הפשוט.

ארצות הברית שילמה מס שפתיים בלתי-נגמר לגבי הצורך להביא לסיום השלטון הצבאי הישראלי בן 47 השנים בגדה המערבית, כולל מזרח ירושלים, ורצועת עזה. בשני העשורים האחרונים הוסיפה ארה"ב לאותו מס שפתיים גם מונופוליזציה על תהליך השלום, אשר הובילה את הקהילה הבינלאומית למבוי סתום. שלא לדבר על כך שהותירה את הפלסטינים המוסלמים והנוצרים בשטח, בשטחים הכבושים ובישראל עצמה, בידיים ריקות מול מדינה המתעקשת לשלוט שליטה צבאית בעם אחר ולהפלות עשרים אחוז מאוכלוסייתה שאינה יהודית. קצה נפשם של הפרסביטריאנים בכל אלה, והם מובילים את הדרך לשינוי המשוואה ולהפסקת הנזק לו גורמת ישראל.

אל לה למערכת הפוליטית האמריקאית להקל ראש במציאות החדשה. כנסיות מהזרם המרכזי והחברה האזרחית הגיעו לנקודה שבה כבר אינם יכולים לחזור כתוכים על הקריאות לפתרון המבוסס על "שתי מדינות" בה בשעה שמעשיה של ישראל בשטח, ובהם בנייה לא-חוקית של התנחלויות והרבה מעבר לכך, כבר יצרו מציאות של מדינה אחת בין הים התיכון ונהר הירדן.

מזכיר המדינה קרי התייחס בדיוק לכך בתחילת הסבב הכושל האחרון של המשא ומתן בהובלה אמריקאית, כאשר העיד בפני ועדת החוץ של בית הנבחרים באפריל 2013 כי "אני סבור שחלון ההזדמנויות עבור פתרון שתי המדינות הולך ונסגר. אני סבור שלפנינו פרק זמן של כשנה-שנתיים עד שהוא ייסגר". הכנסייה הפרסביטריאנית קוראת מפסגת ההר הגבוה ביותר שביכולתה לעמוד עליו כי על מנת שחלון ההזדמנויות לפתרון שתי המדינות לא "ייסגר" יש לפעול מייד. הם קוראים לכנסייה לבחון מחדש נושא ליבה זה במהלך השנתיים הקרובות.

כדאי גם לאמריקה התאגידית לעקוב אחר דיוני האסיפה הכללית של הכנסייה הפרסביטריאנית. באסיפה בשנת 2012 התייחסו נציגי הכנסייה לשאלת משיכת השקעותיהם מחברות הנהנות מהכיבוש הישראלי הצבאי, או התורמות לו, כשניסו להעביר החלטה הקוראת למשיכת השקעות מישראל. כששמעה על כך השדולה הקרויה פרו-ישראלית, זו התגייסה כדי להעלות ולהעביר הצעה נגדית המקדמת "השקעה חיובית" ולא משיכת השקעות. במהלך אורווליאני קלאסי מקדמים שתדלנים אלה בריש גלי השקעה בפלסטין, כשבו בזמן הם מתעלמים מהמדיניות הישראלית השיטתית להחנקת הכלכלה הפלסטינית.

השקעה בפלסטין, שאין לצידה משיכת השקעות מהכיבוש הישראלי, רק מחזקת את המשך הכיבוש הצבאי. כדי שהשקעה כזו תצליח, יש לפרק את הכיבוש ולהעביר לידי הפלסטינים את השליטה הריבונית במשאבים הכלכליים של פלסטין.

לא נותרו חלופות

באסיפה שתתקיים החודש שוב תובא ההצעה למשיכת השקעות להצבעה. הפעם היא מגיעה לאחר כישלון מאמציו הכבירים של המזכיר קרי לפתור את הסכסוך, ולאחר ביקור היסטורי של האפיפיור בבית לחם, שם התפלל ליד חומת ההפרדה הלא חוקית. הארגון האמריקאי "Jewish Voice for Peace" ציין לאחרונה שמאמציה של השדולה למען ישראל כללו הזמנת מנהיגים פרסביטריאנים לביקורים בישראל על חשבונה. הפרסביטריאנים יכולים לנצל הזדמנות זו לזקוף את קומתו של הבית הלבן על בסיס הדברים שכבר ידועים לממשל: ישראל חוסמת במכוון כל התקדמות בשיחות השלום, בשעה שהיא מסכנת אינטרסים אמריקאיים אסטרטגיים באזור, שלא לדבר על גורל הפלסטינים והישראלים כאחד.

החברה האזרחית הפלסטינית, כמו גם פלסטינים נוצרים ומוסלמים, קראו לכל שוחרי השלום והצדק למשוך את השקעותיהם מהכיבוש ולהשקיע רק במקומות שמהם הכיבוש אינו נהנה. אנו מתאמצים לשמור על התקווה בשעה שחומה בגובה שמונה מטרים מתפתלת על אדמת מולדתנו. ככלות הכול, איננו שואפים לחיות בבית כלא משופר. אנו רוצים להפיל כליל את חומות הכלא המפרידות בין פלסטינים לפלסטינים, והדבר לא יקרה אלא אם כן יופעל לחץ כלכלי על ישראל לסיום הכיבוש. לכן, ההצעה שתעלה באסיפה הקרובה למשיכת השקעות מחברות הנהנות מהכיבוש, יחד עם אישור "השקעה נטולת-כיבוש בפלסטין", היא בדיוק מה שנדרש.

הפלסטינים לא המציאו את המכשיר הלא-אלים של משיכת השקעות. לאחר שניסו ללא הצלחה להבטיח את זכויותיהם בשלל אמצעים אחרים, ממקדים הפלסטינים את מאמציהם כיום בכלים לא-אלימים להתנגדות לכיבוש הצבאי, כאלה שהופעלו על ידי אחרים במהלך ההיסטוריה: חרם, משיכת השקעות, סנקציות, שימוש בחוק הבינלאומי, מרי אזרחי, מאמצים דיפלומטיים, התנגדות כלכלית, וכדומה. התמיכה באמצעים אלה היא תמיכה באי-אלימות. האלטרנטיבה היא לדחוק את הפלסטינים לשימוש באמצעי התנגדות אלימים. ככל שאי-אלימות תיחשב לבלתי מקובלת, כך יגברו הסיכויים לשימוש באלימות.

ההצבעה הפרסביטריאנית הקרבה מעניקה הזדמנות חשובה לומר כן לאי-אלימות כדרך לגבור על הכיבוש וההפליה של ישראל.

סם בחור הוא יועץ עסקי פלסטיני-אמריקאי ברמאללה, וכותב בבלוג epalestine

הפוסט פורסם במקור באנגלית. תרגום: שושנה לונדון-ספיר

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf