newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הפלסטינים לא מזדהים עם מחאת יוצאי אתיופיה. והנה הסיבות

הפלסטינים מבינים יפה שהיהודים האתיופים סובלים מגזענות בישראל. אבל הם לא יכולים לשכוח שאותם יהודים משתתפים בדיכוי הקולוניאלי שלהם. מבט מהגדה המערבית על המחאה בישראל

מאת:

באופן תיאורטי, כל אומה הנאבקת לפרק משטר קולוניאלי, כמו הפלסטינים לדוגמה, צריכה לעמוד לצידן של תנועות אחרות נגד דיכוי, גזענות ואי-צדק בכל העולם. אחרת, הקריאה שלה לחירות תהיה סתמית ושרירותית.

אולם במרחב הישראלי/פלסטיני, לעיתים קשה מאוד לנקוט עמדות בגלל שכבות מצטברות של דיכוי והירארכיות שנגרמו בעיקר בגלל משטר הקולוניאליזם ההתיישבותי השולט בארץ.

אין ספק שהפלסטינים מבינים שגל המחאות האחרון של יהודים אתיופים בישראל הוא תוצאה טבעית של הגזענות המופנה כלפיהם מצד הרוב הלבן ברמה הפורמלית והחברתית. אבל השאלה הקשה היא מה אמור לחשוב עם הנתון לקולוניאליזם על הדיכוי של כמה מקולוניאליסטים שלו?

הפלסטינים לא יכולים לשכוח שהיהודים האתיופים נוטלים חלק פעיל בכל הכוחות הישראליים המפעילים את הכיבוש. שוטרים ממוצא אתיופי בעיר העתיקה בירושלים (צילום: אחמד אל באז / אקטיבסטילס)

הפלסטינים לא יכולים לשכוח שהיהודים האתיופים נוטלים חלק פעיל בכל הכוחות הישראליים המפעילים את הכיבוש. שוטרים ממוצא אתיופי בעיר העתיקה בירושלים (צילום: אחמד אל באז / אקטיבסטילס)

הפלסטינים מסכימים שגזענות היא גזענות. אבל לגזענות צריך להתייחס תוך שקילת ההקשרים הפוליטיים, החברתיים והכלכליים הסובבים אותה. במקרה של פלסטין/ישראל, הקשר בין הערבים הפלסטינים ובין היהודים האתיופים הוא קשר בין הקולוניאליסט ובין קרבן הקולוניאליזם. לכן, נקודת המבט הזו מונעת מהפלסטינים לנקוט עמדה כלפי מה שהם רואים כעניין פנימי בתוך החברה הקולוניאלית עצמה. המורכבות האין-סופית ושכבות הדיכוי האלה, שנוצרו לכל הפחות ב-1948, דוחפים את הפלסטינים להכניס עוד פוליטיקה לתוך הפוליטיקה.

רוב היהודים האתיופים היגרו מאז סוף המאה ה-20 כדי להיות חלק מהמדינה היהודית שהוקמה על המרחב הפלסטיני ב-1948. מדינה שהפלסטינים תופסים אותה כ"פרויקט קולוניאלי ציוני". מאז ועד היום, הם היו אזרחים ישראלים מלאים החיים במקומות שבהם חיו הפליטים הפלסטינים החיים היום בלבנון, סוריה, ירדן ומקומות אחרים, ומצפים לזכות השיבה שהוכרה על ידי האו"ם. הם נטלו חלק פעיל מאוד בזרועות שונות של הכוחות הישראליים: צבא, משמר הגבול וגופים אחרים, ומילאו משימות בשטחים הכבושים בגדה המערבית וברצועת עזה.

אני עצמי נעצרתי לפני 60 יום על פי פקודה של שוטר שחור עור (ככל הנראה אתיופי) בדרום הר חברון בשעה שצילמתי הפגנה נגד הכיבוש. חיילים שחורי עור הם תמיד חלק מהצילומים שאני מצלם בזמן הריסות בתים, מעצרים, פשיטות ליליות ופעולות צבאיות אחרות בגדה המערבית.

רוב הפלסטינים שאני עוקב אחריהם ברשתות החברתיות היו אדישים להפגנות או שהביעו שמחה על הכאוס המתחולל במה שהם רואים כישות הקולוניאלית בישראל. אני לא חושב שזה נובע מגישה גזענית אלא מתגובה טבעית הנולדת בתוך ההירארכיה שיצרה שיטת הקולוניאליזם המתיישב השוררת כאן.

כל עם שנאבק למען כיבוש צריך לעמוד לצד המדוכאים. במקרה של פלסטין/ישראל זה מסובך. המחאה של יוצאי אתיופיה בתל אביב (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

כל עם שנאבק למען כיבוש צריך לעמוד לצד המדוכאים. במקרה של פלסטין/ישראל זה מסובך. המחאה של יוצאי אתיופיה בתל אביב (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

במהלך מחאות במצרים, סוריה, אלג'יריה או אפילו בדרום אפריקה בזמן האפרטהייד, לפני הדה-קולוניזציה, פלסטינים נהגו להבחין בדגלים פלסטינים שהניפו אנשים שנאבקו למען זכויות יסוד ואימצו את אותה תפיסת חירות שהפלסטינים נאבקים למענה. אולם אין סיכוי לראות תמונות כאלה בגל המחאה של היהודים האתיופים, שכולם יחזרו לתפקידם הפעיל כקולוניאליסטים וימשיכו את שירותם הצבאי בגדה המערבית וברצועת עזה.

אני אישית עוקב תמיד וחש אהדה כלפי מאבקים שונים ברחבי העולם למען זכויות נשים, זכויות להט"בים, זכויות בעלי חיים, זכויות מהגרים ומבקשי מקלט ומאבקים אחרים למען חירות ושוויון. אבל במקרה של פלסטין/ישראל, אני חייב להכיר בכך שחלק מהגורמים הנוטלים חלק במאבקים האלה בתוך החברה הישראלית נוטלים גם חלק פעיל בקולוניזציה של העם הפלסטיני.

המורכבות הזו יוצרת ומשמרת אין ספור חלוקות בין קבוצות אתניות ודתיות שונות בכל רמות הקיום: הפוליטיים, החברתיים, הכלכליים, המגדריים וכן הלאה. רק אחרי הדה-קולוניזציה של הארץ נוכל לראות פלסטיני הנוקט עמדה למען יהודי אתיופי. רק לאחר שימומשו זכויות שוות ומלאות לכל בני האדם במרחב שבין הנהר לים.

אחמד אל-באז הוא צלם ועיתונאי פלסטיני

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

היוזמה משאירה את תושבי עזה נתונים לחסדיהן של אותן ממשלות המסייעות למתקפה הישראלית על הרצועה. חוף העיר עזה, 13 ביוני 2019 (צילום: חסן ג'די / פלאש90)

"הומניטריות מהכורסה": הכשלים של מסדרון הסיוע הימי לעזה

חמישה וחצי חודשים לתוך המלחמה, תושבי עזה זקוקים לסיוע משמעותי שיאפשר להם לשרוד. היוזמה האמריקאית להקמת מסדרון ימי תסייע בכך בטווח המיידי, אך היא מתעלמת מסיבת היסוד לאסונה של עזה: שליטת החנק הישראלית ארוכת השנים  

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf