newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

חיפה כימיקלים מנסה לכופף את המדינה על הגב של העובדים

החברה מאיימת לפטר את עובדי מפעל הדשנים בצפון, בהם למעלה ממאה עובדי קבלן נטולי זכויות, כדי להפעיל לחץ על המדינה. אבל הטיעונים בהם היא משתמשת מופרכים. האם באמת אין בעולם מספיק מכולות מתאימות להעברת האמוניה כמו שטוענת חיפה כימיקלים?

מאת:

חברת חיפה כימיקלים מחדשת שוב את איומיה לסגור את המפעל לייצור דשנים בחיפה, ולפטר מאות עובדים המועסקים בו. במסגרת זאת, החברה אף שלחה אמש מכתבי שימוע לפני פיטורין לעובדי המפעל. האיום בא על רקע מאבק כוח בין החברה, המשרד להגנת הסביבה ועיריית חיפה, לגבי הפתרון שיאפשר את המשך האספקה של האמוניה ההכרחית לתהליכי הייצור במפעל, אחרי שהמיכל הענק בחיפה בו אוחסן הכימיקל המסוכן נסגר בצו בית משפט באפריל.

> למה אני מתעקש לקרוא לעצמי שמאל

האיום האחרון, רק שבועות ספורים אחרי איום דומה בראשית אוגוסט, הינו פרק נוסף בעלילה הלא מפוארת של החברה, ויחסה למדינה ולעובדים. כפי שתיאר אפרים דוידי, חיפה כימיקלים קיבלה, מאז הפרטתה ב-1986, הטבות בשווי של כ-40 מיליארד שקל, כלומר, כל אזרח ישראלי סבסד מכיסו את התאגיד הפרטי (והרווחי) בסכום מצטבר של כמעט 5,000 ש"ח. במקביל, חיפה כימיקלים פעלה לאורך השנים למנוע או למסמס את התארגנות העובדים במפעליה בדרום ובצפון, ולמנוע מהם לשפר את תנאיהם.

"מהלך שמטרתו לאיים על כל השחקנים במגרש"

אותם הדפוסים – ניצול הציבור והעובדים – באים לידי ביטוי גם במשבר הנוכחי. במשך שנים, החברה נמנעה מפיתוח פתרונות חלופיים למיכל האמוניה, למרות שסגירתו היתה בלתי נמנעת. עכשיו, היא מנסה ללחוץ על המדינה לבחור בחלופה הנוחה לה – כלומר, החלופה הזולה ביותר – תוך שימוש בעובדים ככלי מיקוח. והטיעונים שבהם היא משתמשת הם מופרכים לגמרי.

הפתרון המועדף על עיריית חיפה הוא שימוש באיזוטנקים, מכולות מיוחדות שמתאימות להובלת חומרים מסוכנים. חיפה כימיקלים הסכימה לשימוש בפתרון זה עבור המפעל הדרומי שלה, אך מעלה תירוצים מופרכים לגבי חוסר התאמתו עבור המפעל בחיפה.

ראשית, היא אומרת שהאיזוטנקים  "אושרו לשימוש על-ידי המשרד להגנת הסביבה רק למפעל הדרומי". אולם הסיבה שפתרון זה לא אושר עבור המפעל בחיפה עד כה היא שהבקשה הוגשה רק לאחרונה, על ידי חיפה כימיקלים עצמה. כלומר, בעוד החברה טוענת שהפתרון בלתי ישים, היא נערכת אליו במפעל הדרומי ומבקשת אישור עבורו במפעל הצפוני.

שנית, החברה טוענת ש"אין די איזוטנקים זמינים בעולם". זו טענה שקשה להאמין לה. בסך הכל, קיימים בעולם כיום כחצי מיליון איזוטנקים, עם קיבולת כוללת של כ-16 מיליון טונות. הקיבולת המותרת של מכל האמוניה עומדת על 12,000 טונות. במילים אחרות, ניתן יהיה להחליף את המיכל גם אם 99.9% מהאיזוטנקים בעולם אינם זמינים. בהתחשב בכך שמדי שבוע מיוצרים מספיק איזוטנקים כדי להחליף את המיכל פעמיים, טענת חיפה כימיקלים נראית כמעט פנטסטית.

> למה התקשורת מתארת את מאבק הנכים כמאבק אלים?

עובדי חיפה כימיקלים מפגינים נגד הנהלת החברה. 2 באוגוסט 2017 (באסל עווידאת/פלאש90)

עובדי חיפה כימיקלים מפגינים נגד הנהלת החברה. 2 באוגוסט 2017 (באסל עווידאת/פלאש90)

החברה מנסה להפעיל לחץ על עיריית חיפה, ועל ראש העירייה באופן אישי, בין היתר בטענה שהוא מתעלם "מגורלם של אלפי עובדים התלויים בחיפה כימיקלים". כלומר, החברה מציגה את עצמה כמגנת האינטרס של העובדים, בעוד שבפועל היא משתמשת בהם כבני ערובה. נציג ארגון "כוח לעובדים" המייצג את עובדי החברה ציין בראיון ל"שיחה מקומית" כי הוא רואה בהודעה על הפיטורין "מהלך שמטרתו לאיים על כל השחקנים במגרש, על מנת להשפיע על המומחים, על הממשלה, ועל ועדת הכספים שאמורה להחליט בעניין".

על פניו, לחברה יש טיעון הגיוני. כפי שציינו במכתב לעובדים "החברה אינה יכולה להמשיך במצב דברים זה שבו מצד אחד היא משלמת שכר ומן הצד השני אין מתבצעת עבודה וכל פתרון אינו נראה באופק למצב שכזה". המפתח לטענה זו הוא בסיפא שלה. אילו חיפה כימיקלים באמת היתה מתכוונת לסגור את המפעל, אכן היה קשה לראות הגיון עסקי בהמשך העסקת העובדים. אבל כל הסימנים – מציאת הפתרון למפעל הדרומי, בקשת רשיון למפעל הצפוני, מופרכות הטענות לגבי הפתרון שמקדמת עיריית חיפה – מצביעים על כך שזו עמדת מיקוח בלבד. בהתחשב בכך שהמפעל ככל הנראה רווחי ביותר (רווחיה של חיפה כימיקלים הוערכו בעבר כלמעלה ממיליארד ש"ח, או שולי רווח של למעלה מ-40%!), קשה להאמין שהחברה באמת תסגור אותו באופן קבוע.

במקום זאת, חיפה כימיקלים מבצעת מהלך כפול. מצד אחד, הם מאיימים בפיטורין כדי ללחוץ על הממשלה לאמץ פתרון שיחסוך להם עלויות. במידה ומהלך זה ייכשל, הם רוצים להחזיר חלק מהרווחים האבודים על חשבון העובדים. כך, למשל, הם הציעו לעובדים לנצל ימי חופשה צבורים או לצאת לחופשה ללא תשלום בתקופה בה המפעל אינו פועל. במילים אחרות, לוותר על פרנסתם כדי למנוע פגיעה בכיסם של בעלי החברה המיליארדרים. אם באמת יפוטרו העובדים, סביר להניח שהחברה תבקש לחזור ולהעסיקם כאשר יחזור המפעל לעבודה, בהסתמך על כך שרבים מהם עובדים בו רוב חייהם הבוגרים, ויתקשו למצוא תעסוקה הולמת בתקופת הביניים.

עובדים ללא הגנה

למעשה, במידה רבה החברה כבר מצליחה לשמר חלק מרווחיה על חשבון העובדים. לפי "כוח לעובדים", במפעל בחיפה מועסקים עובדים בכמה שיטות. ראשית, ישנם עובדים יומיים המקבלים שכר קבוע לפי הסכם קיבוצי. עד כה, עובדים אלו לא נפגעו בתקופת המעבר, אם כי עדיין מרחף מעליהם איום הפיטורים. שנית, ישנם עובדים לפי משמרות. גם עובדים אלו מוגנים באופן חלקי על ידי ההסכם הקיבוצי, שמבטיח להם הכנסה חודשית מינימלית. אבל הם עדיין עושים פחות משמרות מאשר בשגרה, ועל כן הכנסתם נפגעה.

אבל הקבוצה שנפגעה בצורה הקשה ביותר היא הקבוצה השלישית – עובדי הקבלן. מדובר בלמעלה ממאה עובדים המועסקים ע"י חברה חיצונית, בעיקר באריזת הדשנים ובתחזוקת המפעל. על אף שהם חלק מתהליך הייצור לכל דבר ועניין, חיפה כימיקלים אינה לוקחת שום אחריות על העסקתם, המשתנה בהיקפה באופן עונתי. החברות הקבלניות מקבלות תשלום לפי היקף העבודה ולא לפי עלות העסקה, ועל כן יש להן תמריץ לפגוע בתנאי העובדים כדי להגדיל את רווחיהם.

כעת, כאשר המפעל אינו פעיל, עובדים אלו מועסקים בהיקף מצומצם יותר מזה חודשים, רק במשימות תחזוקה מינימליות הנדרשות מהוראות הבטיחות. מ', שביקש להתראיין בעילום שם, מחשש לפגיעה בפרנסתו, עובד במפעל כבר 16 שנה, אם כי הועסק לאורך התקופה על ידי חברות מתחלפות. "איפה נלך", הוא שואל, " יש לי ארבעה ילדים, מאיפה אני אתן להם אוכל עכשיו, איפה אני אחפש עבודה עכשיו". הוא מספר שכבר קרוב לחודשיים הוא כמעט ללא פרנסה: "לפעמים מבקשים ממני לעבוד כמה ימים, אני הולך". הוא עובד במפעל כמעט כל חייו הבוגרים, וההתפתחות האחרונה נחתה עליו ללא כל הסבר או צפי לעתיד: "למה הם רוצים לסגור, באמת, אני לא יודע כלום פה, פתאום זה קרה, אומרים זהו, אנחנו רוצים לסגור".

מ', כמו רבים מעובדי הקבלן במפעל, הוא תושב אחד היישובים הערביים באזור חיפה. לפי "כוח לעובדים", מדובר ב"עובדים המוחלשים ביותר… בעיקר עובדים שמגויסים מהכפרים הערבים בצפון". הארגון ניסה גם לאגד את עובדי הקבלן במפעל, אך מאמציו נכשלו. כתוצאה מכך, אין להם כל הגנה אל מול החברה. כרגע, הם משלמים את המחיר הגבוה ביותר על תמרוניה של חיפה כימיקלים, אך בהחלט ייתכן שבתקופה הקרובה יתווספו אליהם גם העובדים האחרים של המפעל.

> פתיחת שנת הלימודים: המנהל האזרחי הרס בית ספר וגנים בגדה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf