כרוניקה של טיוח: המתנחל דקר, הפלסטיני מת, והתיק נסגר

דו"ח הנתיחה היה צריך להביא את החוקרים למסקנה אחרת. הלוויה של עלי חרב מהכפר איסכאכא (צילום: אורן זיו)

לפני קצת יותר משנה, ב-21 ביוני 2022, מתנחל מהיישוב נופי נחמיה שליד אריאל דקר למוות את עלי חרב מהכפר איסכאכא הסמוך. הוא נעצר, הועבר לחקירת שב"כ, אחר כך לחקירת משטרה, מסר גרסה ושיחזר את הדקירה. ב-5 ביולי, שבועיים אחרי הדקירה, הוא שוחרר למעצר בית, וכעבור כחודש וחצי, באוגוסט 2022, הודיעה הפרקליטות שסגרה את תיק החקירה בעילה של "חוסר ראיות מספיקות".

אולם בחינה של חומרי החקירה שהיו בידי המשטרה, ושל חומרים נוספים שהמשטרה ידעה על קיומם ולא ניסתה לקבל, מעלה רושם של טיוח. הדוקר לא עומת עם תמונת הנדקר, שבה רואים בבירור את מקום הדקירה, ששונה לכאורה מהמקום שהוא הצביע עליו בעדותו. המשטרה לא ביקשה מהפלסטינים את דו"ח הנתיחה שלאחר המוות, שאף הוא מצביע על כך שהדקירה בוצעה באופן שונה משתיאר הדוקר. עדויות של פלסטינים שנכחו במקום לא נלקחו בחשבון, ועדי ראייה ישראלים לא נחקרו באזהרה, אף שהיו חלק מהאירוע. ערר שהגיש ארגון "יש דין" מבקש לפתוח מחדש את החקירה בחשד לרצח.

>> רישיון לישראלים להרוג פלסטינים: המקרה של עלי חרב

אביו של דיאר עומרי מסנדלה, שנרצח לפני כחודשיים בכניסה לישוב גן נר על ידי חבר המושב, אמר לאחר הרצח שאלמלא היה תיעוד וידיאו לאירוע, "אני בטוח שהיו מאשימים את דיאר בטרור". משפחתו של חרב דווקא העבירה למשטרה חומרי וידיאו וסטילס שתיעדו את האירוע, אולם נראה שאיש במשטרה לא טרח לצפות בהם. אולי משום שמעבר לקו הירוק קיימים חוקים אחרים.

כך למשל, המשפחה מסרה למשטרה תמונה של גופתו של חרב, שבה רואים בבירור את פצע הדקירה בצד שמאל של בית החזה שלו, בין החזה לגב ומתחת לבית השחי. לא צריך להיות פתולוג מומחה כדי להבין שפצע הדקירה מלמד שהמנוח נדקר בצד שמאל של החזה, כלומר להב הסכין פגע בו מימין לשמאל. אלא שהשוטרים הסתכלו בתמונה רק בבוקר שבו הדוקר שיחזר הדקירה ולא ייחסו לה משמעות.

לא תואם את הנחיות המשטרה. הדוקר משחזר את דקירתו של עלי חרב

פלסטיני עם חתך

בדו"ח המשטרה, המסכם את החומרים שהעבירה המשפחה, נכתב רק ש"התמונות הן של פלסטיני עם חתך". האמירה הזו משונה, שכן ה"חתך" הזה הביא למותו של חרב. הדוקר מסר לשוטרים שהוא אמנם החזיק סכין ביד ימין, אך רק דחף את חרב, לא התכוון לפגוע בו, ואף הופתע שהוא התמוטט ומת לנגד עיניו.

בשחזור הדגים הדוקר את הדחיפה, אולם אם חרב היה נדקר באופן שהדוקר תיאר והדגים, פצע הדקירה היה צריך להימצא בחלק הקדמי של החזה שלו ולא בצד. איש מהשוטרים לא שאל את הדוקר לפשר הסתירה. יתר על כן, נראה כי השחזור נערך שלא על פי כללי המשטרה, האומרים ש"יש להעדיף להשתמש בעת השחזור באביזרים הדומים למוצגים ששימשו בעבירה… כגון סכין דמה וכדומה". מסרט השחזור עולה שהדוקר לא הדגים איך הוא החזיק את הסכין בזמן הדקירה.

גופתו של חרב נותחה במכון הפלסטיני לרפואה משפטית למחרת הדקירה. אביו העיד במשטרה כי "אין לו בעיה" להעביר את תוצאות הנתיחה למשטרת ישראל, יחד עם המסמכים הנוגעים לבעלות שלו על הקרקע שבה התרחשה הדקירה. אולם אף שהמשטרה הסתייעה ברשות הפלסטינית כדי לזמן חלק מהעדים, דבר לא נעשה כדי לקבל את דו"ח הנתיחה, וככל הידוע גם לא נעשתה פנייה לאב שיעביר להם אותו.

הסכין ננעצה עד הסוף. עלי חרב

הרופאים הפלסטינים מצאו "פצע דקירה בשרירי החזה מצד שמאל ברמת הצלע השישית. באזור הפצע, שבר דקירה בצלע השישית משמאל. וגם, בחלל האדר (החלל שמאחורי הקרום שעוטף את הריאות-א"ל), פצע דקירה בצד השמאלי מול השבר בצלע השישית". הם כתבו ש"הכלי החד חדר את שרירי החזה", וגרם לפצע דקירה בריאה השמאלית ובלב, ו"כתוצאה מכך נגרם דימום חד ואקוטי". הרופאים העריכו שהדקירה התרחשה משמאל לימין ומלמעלה למטה.

לפי הדו"ח הפלסטיני, המרחק "מתחילת פצע הדקירה ועד אמצע חלל החדר השמאלי מוערך ב-9 ס"מ לערך". הנתון הזה מעניין במיוחד משום שמחומרי החקירה במשטרה הישראלית עולה שאורך להב הסכין שהשתמש בה הדוקר היה 9.5 ס"מ, מה שמלמד שננעץ עד הסוף. חשוב מכך: הרופאים הפלסטינים לא יכלו לדעת שזה היה אורכו של הסכין, ולכן מדובר בפרט חקירה מוכמן, מה שמעניק לדו"ח הנתיחה אמינות נוספת.

דו"ח הנתיחה מפורט וברור יותר מצילום הפציעה שהיה בידי החוקרים, אבל הצילום לבדו היה אמור להבהיר לחוקרים בפרשת רצח מה פחות או יותר קרה. ואם הם לא הבינו, היה עליהם להתייעץ עם פתולוג מומחה, בתוספת לעדותו של הדוקר.

חוויה משפילה

כשהדוקר נחקר במשטרה נמסר לו, שהוא "חשוד ברצח כמעשה טרור". חרף זאת בחומרי החקירה שהועברו, אין תיעוד וידיאו של החקירות. בקשה לקבל את הסרטים לא נענתה. זה מוזר גם משום שעדותו הראשונה ב-27 ביוני, חמישה ימים אחרי המקרה, נמשכה שלוש שעות ו-21 דקות והניבה עשרה עמודים מוקלדים, אף שברובה של החקירה הוא שמר על זכות השתיקה.

נחלצו להגן על האדמות שלהם. פלסטינית מול חייל באדמות הכפר איסכאכא (צילום: פלאש 90)

עדותו השנייה, שניתנה למחרת, אחרי שהתייעץ עם עו"ד מארגון "חוננו" ובה מסר את גרסתו לאירוע, נמשכה חמש שעות ו-39 דקות, אבל הפיקה רק שמונה עמודים של טקסט. אין הסבר מדוע חקירה, שהיתה ארוכה יותר בשעתיים מהחקירה הראשונה ולכאורה היתה מפורטת יותר, הניבה פחות טקסט.

אחרי שהשתחרר ממעצרו, התראיין הדוקר וסיפר על החקירה האיומה והמשפילה שחווה בשב"כ. בתגובה נמסר אז מהשב"כ כי "מדובר באירוע חמור שבו נהרג פלסטיני מדקירה בחזהו, שנחשד כפיגוע על רקע לאומני. משהתברר במהלך החקירה כי לא מדובר באירוע מתוכנן על רקע לאומני, המליץ השב"כ להעביר את החקירה להמשך טיפול המשטרה. הטענות בדבר שלילת זכויות הנחקר והתיאורים שהוזכרו המיוחסים לחוקרי השב"כ משוללי כל יסוד, והם שקריים לחלוטין."

הקביעה של השב"כ שלא מדובר ב"רקע לאומני" תמוהה גם היא. הדוקר הגיע לאדמות הכפר איסכאכא יחד עם קבוצה של נערים מאריאל כדי לסייע לתנועת המתנחלים "נחלה"  להקים ישוב חדש במקום. אנשי איסכאכא, שהבחינו בפולשים, נזעקו להגן על אדמתם הפרטית והניסו אותם בצעקות. אם זה לא אירוע לאומני, מהו אירוע לאומני?

חומרי החקירה מלמדים, שכאשר הגיעו אנשי איסכאכא למקום, הדוקר לא הורה לנערים לחזור מיד לאריאל, אלא המשיך איתם לשטח רחוק יותר מההתנחלות, עד שנעצרו ליד תלולית. הדוקר והצעירים התקשרו למשטרה, למוקד הצבא ולחבריו של הדוקר בכיתות כוננות ביישובים בסביבה.

"לא התכוונתי לדקור"

רכז הביטחון השוטף (רבש"ץ) של אריאל הגיע בנסיעה למקום, אולם גדר הביטחון של ההתנחלות חצצה בינו ובין הפלסטינים והישראלים. הרבש"ץ דיבר עם שני הצדדים וניסה להרגיע את הרוחות, אך בהמשך, משום שלדבריו חשש מיידוי אבנים, ירה באוויר שלוש יריות מאקדחו. כעשר שניות מאוחר יותר, חרב נדקר, התמוטט ומת מיד.

הדוקר סיפר לשוטרים כי חשש מעשרות הפלסטינים, שלדבריו הגיעו בהמוניהם וחלקם היו חמושים בסכינים, גרזינים ואלות. כוחות הביטחון התמהמהו, הרבש"ץ עמד מאחורי הגדר, ולכן, כך לפי עדותו, הוא הבין שרק הוא חוצץ בין הפלסטינים לנערים. כאשר הוא והנערים נדחקו לתלולית, שחסמה את דרך הנסיגה שלהם, כך העיד, הוא החליט להתעמת עם הפלסטינים.

הרבש"ץ נעצר מול הגדר. חיילים ליד גדר הביטחון סביב אריאל, נובמבר 2022 (צילום: נאסר שתייה / פלאש 90)

"אחד הבחורים הערבים התקרב אלי מרחק של שני מטר וזרק עליי אבן גדולה לכיוון הראש", העיד הדוקר, "…הרגשתי את המסה של האבן ואת משב הרוח שלה כשחלפה סנטימטר מהראש שלי". לדבריו, אותו פלסטיני, שזרק את האבן, התקרב אליו, בידו האחת ניסה לתפוס אותו, ואת ידו השנייה "הוא הכניס לכיס כדי להוציא סכין שראיתי אותו מכניס אותו קודם לכן (לכיס, א"ל)."

בשלב הזה, העיד הדוקר, "הדפתי אותו ממני עם שתי הידיים כשאני אוחז את הסכין ביד ימין, שמעתי אותו צועק צעקת כאב והוא נפל לקרקע. הדחיפה שלי אותו היתה פעולה של הגנה עצמית וככל הנראה תוך כדי הדחיפה דקרתי אותו עם הסכין באזור החזה בצד שמאל… לא התכוונתי לדקור אותו אלא רק להרחיק אותו ממני. חשוב לי לציין שהכל היה תוך כדי צעקות 'אללה הוא אכבר' של הערבים".

מיד לאחר האירוע, הדוקר התרחק מהזירה. מפקד צוות היס"מ, שהגיע לשטח, העיד ביום האירוע, שראה דמות רחוקה ליד העץ, שניסתה להסתיר משהו. גששים של הצבא מצאו את הסכין, ואחד הגששים העיד ב-26 ביוני, כלומר עוד לפני שהדוקר נחקר, שהתרשם שנעשה ניסיון להסתיר את הסכין.

אולם הדוקר לא עומת עם הראיות האלה. בשחזור הוא סיפר שאחרי האירוע, "כדי לפרוק את האנדרנלין", הוא התרחק כעשרים מטר ממקום הדקירה, התיישב ו"עזב את הסכין לכיוון הקרקע". כשחזר לקחת את הסכין, הוא "לא מצא אותה". לדבריו הוא לא רצה להחביא אותה, אלא רק "לא רציתי להסתכל עליה, מהפחד."

ברח מהסכין של הדוקר

למחרת האירוע, אנשי איסכאכא העידו במשטרה שלפני שפגע בעלי חרב, ניסה המתנחל לדקור את זייד חרב, שעמד ליד עלי, אולם זייד הצליח להתחמק. מסיבה שלא פורטה בחומרי החקירה שהועברו, זייד חרב לא העיד במשטרה באותו יום. שלושה ימים מאוחר יותר, זייד חרב ועוד שניים מאנשי איסכאכא, שנכחו באירוע, נעצרו  לחקירה בשב"כ, אך חומרי החקירה שהועברו לא מגלים מה הם מסרו שם. בתקשורת דווח  שזייד נעצר בגלל פעילותו בחמאס.

הפלסטינים ניסו לשתף פעולה עם החקירה. נשים באיסכאכא בלוויה של על חרב, יוני 2022 (צילום: נאסר שתייה / פלאש 90)

זייד חרב נחקר במשטרה רק ב-4 ביולי, כמעט שבוע אחרי שהדוקר שיחזר את הדקירה ויום לפני ששוחרר למעצר בית. "הגיע איש ביטחון (רבש"ץ אריאל-א"ל) עם טנדר לבן ודיבר עם עלי באנגלית", העיד זייד. "שמעתי את איש הביטחון אומר לעלי באנגלית שתיכף מגיע הצבא שיוציא את המתנחלים מהמקום כי אין שער מעבר לאריאל… ראיתי חיילים ושוטרים מרחוק שמגיעים לקראתנו. בשלב מסוים המתנחל התנפל עליי וניסה לדקור אותי עם הסכין שהיתה לו ביד. הצלחתי להתחמק ממנו ואז הוא התנפל על עלי ודקר אותו עם הסכין, עלי נפל לקרקע והמתנחל נמלט". זייד חרב הכחיש שנזרקו אבנים על המתנחלים ושהפלסטינים נשאו אלות, גרזינים או סכינים. הוא גם הכחיש שלעלי זייד, הצעיר שנדקר למוות, היתה סכין.

החוקרים שאלו את זייד חרב מדוע הפלסטינים לא אפשרו למתנחל לחזור לכביש המוביל לאריאל, "ובכך (היו) מונעים את העימות עם המתנחל שתקף אתכם וזרק עליכם אבנים". "לא יודע, אין לי הסבר לזה, הכל קרה מהר", היתה תשובתו של זייד.

הימין מתגייס

בשעה שהדוקר היה במעצר השב"כ, תושבי אריאל ופעילי ימין בכירים, כולל הח"כים (דאז) בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר, שמחה רוטמן ואבי מעוז וראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן, הפגינו ודרשו "לעצור את העינויים" בחקירה שלו. לאחר שהועבר לחקירת המשטרה, "רבני הארץ הטובה", גוף המאגד את בכירי הרבנים בציונות הדתית, פרסמו מכתב, בו נאמר כי "נוהג פסול השתרש במשטרת ישראל ובשב"כ – לעצור דווקא את התושבים היהודיים אשר הגנו על חייהם וחיי משפחותיהם", ודרשו להפסיק את "(ה)העיוות (ה)מוסרי (ה)זה".

על הרקע הזה, צריך אולי להבין את החקירה של תושבי אריאל שהיו מעורבים באירוע. ב-26 ביוני, כשהדוקר עוד היה בחזקת השב"כ, תושבת אריאל, שארגנה מטעם תנועת "נחלה" את מבצע ניקיון השטח לקראת מפגש מתיישבים עתידיים, מסרה שאחרי האירוע כל הנערים המעורבים הגיעו לביתה באריאל ודיברו על מה שקרה. היא סיפרה ששמעה מאחד הנערים כי הדוקר "דקר ברגל את הערבי שזרק עליו אבן".

הפגין למען שחרור הדוקר. ראש המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

הנער, שבשמו נקבה תושבת אריאל, נחקר במשטרה, ובתחילה אמר ש"לא ראה שלדוקר היה סכין". בהמשך, כשנחקר באזהרה, טען שנערים אחרים, ששמותיהם לא נרשמו בגרסה שלו, דיברו על סכין. בערב אותו יום, בערב, העיד נער נוסף כי חברו, שבזמן האירוע עמד לידו, הוא זה שראה את "הדקירה ברגל".

ההגיון אומר שהנער, שלכאורה ראה את "הדקירה ברגל", יוזמן לחקירה. זה לא קרה. הנער, שחברו העיד שסיפר שראה את הדקירה ברגל, הגיע לחקירה אחרי השחזור ובא עם הוריו ועם עו"ד מארגון חוננו, לא שיתף פעולה, שמר על זכות השתיקה, ועל רוב השאלות ענה ב"אין תגובה". מטעם שאינו מוסבר בחומרי החקירה שהועברו הוא לא נחקר באזהרה.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

למחרת השחזור, נשאל הדוקר על הטענה שעלתה מעדויות הנערים ולפיהן הוא זה שהתנפל על הפלסטיני ודקר אותו. "יכול להיות שמהזווית שבה עמדו הנערים, הם ראו דבר אחד ותיארו אותו בעדותם", ענה הדוקר. "הם לא ידעו שאני במכוון פעלתי בדרך מסוימת כדי למשוך את הפלסטינים אליי במטרה להרוויח זמן עד שכוחות הביטחון יגיעו במטרה למנוע פגיעה בנערים". מסיבה שלא פורטה בחומרי החקירה, הדוקר לא נשאל במפורש האם ניסה לדקור מישהו ברגל.

בחקירותיהם במשטרה, הנערים טענו, ששיחים שהיו במקום הפריעו להם לראות את מה שהתרחש. ככלל, מגרסאות הנערים עולה שהם לא מסרו פרטים מהותיים בחקירות.

הסרטון שמספר את רוב הסיפור

אחד החומרים החשובים בתיק הוא סרטון וידיאו באורך של 2:41 דקות שצילמו אנשי איסכאכא בשטח ומסרו למשטרה למחרת האירוע. הסרטון נבדק רק ביום שבו הדוקר שיחזר את המקרה, כלומר שבוע מאוחר יותר. דו"ח הצפייה המשטרתי לוקה בחסר. כך, לדוגמה, לא מצוין בדו"ח כי בשנייה 1:42 בסרטון, נשמעות שלוש היריות שירה הרבש"ץ, שאחריהן נדקר חרב. כלומר נקודת התייחסות חשובה מאוד להבנת האירוע חסרה בדו"ח.

נקודה חשובה נוספת העולה מהסרטון היא שלא נשמעת בו הקריאה "אללה הו אכבר", שלדברי הדוקר צעק חרב בשעה שהתנפל עליו לכאורה. ציטוט כזה לא מופיע בדו"ח הצפייה, ולא נראה שהדוקר נשאל בחקירתו על העובדה שהביטוי הזה לא נשמע בסרטון.

בדו"ח נכתב שרואים בסרטון "שוטרים ונוספים שעלו על גבעה". אחד מאנשי איסכאכא, שנכח באירוע וצפה בסרטון, הסביר לנו שעל ראש אותה גבעה התרחשה הדקירה. בחומרי החקירה המשטרתית אין אינדיקציה לכך שמישהו ניסה להבין את הסרטון.

מצפייה בסרטון עולה כי כמה לפני ירי הרבש"ץ, נכנס גבר בבגדים אזרחים לתוך הפריים מצד שמאל, כשהוא רץ  לכיוון הזירה שבה התרחשה מאוחר יותר הדקירה. כמה שניות מאוחר יותר אפשר לראות  כי רובה 16M תלוי על כתפו הימנית. בהינתן מהירות ריצתו והקירבה שלו לזירה נראה שהוא הגיע אל הדוקר והנערים לפני שהרבש"ץ ירה.

חמש שניות אחרי הירי, רואים את "זירת הדקירה": בתמונה רואים כנראה את הדוקר, ולידו דמות קטנה יותר, ככל הנראה אחד הנערים. בצד עומדות שתי דמויות נוספות, כנראה עלי חרב שנדקר וזייד חרב.

ב-01:48 רואים שהדוקר לכאורה מתרחק מהנערים ומתקרב לעבר אנשי איסכאכא. אחר כך, במשך כשתי שניות, לא רואים את הדוקר וגם לא את אנשי איסכאכא. ב-01:51 שומעים צעקה שפשרה לא ברור. בהמשך רואים שהדוקר לכאורה התקדם והתקרב אל אנשי איסכאכא:

הדוקר סיפר בחקירה שהסכין שלו היתה בחלק האחורי של מכנסיו, כשהלהב שלה פתוח. "תכננתי להתקרב לכיוון הערבים כדי למשוך אותם אלי ולהרחיק אותם מהנערים", הוא העיד. "בזמן שהלכתי לכיוון הערבים, הסכין עמדה ליפול לי, תפסתי אותה והצמדתי אותה לרגל ימין, התקרבתי לכיוון הערבים שהתקרבו אלי, כלומר שנינו הגברנו מהירות אחד לקראת השני".

בצפייה מדוקדקת בסרטון, ב-1:51, תשע שניות אחרי הירי של הרבש"ץ, רואים שהדמות שקודם היתה ליד התלולית והנער, העבירה להרף עין את יד ימין לאחור ואז החזירה אותה. הדוקר ממשיך להתקרב, ובערך בפריים 21 של שנייה 01:52 שומעים עוד צעקה שפישרה לא ברור. מפריים 20 עד פריים 27 בשנייה 01:53 רואים מאבק: הדמות של הדוקר, כלומר זה שהתקרב מכיוון התלולית, נראית כפופה, או רכונה מאוד, ומשמאל עומדת שככל הנראה מתחמקת בתנועה חדה לאחור מהדמות הימנית.

בסדר יורד: שנייה 0:44, העלייה לגבעה; שנייה 1:22, החמוש עולה לגבעה; שנייה 1:47, הדמויות על הגבעה; שנייה 1:51, רגע לפני הדקירה; שנייה 1:53, המאבק

החוליות החסרות

בעוד דו"ח הצפייה הוא קצרצר ושטחי, הסרטון, שאורכו 2:41 דקות, חושף לא מעט ממה שקרה בזירת הדקירה. כפי שהדוקר סיפר בעדותו, רואים שאחרי הירי של הרבש"ץ הוא שולף את הסכין ממכנסיו ומחזיק אותה ביד ימין בעודו מתקדם לעבר עלי חרב. רואים שהוא מתכופף לכיוון זייד, מה שמתאים לעדות של תושבת אריאל, ששמעה מאחד הנערים שהדוקר דקר את הפלסטיני ברגלו. בנוסף רואים בסרטון דמות, ככל הנראה זייד חרב, שהתחמקה מהדוקר, מה שעולה בקנה אחד עם העדויות של תושבי איסכאכא ושל זייד חרב עצמו.

אם הדמות הנמוכה, שרואים ליד התלולית והדוקר, היא אכן אחד הנערים, ברור שטענת חלק מהם כאילו השיחים בזירה הסתירו להם את המתרחש אינה נכונה.

את הדקירה לא רואים בסרטון. מאמצע שנייה 01:53 שומעים צעקות, ומיד אחר כך אנשי איסכאכא מתחילים לרוץ לכיוון זירת הדקירה. שומעים צעקות "תעלו, תעלו" (בואו, בואו). נראה שאז התברר לאנשי איסכאכא שחרב נדקר ונפל.

סיכומו של דבר, נראה כי אפילו מראית עין של חקירה ראויה לא היתה בפרשה זו. אנשי המשטרה התעלמו מחומרי החקירה – אלה שנמסרו להם ואחרים שאספו בעצמם. הדוקר הגיע לחקירה למחרת האירוע, אחרי שהתייעץ עם עו"ד. בחקירה הראשונה במשטרה, ביום שהוחזר מהשב"כ, אמר שהוא שומר על זכות השתיקה עד שישוב ויתייעץ עם עורך הדין שלו. רק לאחר ההתייעצות, מסר את גרסת ההגנה העצמית למחרת היום. כלומר הדוקר ועורך הדין שלו שלטו בקצב החקירה ובפועל בעצם ניהלו אותה.

בסוף מרץ 2023 עורכות הדין סג'א מישרקי-בראנסה ומיכל זיו מארגון "יש דין" הגישו ערר על ההחלטה לסגור את התיק. הן ציינו שחרף כשלי החקירה, קיימות מספיק ראיות להעמיד את הדוקר לדין. בוודאי שיש בכך אינטרס ציבורי מובהק, שכן מדובר בחשד שהוא קיפח חיי אדם אחר. הערר מבקש מהפרקליטות לתת הוראה להעמיד את הדוקר לדין בגין עבירות של פגיעה בחיי אדם, או לחלופין לפתוח מחדש את תיק החקירה תוך הקפדה על אמות המידה המקובלות של חקירת האירוע בצורה אובייקטיבית, עצמאית, מהירה ויעילה, כולל בדיקת דו"ח נתיחת גופתו של חרב, בדיקת הסרטונים וגביית עדויות מכל אדם שנכח בזירה, לרבות כוחות הביטחון.

הכותב ד"ר לקרימינולוגיה, שקרא ב"שיחה מקומית" את המאמר מאת זיו שטהל, "רישיון לישראלים להרוג פלסטינים: המקרה של עלי חרב", ביקש מ"יש דין" את חומרי חקירת המשטרה ובחן אותם, יחד עם עו"ד סג'א מישרקי–בראנסה. על סמך ממצאי הבדיקה הוגש הערר על ההחלטה לסגור את תיק החקירה.