newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

החשד: חיילים הרגו נער בירייה בעורף. האישום: "מעשה פזיזות"

הנער סמיר עוואד נתפס על ידי חיילים באזור הגדר בכפר בודרוס. הוא הצליח לברוח מהם כשהוא פצוע. ואז הם ירו, פגעו בגב ובעורף והרגו אותו. כך לפי כתב האישום שהוגש נגדם השבוע. רק שהאישום אינו הריגה

מאת:

שמונה כדורים שהגיעו מאחורי שיח קטפו את חייו של סמיר עוואד. זה קרה כמעט בדיוק לפני שלוש שנים בכפר בודרוס שבגדה המערבית, כאשר הנער נרדף ונורה פעם אחר פעם עד שאחד הכדורים – שנורו על ידי חיילי גדוד 71 של חטיבה 188 – פגע בנער הפצוע גם כך בעורפו והרג אותו. שלשום (חמישי) הוגש כתב אישום נגד ג' מפרדסיה, ו-ד' מעפולה, מפקד הכוח וחייל, בגין "מעשה פזיזות ורשלנות".

תיאור העובדות

כתב האישום שהוגש על ידי פרקליטות מרכז מגולל סדרת אירועים שמצביעים דווקא על כך שלא רקר פזיזות ורשלנות היו במעשה.

לפי כתב האישום, באשמורת שנייה בליל ה-15 בינואר 2013, בשעה 3:30, מיקמו בגדוד מארב סמוך לגדר ההפרדה בכפר מכיוון שנערים נהגו להשליך עליה אבנים ולפגוע בה. הגדר, שכולה הוקמה על שטחי הכפר, מורכבת מתלתלית (תיל קוצני מלופף), גדר ראשונה, שביל עפר, ואז גדר (רגישה למגע) בצד המערבי. המארב הורכב משלושה זוגות חיילים, כאשר הראשון ביניהם נמצא סמוך לפרצה מוכרת. כאן נמצא החייל ד', בגדר הראשונה בצד ה"פלסטיני". שני הצמדים האחרים היו בשביל.

לאחר יותר משש שעות במארב, בשעה 10:06, התקרבו מספר נערים לגדר. אז חצה הנער סמיר עוואד את הפרצה המוכרת לצבא. לאחר חצייתו הצמד ששכב ליד הפרצה חשף את עצמו וחסם את דרכו חזרה. עוואד החל לברוח חזרה לכפר בנקודה צפונית מעט ו-ד' ירה שלוש פעמים באוויר.

> מה עושים כשהטרור מגיע לתל אביב?

הגדר בבודרוס. צלם:נעמי בצר. בצלם

כמה שלבים של גדר. סמיר עוואד נתקע ביניהם. בבודרוס. (נעמי בצר, בצלם)

בגלל שהפרצה הייתה חסומה, עוואד נאלץ לקפוץ מעל לגדר הראשונה, ונפל והסתבך בתלתלית. בשלב זה כל הכוח חשף את עצמו והחיילים החלו במרדף. לפי כתב האישום כאשר עוואד עוד מסובך בגדר ד' ירה פעמיים לכיוונו דרך כוונות (קרי, הוא כיוון עליו במדויק) ממרחק של מטרים ספורים. לאחר כ-10 שניות עוואד הצליח בכל זאת להתשחרר מהתלתלית והמשיך לברוח כאשר הוא פצוע בירכו.

כתב האישום ממשיך ומפרט שבשלב זה ג' ירה שלוש פעמים, פעם אחת לצדו של הנער נמלט בשטח הפלסטיני ושתי יריות לעבר רגליו. בד בבד ד' ירה חמישה כדורים. הפעם – לפי כתב האישום – שלא דרך כוונות. אחד הכדורים פגע בגבו של הנער, ואחר בעורפו. זאת הפגיעה שהובילה למותו של סמיר עוואד.

מיד לאחר המקרה התחקירים הראשוניים של צה"ל התגלו כשקריים. הכוח שפעל במקום טען בתחילה שלא השתמש באש חיה, אלא הגיב באמצעים לפיזור ההפגנות נגד יידוי אבנים. אך אבנים לא יודו שם כלל. לאחר שהתברר כי הנער מת, שונתה הגרסה ונאמר שבוצע ירי הרתעתי (כזה שלאר מכוון לבני-אדם), ושהנער נפל ונחבל. אך בסוף, כאשר התברר בבדיקה הפתולוגית כי הנער נורה, שונתה הגרסה לטענה שהנער העמיד סכנה לחייהם של החיילים.

כתב אישום מגוחך

לפי כתב האישום כל הירי לכיוונו של סמיר עוואד היה בניגוד לפקודות. במשתמע מכך אפשר להבין שהטענה לסכנת חיים היא שקרית בעליל. למרות שבבירור מדובר בהריגה לא מוצדקת של נער, החליטו בפרלקיטות מחוז מרכז בחלוף כמעט שלוש שנים מהמקרה להגיש כתב אישום רק באשמת "מעשה פזיז ורשלני". "במעשיהם האמורים עשו הנאשמים מעשה לגבי כלי ירייה שבחזקתם בדרך נמהרת או רשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם ולגרום לו חבלה", סיכמו בכתב האישום.

האיסור על שימוש פזיז ורשלני תוקן ב-2005 כדי למנוע ירי בחתונות, כך שלעשות בו שימוש במקרה כזה שבו מדובר – כמעט הוצאה להורג של נער – היא החלטה לא סבירה באופן קיצוני. "מעשה פזיז" היא עבירה שאינה דורשת כלל כוונה ולא מתייחסת למעשה ההרג עצמו. המורשעים בה אינם נענשים במאסר כלל ואף נוטים לערער על פסקי דין בהם נקבעו עבודות שירות. במקרה זה סביר להניח שכתב האישום יוביל לעסקת טיעון ללא מאסר ואולי אפילו ללא הרשעה.

לטענת הפרקליטות חקירת מצ"ח כשלה (כהרגלה) באבחנה מי משני החיילים הרודפים הוא היורה הקטלני, כי שניהם ירו אך לא ברור מי משניהם ירה בעורפו של עוואד והרג אותו. בפרט כשלה החקירה במציאת הקליעים, כך שלא ניתן להתאימם לכלי הנשק.

כל בר דעת מבין כי כשל זה לא יכול להשלים את הפער הלכאורה בלתי נסבל בין העדויות, שמצביעות חד-משמעית על הריגה לבין כתב האישום הפעוט, המייחס להם מעשה פזיזות. לא מדובר פה במעשה פזיז. כאשר יורים בנער ממרחק שכזה הריגתו היא דבר צפוי. הנקודה הטכנית לגבי מי היורה הקטלני הייתה צריכה להיפתר בחקירה קצרה של היורים, מה גם שהעדויות נוטות לאפשרות שהיורה הקטלני הוא ד', שירה יותר כדורים ולא כיוון.

אך לא צריך להניח הנחות. תיעוד של האירוע קיים ומוחזק על ידי צה"ל, שאינו מרשה לגורמים חיצוניים לצפות בו. יתכן מאד שאמצעים כגון ניתוח ארכיטקטורה פורנזית שלו, בדומה למה שנעשה במקרה הריגתו של נאדים נאוורה בביתוניא (שם הואשם שוטר מג"ב בהריגה), יכולים להצביע על היורה הקטלני. לצה"ל אין כלל מומחיות בתחום זה. כפי שאנחנו רואים גם הפעם, חוקריו לא מצליחים אפילו בביצוע חקירה פשוטה, ועל אחת כמה וכמה לא בניתוחים מורכבים.

פנייה בנושא תיעוד הווידאו נשלחה לדובר צה"ל כבר לפני מספר חודשים, אך למרות פניות חוזרות עד היום לא התקבלה תשובה.

> "פלסטיני ניסה לחטוף נשק מייל ונורה למוות". האמנם?

סמיר עוואד מפונה לאוטו לאחר שנורה בעורפו. בודרוס, ינואר 2013 (עבד א-נאסר מוראר, בצלם)

סמיר עוואד מפונה לאוטו לאחר שנורה בעורפו. בודרוס, ינואר 2013 (עבד א-נאסר מוראר, בצלם)

מארגון בצלם מוסיפים על כך: "היבט נוסף של הטיוח הוא התמקדות בחיילים בשטח בלבד. כתב האישום לא מתייחס כלל לאחריות הפיקודית להריגתו של עוואד, החל מבחינת ההוראות והציוד בו הצטייד כח המארב וכלה בעצם ההחלטה להציב מארב זה. כך מקבל הפיקוד הצבאי גיבוי למדיניות הצבת מארבים של כוח חמוש במטרה המוצהרת של מניעת פגיעה בגדר או יידוי אבנים, מדיניות שממשיכה להביא לנפגעים בנפש. במקרה האחרון שתיעד בצלם, נהרג כתוצאה ממדיניות זו לאפי עוואד, ב-13.11.15".

אין עניין לציבור בכתב אישום

אך זו כמובן לא שאלה של מומחיות. צה"ל והפרקליטות לא מעוניינות להרשיע את חיילי צה"ל בהריגת נער פלסטיני. אין להם עניין בכך. קשה לשפוט חיילים שנשלחים לביצוע משימת הכיבוש בפשעים שהם למעשה פועל יוצא שלו. במקרה הטוב התובעים ימצאו את עצמם מול מחאה ציבורית נרחבת ויואשמו ב"שמאלנות".

האישום הפעוט הנוכחי נועד לאפשר למערכת החוק לרחוץ בניקיון כפיים, לשמר את מנגנון הכיבוש ולהציגו למראית עין כאילו יש בו "הליך הוגן". כאילו שאלו שסרחו נשפטים על מעשיהם, כאשר האמת היא שהמנגון כולו הוא הסורח.

על מקרה דומה כתב אלתרמן כך: "בעפר אום-אל-פאחם, הכפר הנידח, / התפלשו ילדים / (אזרחי המדינה). / והייתה צורתו של אחד חשודה / בעיני חייל צה"ל מבני יהודה / וַיִצַוונו "עמוֹד!" – / ופקודה היא פקודה. / ופקודה היא פקודה. אך הכסיל הפוחח / לא עמד כַמצוּוֶה / והתחיל בורח. / אז הרים חייל צה"ל רובהו (אין פלא!) / וירה / ופגע / והרג את הילד. / זה הכל ותוּ לא. / בקיצור, סתבר / שכמעט / באמת / אין פה מה לספר.אין זה קרב / אין זה צֵיד מסתנן שנפל בַּרָעָה. / כי אך רצח, אמנם בצירוף התראה". (השיר, אגב, מפורסם באתר הפרקליטות הצבאית)

ואכן כך ראוי לתאר את המקרה זה. לא פזיזות ולא נמהרות. פשוט ככה.

> האלימות במזרח ירושלים מבטאת את חולשת החברה הפלסטינית

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf